א' ואח' נ' חברה לביטוח בע"מ ואח'

 צדדי ג' (בהודעה מטעם נתבעת 4]

1.מוחמד ח'טיב

2.עוז ניהול סיכונים בע"מ

3.אגרוביט החזקות בע"מ

4.סרפד החברה לספורט אתגרי ותרבות הפנאי בע"מ

5.סיטי פוליס חברה לביטוח בע"מ

6.נחום פז

7.אוברסיז אינשורנס קונסלטנטס בע"מ

כל צדדי ג' ע"י עו"ד ניר ידיד

עסקינן בתביעה כספית לתשלום פיצויים לפי פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים.

נתוני רקע:

1.התובע הינו תושב עראבה, יליד שנת 1997. בעת אירוע התאונה המתוארת בכתב התביעה, היה התובע קטין בן 10 שנים ולמד בבית ספר יסודי "אבן סינא" שבעראבה.

לטענת התובע, בתאריך 17.11.2007 בזמן שהיה בדרכו חזרה מבית הספר לביתו נתקל במכשול בדרך, נפל ונחבל בראשו. בעקבות כך קבל טיפולים רפואיים שונים, נעדר מהלימודים לתקופה ממושכת, ונותרו אצלו נכויות לצמיתות בתחומים שונים.

לאור כך עותר התובע לתשלום פיצויים בגובה תגמולי הביטוח שיכול היה לקבל לפי פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים, בגין הנכויות שנותרו אצלו, ימי האשפוז וימי ההיעדרות, ובגין הוצאות רפואיות.

2.התביעה הוגשה כנגד הנתבעות 1-3 בהיותן הגורמים המעורבים בהנפקת פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים במועד הרלוונטי לתאונה, אותה רכשה הנתבעת 4 (להלן – "המועצה המקומית" ו-"הפוליסה" בהתאמה), כאשר הנתבעת 1 הינה חברת ביטוח זרה אשר הנפיקה את הפוליסה, הנתבעת 2 היא חברה לניהול התביעות אשר הוגשו נגד הנתבעת 1, ואילו הנתבעת 3 הינה חתם לונדוני שבאמצעותה הונפקו פוליסות ביטוח עבור הנתבעת 1.

3.על אף שהנתבעת 1 אינה כופרת בחבות הביטוחית שלה עפ"י הפוליסה, אין חולק כי טרם שולמו לתובע פיצויים כלשהם, ואין חולק כי בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעה ובשל הליכים משפטיים שמתנהלים בינה לבין גורמים אחרים, הנתבעת 1 קרסה כלכלית ולא תוכל בשלב זה לקיים את החבות שלה מכוח הפוליסה, וכנראה שלא תוכל לעת הזו לקיים את פסק הדין שיינתן נגדה.

לפיכך נכללה המועצה המקומית כאחת הנתבעות בתיק, כאשר עילת התביעה נגדה נסמכת בעיקר על הפרתה חובה חקוקה המעוגנת בחוק לימוד חובה, תש"ט-1949 (להלן – "חוק לימוד חובה"), אשר מחייבת אותה לבטח את כל התלמידים שזכאים לחינוך חינם ואשר לומדים בשטחה בביטוח תאונות אישיות.

4.הצדדים נחלקו ביניהם בכל הנושאים שעמדו על הפרק כדלקמן: בעניין עצם התרחשות התאונה; בשאלת הנזק; ובשאלה מי מהנתבעות או הצדדים השלישיים נושא באחריות לתשלום הפיצויים.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, כדלקמן: תצהירים של התובע ואמו, וכן תצהירו של גזבר המועצה המקומית מר חניף חניף. מטעם יתר הנתבעות ומטעם צדדי ג' הוגשו תצהיריהם של סוכן הביטוח מר מוחמד ח'טיב שהינו צד ג' 1, ומר נחום פז שהינו צד ג' 6 ומשמש כמנכ"ל חברת עוז ניהול סיכונים בע"מ שהינה הנתבעת 2.

כל המצהירים נחקרו בבית המשפט בחקירה נגדית, ולאחר מכן הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

נסיבות התאונה:

5.אחת המחלוקות המהותיות שהמועצה המקומית עוררה בתיק ובמהלך שמיעת הראיות הייתה, האם התובע אכן נחבל במועד ובנסיבות שצוינו על ידו. אולם, המועצה המקומית לא התייחסה בסיכומיה למחלוקת זו ולא חלקה על עצם התרחשות התאונה כפי שתוארה בידי התובע – וטוב שכך – ולכן יש לראות בה כמי שחזרה בה מהכחשת התאונה.

על אף האמור, רואה אני לציין בנדון כי התובע ואמו העידו שעת חזר התובע מבית הספר לכיוון ביתו, הוא נתקל במכשול בדרך, המתבטא בחריץ רחב שליד רשת ניקוז מברזל, וכתוצאה מכך מעד, נפל וראשו נחבט בקצה של אבן גן שבורה (להלן – "התאונה"). בעקבות התאונה החל התובע לסבול מכאבים ומהקאות ובשעות הערב מצבו החמיר. אי לכך, למחרת היום, קרי ביום 18.11.2007, אמו של התובע הובילה אותו למרכז הרפואי 'רים' בעראבה לשם בדיקה וקבלת טיפול רפואי, שכן מדובר היה ביום ראשון בשבוע שבו קופת החולים ביישוב סגורה. יום לאחר מכן, קרי ביום 19.11.2007, נבדק התובע לראשונה בקופת החולים אליה הוא משתייך וקבל טיפול (שלטענת התובע היה רשלני). ברם, כשבוע לאחר התאונה התובע הובהל לבית חולים פוריה בשל הידרדרות במצבו, ובהמשך הובהל לבית חולים רמב"ם שם אושפז בין התאריכים 24-27.11.2007 ועבר ניתוח ראש בשל דימום מוחי שהתגלה אצלו, לאחר מכן שוחרר לביתו והמשיך להיות בטיפול ובמעקב רפואי במסגרת קופת חולים.

6.גרסת התובע ואמו לגבי מועד התרחשות התאונה ונסיבותיה מקובלת עלי לחלוטין והיא נתמכת במספר ראיות, כגון תמונות של המפגע, תוכן התיעוד הרפואי הראשוני, ואשור בית הספר לגבי תקופת ההיעדרות מהלימודים.

לפיכך אגש לבירור המחלוקת הבאה אשר מתייחסת למצבו הרפואי של התובע והנכות שנותרה אצלו בעקבות התאונה.

הנכויות הרפואיות:

7.התובע הגיש חוות דעת רפואיות מטעמו, לפיהן נותרו אצלו נכויות לצמיתות כדלקמן: 30% בתחום הנפשי, 20% בתחום הפלסטי, ו-10% בתחום הנוירולוגי.

מטעם הנתבעות והצדדים השלישיים הוגשו חוות דעת נגדיות, לפיהן לא נותרה לתובע נכות כלשהי בתחום הנוירולוגי, ואילו בתחום הפלסטי הנכות הינה בשיעור של 8%, ובתחום הנפשי הנכות הינה בשיעור של 10%.

8.לאור הפער בין חוות הדעת מטעם הצדדים, בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים מטעמו, כדלקמן: ד"ר אומימה פרחאת בתחום הפסיכיאטרי, אשר קבעה כי לתובע נותרה נכות לצמיתות בשיעור של 25%, ופרופ' ירון הר-שי בתחום הפלסטי, אשר קבע לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10% והוסיף התייחסות לעלויות הטיפולים האסתטיים שהתובע יכול לקבל בעתיד לשיפור מצב הצלקת. בתחום הנוירולוגי לא מונה מומחה מטעם בית המשפט, וגם בסיכומים שלו התובע זנח את טענותיו לגבי נכות זו ואינו עותר לפסיקת פיצוי בגינה.

דיון בשאלת שיעור הנכות:

9.בעוד התובע ביקש לאמץ את הממצאים והקביעות שבחוות הדעת של המומחים מטעם בית המשפט, הנתבעות והצדדים השלישיים חלקו על כך והעלו בנדון טענות שונות עליהן אעמוד בהמשך.

זה המקום לציין, כי לבקשת ב"כ המועצה המקומית, ד"ר פרחאת נחקרה בבית המשפט על חוות דעתה. לעומת זאת, פרופ' הר-שי לא נחקר על חוות דעתו.

10.הנתבעות והצדדים השלישיים העלו בסיכומיהם השגות שונות כנגד חוות הדעת של ד"ר פרחאת, אשר מצביעות לדידם על משוא פנים של המומחית לטובת התובע ועל פגמים היורדים לשורשו של עניין באופן שמצדיק התערבות בממצאיה ובמסקנותיה.

השגה אחת מתייחסת לעובדה כי התובע ואמו הסתירו מאת המומחית את העובדה כי עפ"י המסמך הרפואי הראשוני מהמרכז הרפואי 'רים' התובע הופנה לחדר המיון אך התובע לא נלקח לחדר המיון (ורק למחרת נלקח לקופת חולים וכשבוע לאחר התאונה נלקח לראשונה לבית חולים), וכי התובע הפסיק את הטיפול התרופתי שהומלץ לו על דעת עצמו בשנת 2010.

השגה שנייה מתייחסת להשפעת הצלקת על מצבו הנפשי של התובע. לעניין זה נטען, כי התובע לא נקט בפעולה כלשהי מבין הפעולות המוזכרות בחוות דעתו של פרופ' הר-שי לשם התמודדות עם הצלקת, וכי התובע למד במגמת משחק בבית ספר תיכון ולאחר מכן המשיך בלימודי משחק – נתון אשר מבסס את ההנחה כי התובע אינו מתבייש בצלקת ולא נרתע מלהופיע בקהל חרף הצלקת.

השגה שלישית נסבה על השפעתה של הצלקת על האספקטים השונים הקשורים למצבו הנפשי של התובע. לעניין זה נטען, כי בניגוד לאמור בחוות דעתה של ד"ר פרחאת, מתברר כי התובע לא סובל מבעיות בתחום הלימודים או בתחום החברתי, ולכן לא הייתה הצדקה לקביעת שיעור הנכות שצוין בחוות דעתה.

11.מחוות הדעת של המומחים מטעם בית המשפט עולה, כי בעקבות התאונה והניתוח שהתובע עבר בראשו, נותרה אצלו צלקת באורך של כ-20 ס"מ וברוחב של עד 10 מ"מ בקו השיער ובתוך הקרקפת. מדובר בצלקת שאינה רגישה, לא סדורה, בגוון בהיר וללא זקיקי שיער, שאינה דבוקה לרקמות בעומק, ועם ירידה בתחושה בחלק הימני שלה.

פרופ' הר-שי קבל את גרסת התובע, כי מדובר בצלקת שנראית לעין וכי הוא מתבייש בה ומנסה להסתירה.

גם בזמן התייצבותו בבית המשפט ניתן היה להבחין בכך כי התובע מנסה להסתיר את הצלקת על ידי בלורית שיער – שלגרסת התובע אינה עומדת כיום בצו האופנה.

12.לאחר ששקלתי את הטענות בנושא השפעת הצלקת על מצבו הנפשי של התובע, ולאחר שעמדתי על תשובותיה של המומחית ד"ר פרחאת בנדון, שוכנעתי כי פרט לנושא אחד המצדיק התערבות שיפוטית בנוגע לפרמטר מסוים ששימש אותה לקביעת הנכות הנפשית של התובע, לא נפל פגם בממצאיה ובמסקנותיה בנוגע ליתר הפרמטרים.

13.מהתרשמותי מהתובע בבית המשפט ניתן להצטרף למסקנותיהם של המומחים מטעם בית המשפט בדבר היות הצלקת מכערת. כאמור, מדובר בצלקת גדולה יחסית ונראית לעין. העובדה כי הצלקת מצויה באיבר גוף חשוף לעין (בחלק העליון של המצח), מבססת את תחושת הבושה של התובע, ואיני מפקפקת בדבריו לגבי כך.

גם העובדה כי התובע למד במגמת משחק בבית הספר וממשיך בלימודי משחק גם כיום, אין בה כדי לשנות מהמסקנה כי התובע מתבייש בצלקת שנותרה אצלו. נכון הוא הדבר כי התובע יצטרך במסגרת מקצועו להופיע בפני קהל, ברם אין משמעות הדבר כי התובע השלים עם קיומה של הצלקת, ובנסיבות העניין מדובר בהתמודדות מבורכת עם מצבו, לרבות בדרך של הסתרת הצלקת באמצעות שיער - שלא ברור אם התובע יוכל להמשיך בה אם יקריח - אולם ברור כי התובע היה מעדיף שלא להיות עם צלקת כלל.

מעבר לכך, עיון מדוקדק בחוות דעתו של פרופ' הר-שי מלמד כי הטיפולים האסתטיים המוזכרים בחוות דעתו יכולים להביא לכל היותר להסוואת ולטשטוש הצלקת, ולא להעלמתה כלא הייתה. ומכאן, שגם אם התובע יעבור טיפולים אלה, הרי שאין משמעות הדבר כי התובע נפטר מהצלקת כליל.

לפיכך, בצדק לא נקבע בחוות הדעת של פרופ' הר-שי כי ביצוע הטיפולים המוצעים על ידו עשוי להביא לשינוי בדרגת הנכות של התובע.

אשר על כן, לא מצאתי הצדקה משפטית או עובדתית להתערב במסקנתה של ד"ר פרחאת לגבי השפעת הצלקת על מצבו הנפשי של התובע, ובפרט שהשפעה זו נתנה את מירב אותותיה בזמן שהתובע היה עדיין בגיל ההתבגרות, על כל המשתמע מכך בנוגע להתגבשות הדימוי והביטחון העצמי בגיל זה – כפי שעמדה על כך גם המומחית כאשר ציינה כי המוקד בשלב התפתחותי זה הוא שלמות הגוף.

14.אעבור כעת לדון ביתר הטענות הקשורות לחוסר האובייקטיביות של ד"ר פרחאת בשל הסתמכותה הטוטאלית על דברי התובע ואמו במהלך הבדיקה, ועל ההשפעה של הסתרת מידע ממנה לגבי אי הפניית התובע לחדר מיון בסמוך לתאונה ולגבי הפסקת הטיפול הרפואי שהומלץ לו, על הממצאים של המומחית ושיעור הנכות שנקבע על ידה.

אשר לטענה כי התובע ואמו לא יידעו את ד"ר פרחאת כי בבדיקה שנערכה במרכז הרפואי רים למחרת התאונה, התובע הופנה לחדר המיון אך בפועל הדבר לא נעשה - טענה זו אינה רלוונטית לקביעת נכותו של התובע במועד הבדיקה בפני המומחית, וזו תתברר במסגרת הדיון המתייחס להקטנת נזקיו של התובע.

15.הנתבעות והצדדים השלישיים הלינו בסיכומיהם כנגד העובדה כי ד"ר פרחאת אימצה את דברי התובע ואמו בצורה גורפת וללא בדיקה אובייקטיבית של הדברים. לצורך ההמחשה הפנו בסיכומיהם לאמור בחוות דעתה, שם צוין כי התובע סובל מכאבי ראש יומיים ונזקק למנוחה ולמשככי כאבים, וכי בעקבות התאונה התובע מטופל בתחנה לבריאות הנפש ובכדורים שונים בשפעה חלקית בלבד. לטענתם, קביעה זו אינה מתיישבת עם העובדה כי המסמך הרפואי האחרון שבנמצא הינו מיום 19.7.2010, ולאחר אותו תאריך אין כל מסמך המעיד על כך כי התובע קבל טיפול רפואי או תרופתי.

אני דוחה את השגות הנתבעות והצדדים השלישיים בנדון. אפתח בכך, כי המומחית ד"ר פרחאת אישרה בחקירתה כי המסמך האחרון שעמד בפניה הוא משנת 2010, ברם היא אישרה באותה מידה כי הבדיקות שנעשו לתובע באותו זמן תקפות למספר שנים, ולא מצאתי להתערב בקביעה מקצועית זו. אגב כך אוסיף, כי גם המומחה מטעם הנתבעות הזכיר בדיקות אלו בחוות דעתו ולא ראה כל צורך להפנות את התובע לבדיקות עדכניות טרם הכנת חוות דעתו – באופן שמתיישב עם קביעתה הנ"ל של ד"ר פרחאת.

זאת ועוד, בין אם התובע התמיד בטיפול ובין אם לאו, אין לייחס לכך משמעות קרדינאלית על קביעת מצבו הרפואי ושיעור נכותו בעקבות התאונה. בהקשר זה יצוין, כי אמו של התובע אישרה בחקירתה הנגדית כי התובע לא התמיד בטיפול (מדבריה בחקירה הנגדית אני למדה כי התייחסה לריטלין או לתרופה דומה לה), והעובדה כי המסמך האחרון הוא משנת 2010 תומכת במסקנה כי התובע לא המשיך בטיפולים לאחר מכן. על אף זאת, אין משמעות הדבר כי התובע אינו זקוק עוד לטיפול, והדבר קבל ביטוי בחוות דעתה ובחקירתה הנגדית של ד"ר פרחאת. זה המקום להוסיף ולהדגיש, כי עפ"י האמור בחוות הדעת של ד"ר פרחאת המבוסס על המסמכים הרפואיים שעמדו בפניה, הטיפולים השיגו הטבה חלקית בלבד במצבו של התובע, כך שבכל מקרה הפסקת הטיפול אינה בעלת השפעה מהותית על מצבו כיום.

16.גם בנושא הקשור להשפעת התאונה על הישגיו הלימודיים של התובע לא ראיתי הצדקה להתערב בממצאיה של המומחית. מדובר בהשפעה שאומנם קשה לעמוד עליה רק מגיליון הציונים של כתות ד'-ו' שהוגשו לתיק (נ/1), ברם גם המומחה מטעם הנתבעות הכיר בקיומה ואף ציין בחוות דעתו כי "ישנם קשיים רבים בתפקוד הלימודי" שחלקם נובע ממצבו הרגשי של התובע וחלקם האחר מהפרעת הקשב והריכוז שלדידו אינה נובעת מהתאונה. ברם, משאימצתי את קביעתה של ד"ר פרחאת לגבי הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפרעה זו, כפי שיפורט בהמשך, הרי שהמסקנה המתבקשת היא כי התובע אכן סובל מקשיים לימודיים הנובעים כולם מהתאונה.

ד"ר פרחאת הסבירה היטב בחקירתה הנגדית, כי הפרעת הקשב והריכוז שאובחנה אצל התובע (מסוג ADHD) היא תולדה של פגיעת הראש ממנה סבל בעקבות התאונה, שכן מצד אחד פגיעות מסוג זה עלולות לגרום לאותה הפרעה, ומצד שני אין אינדיקציה לכך כי התובע סבל בעבר מתסמינים כלשהם של ההפרעה.

אגב כך יצוין, כי המומחה מטעם הנתבעות לא חלק על כך כי התובע סובל מהפרעת קשב וריכוז, אולם הוא שלל את הקשר בין פגיעת הראש לבין הופעת ההפרעה. בחוות דעתו קבע המומחה מטעם הנתבעות כי לא ניתן לקשור את ההפרעה לתאונה בצורה חד-משמעית, שכן תסמיני ההפרעה מתגלים ומאובחנים לעתים רבות רק במסגרת הלימודית ואף בגיל מבוגר יותר.

אני דוחה עמדה זו מכל וכל. אשוב להזכיר כי אין כל אינדיקציה לכך כי התובע סבל בעבר מתסמיני ההפרעה. מעבר לכך, מומחה הנתבעות ציין בחוות דעתו, כי ההפרעה עוברת בתורשה באחוזים גבוהים, אך משום מה לא טרח לשאול את התובע ואמו אם מי מבני המשפחה אובחן או סובל מאותה הפרעה על מנת לשלול רקע גנטי לגביה.

אשר על כן, לא מצאתי פסול כלשהו בקביעתה של ד"ר פרחאת, הנסמכת על המסמכים הרפואיים בנדון וכן על דברי התובע ואמו במהלך הבדיקה, כי בעקבות התאונה התובע סובל מהפרעת קשב וריכוז, וכי הפרעה זו שימשה כאחד הנדבכים לקביעת הנכות בתחום הנפשי.

17.הנושא היחיד שראיתי לנכון להתערב בו מתייחס למידת הפגיעה בתפקוד החברתי של התובע. מדובר בנושא שנבחן על ידי ד"ר פרחאת תוך הסתמכות על דברי התובע ואמו ועל המסמכים הרפואיים שעמדו בפניה. ברם, בפני המומחה מטעם הנתבעות לא תוארה בעיה חברתית או קושי חברתי אצל התובע, אשר תיאר את עצמו כאדם חברותי עם הרבה חברים עמם נפגש גם מחוץ למסגרת הלימודים.

יתרה מזאת, המומחה מטעם הנתבעות לא שלל קיומה של פגיעה מסוג זה בתקופה הראשונה שלאחר התאונה – והדברים מתיישבים עם תוכן המסמכים הרפואיים - אולם הוא התרשם כי חלה ירידה משמעותית בתדירות הופעת התסמינים שפחתו עם חלוף הזמן.

בנסיבות אלו, ולעניין זה בלבד, אני מעדיפה את מסקנתו של המומחה מטעם הנתבעות וקובעת כי השפעת התאונה על תפקודו החברתי של התובע פחתה והצטמצמה עם הזמן.

18.שקלול כל הנתונים והמסקנות עליהם עמדתי לעיל, הביא אותי לתוצאה כי יש מקום להתערב בשיעור הנכות שנקבעה לתובע בתחום הנפשי, אם כי לא באופן משמעותי ומרחיק לכת לאור זאת שראיתי להתערב רק בפרמטר אחד מבין מכלול הפרמטרים שנבדקו ושימשו כבסיס לקביעת הנכות. לפיכך ובאיזון הראוי, אני מעמידה את נכותו של התובע בתחום הנפשי על 20%, לפי סעיף 34(א)(3) שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – "התקנות"), במקום על 25% לפי חוות הדעת של ד"ר פרחאת אשר בחרה בנכות מותאמת בין הסעיף הנ"ל לבין סעיף 34(א)(4) שקובע 30% נכות.

19.אשר לנכות בתחום הפלסטי – כזכור, המומחה פרופ' הר-שי קבע לתובע נכות פלסטית בשיעור של 10%. התובע עתר לפסיקת פיצוי בגין נכות זו, ואילו יתר הצדדים עתרו שלא לעשות כן מחמת כך שמדובר בנכות אסתטית בלבד שלפי הפוליסה אינה מזכה בתשלום פיצויים.

מקודם התייחסתי לגודלה ולמיקומה של הצלקת, ואיני רואה צורך לחזור על הדברים. יחד עם זאת ובתמצית אציין, כי מדובר בצלקת גדולה (ארוכה) על החלק העליון של המצח בקו השיער ולכיוון האוזן. מדובר בצלקת מכערת שהותירה אותותיה בנפשו של התובע כאשר היה עדיין רך בשנים.

מעבר לכך, פרופ' הר-שי קבע בחוות דעתו כי קיימת ירידה בתחושה בקרקפת מעבר לצלקת בצד ימין, ולכן לא מדובר רק בפגם אסתטי, אלא בפגם עם היבט מוחשי.

הטיפולים המוצעים בחוות דעתו של פרופ' הר-שי עשויים לסייע בטשטוש הצלקת ובהסוואתה, אך לא בהעלמתה כלא הייתה.

בהיותה צלקת בפנים, שהינו מקום משמעותי וחשוף לעיני המתבונן ומהווה מעין 'כרטיס הביקור' של האדם, אני מקבלת את עמדת התובע אשר נתמכת בעמדת המומחים הרפואיים, כי מדובר בצלקת מכערת. זאת ועוד, מאחר שהצלקת מלווה בירידה בתחושה באזור מסוים, אני קובעת כי הנכות הפלסטית איננה אסתטית בלבד.

20.אשר על כן, התובע זכאי לתשלום פיצויים בגין נכות בתחום הנפשי בשיעור של 20%, ובגין נכות בתחום הפלסטי בשיעור של 10%.

הקטנת הנזק:

21.הנתבעות והצדדים השלישיים טענו כי התובע לא פעל להקטנת נזקיו, ולכן אין לפסוק לו פיצויים בשיעור מלא. עמדה זו נסמכת על העובדה כי התובע לא הופנה לחדר המיון, חרף ההמלצה שניתנה על ידי הרופא הבודק במרכז הרפואי 'רים' שם נבדק למחרת יום התאונה, ורק כשבוע לאחר מכן כאשר מצבו החמיר באופן משמעותי נלקח לבית החולים ועבר ניתוח ראש עקב דימום במוח. עוד נטען, כי התובע הפסיק את הטיפולים הרפואיים בתחום הנפשי על דעת עצמו בשנת 2010, ובכך הפר את חובתו להקטין את נזקיו.

טענות אלו דינן להידחות. על אף שלמחרת יום התאונה ניתנה המלצה במרכז הרפואי 'רים' בדבר הפניית התובע לחדר המיון, אמו של התובע העידה כי לא התרשמה באותו שלב כי מצבו הרפואי של בנה הוא חמור באופן שמצדיק פנייה לבית החולים. תימוכין לדברי האם ניתן למצוא במספר נתונים: הראשון, היא העובדה כי במרכז הרפואי 'רים' לא הוזמן אמבולנס להובלת התובע לבית החולים – אף שבדיעבד התברר כי התובע סבל מדימום במוח – ללמדנו, כי גם שם לא עלתה תמונה קלינית חמורה באשר למצבו. הנתון השני נסמך על העובדה כי למחרת יום הבדיקה שנערכה במרכז הרפואי 'רים', קרי יומיים לאחר התאונה, התובע נבדק על ידי רופא בקופת חולים אשר לא ראה כל צורך בהפנייתו לחדר המיון ולא העלה חשד בדבר היותו סובל מחבלת ראש משמעותית. הנתון השלישי נסמך על דבריה של המומחית ד"ר פרחאת, אשר מסרה בחקירתה כי התסמינים הקשורים לפגיעת ראש אצל קטינים מופיעים לעתים באופן הדרגתי ובעיכוב מסוים – כפי שאכן אירע במקרה דנן.

על סמך האמור, לא מצאתי פסול בהתנהלות התובע והוריו בכל הנוגע למועד פנייתם לראשונה לבית החולים.

22.בהתייחס להפסקת הטיפולים הרפואיים – המסמך הרפואי האחרון שקשור לתאונה הוא משנת 2010, ואמו של התובע העידה כי בנה הפסיק מיוזמתו ליטול את התרופה שהומלצה לו על ידי רופאיו (ככל הנראה מדובר בריטלין המשמש לטיפול בהפרעת קשב וריכוז). פרט לכך לא הוכח כי התובע או הוריו הפסיקו טיפולים אחרים על דעת עצמם. כך למשל, לא הוכח כי ניתנה המלצה לגבי המשך טיפול פסיכולוגי או נפשי שהתובע סירב לקבל. מעבר לכך, ד"ר פרחאת ציינה בחקירתה, ודבריה נסמכים על התיעוד הרפואי שקיים בתיק, כי גם בזמן קבלת הטיפול הרפואי נצפתה רק הטבה חלקית במצבו של התובע, דבר שתומך במסקנה כי הטיפול התרופתי לא השיג שיפור מהותי במצבו. מכל מקום, ד"ר פרחאת הבהירה כי קיימת סבירות גבוהה לכך כי התובע ימשיך לסבול מתסמינים פוסט-טראומטיים בעתיד חרף הטיפול הפסיכיאטרי הממושך שקבל לאחר התאונה.

יתרה מזאת, אף שטענת הנתבעות באשר להפסקת הטיפולים והשפעתם על נכותו הנפשית של התובע היא טענה שבמומחיות בהיותה כרוכה בידע מקצועי, הנתבעות לא עמדו בנטל להוכחתה, לא באמצעות חוות הדעת מטעמן שאינה כוללת התייחסות לשאלת ההשפעה של הפסקת הטיפול על שיעור הנכות, ולא באמצעות חקירתה של המומחית ד"ר פרחאת.

23.לאור האמור, אני קובעת כי לא הוכח בפניי שהתובע או הוריו הפרו את חובת הקטנת הנזק.

דיון בשאלת האחריות:

24.הנתבעת 1 (שהינה גם צד ג'5) אינה כופרת בחבות הביטוחית שלה לפי הפוליסה (הגם שבשלב זה אין לכך נפקות מעשית בשל מצבה הכלכלי), ולכן המחלוקות היחידות שנותרו על הפרק מתייחסות לאחריותם של יתר הצדדים.

לעניין זה טען התובע, כי יש לחייב את כל הנתבעות, ביחד ולחוד, בתשלום הפיצויים. המועצה המקומית בשל הפרתה חובה חקוקה עת התקשרה עם יתר הנתבעות להנפקת פוליסה מחברה זרה שלגביה קיימת אזהרה מטעם המפקח על הביטוח, ויתר הנתבעות מכוח הפוליסה.

25.על אף שנשמעו ראיות בקשר לשאלת האחריות, הנתבעות 1-3 וצדדי ג' ביקשו להסתמך על פסק הדין שניתן ביום 18.10.2015 בת.א. 60490-10-10 בבית משפט השלום בחיפה (להלן – "פסק הדין בתיק האחר"), אשר דחה את ההודעה נגד סוכן הביטוח מר ח'טיב (צד ג'1 בהליך שבפניי) ומר פז (צד ג'6 בהליך שפניי), וטענו כי פסק הדין בתיק האחר יוצר השתק פלוגתא בשאלת האחריות, וליתר דיוק העדר אחריות, של השניים כלפי המועצה המקומית. בהתייחס לנתבעות 2-3 ולצדדי ג' 2-4, נטען כי יש לדחות את התביעה ואת ההודעה לצד ג', בהתאמה, בשל העדר עילה, שכן מדובר בגופים שנתנו שירותים שונים למבטחת, היא הנתבעת 1, ותו לא.

המועצה המקומית אינה מתכחשת לפסק הדין בתיק האחר, ואינה טוענת כי פסק הדין לא יוצר השתק פלוגתא, אלא טוענת כי יש לדחות את טענת ההשתק נוכח עיתוי העלאת הטענה בשלב כה מאוחר של הדיון, באופן שמבסס את ההנחה כי יתר הנתבעות וצדדי ג' ויתרו עליה זה מכבר.

בהתייחס לעילת התביעה, המועצה המקומית טוענת כי יש לדחות את התביעה נגדה ולהשית את מלוא האחריות על יתר הצדדים, שכן היא פעלה כרשות מקומית סבירה ופעלה, בנסיבות בהן הייתה נתונה אז בקשיים כלכליים כבירים, בצורה המיטבית ביותר כלפי תלמידיה ורכשה עבורם את הפוליסה בעצת ובהמלצת סוכן הביטוח, שעה שחברות ביטוח אחרות סירבו לבטח אותה בשל מצבה הקשה.

26.אפתח את הדיון בפרק זה בשאלת תחולתה של הדוקטרינה בדבר קיומו של מעשה בית דין מחמת השתק פלוגתא. כפי שצוין מקודם, המועצה המקומית אינה מתכחשת לכך כי הקביעות שבפסק הדין בתיק האחר מהוות השתק פלוגתא בנוגע לסוכן הביטוח מר ח'טיב ובנוגע למר פז – ולכן איני רואה צורך לבחון את הקריטריונים לתחולתה של דוקטרינה זו, אולם למען הספר ספק אציין כי אלה אכן מתקיימים בענייננו.

כל שטוענת המועצה המקומית בהקשר זה הוא כי אין לקבל טענת השתק הפלוגתא מחמת העלאתה לראשונה בפתח ישיבת ההוכחות השלישית שהתקיימה ביום 19.7.2017, לאחר שמרבית העדים סיימו להעיד במשפט, אף שפסק הדין בתיק האחר ניתן כאמור בשנת 2015.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, נחה דעתי לדחות את עמדת המועצה המקומית ולקבל את עמדת יתר הצדדים בנוגע לתחולת טענת השתק הפלוגתא. תחילה אבקש להעיר כי בבית משפט השלום בחיפה התקיימו שני הליכים משפטיים בעניינם של שני תובעים שונים, שכמו התובע בתיק דנן נפגעו בהיותם תלמידים. האחד, במסגרת התיק שצוין לעיל, והשני בת.א. 676-11-09. בשני התיקים התעוררו שאלות משפטיות ועובדתיות זהות (בכל הנוגע לשאלת האחריות). בשני התיקים נתקבלה התביעה נגד המועצה המקומית ונגד המבטחת וגופים נוספים הקשורים אליה, ובשניהם נקבע כי לא חלה אחריות כלשהי על סוכן הביטוח מר ח'טיב ועל מר פז.

על פסק הדין שניתן בתיק המקביל שמספרו 676-11-09 הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה מטעם המועצה המקומית אשר נדון בפני כב' השופט טובי. הערעור נסב על קבלת התביעה של התובע שם ועל הקביעה בדבר העדר אחריותו של סוכן הביטוח מר ח'טיב, ומבלי לערער על הקביעה בדבר העדר אחריות אישית של מר פז. כב' השופט טובי קבל את הערעור כנגד הסוכן והטיל עליו אחריות בשיעור של 70%.

גם על פסק הדין בתיק האחר הוגש ערעור מטעם המועצה המקומית בגין אותם נושאים שצוינו לעיל, קרי כנגד קבלת התביעה שם, וכנגד הקביעה בדבר העדר אחריות אישית של סוכן הביטוח, ומבלי לערער על הקביעה בדבר העדר אחריות אישית של מר פז (ע"א 1108-12-15). במסגרת הערעור טענה המועצה המקומית כי פסק דינו של כב' השופט טובי בתיק המקביל יוצר השתק פלוגתא כלפי סוכן הביטוח. כב' השופטת קראי-גירון אשר דנה בתיק דחתה את הערעור לגופו והוסיפה וקבעה כי פסק דינו של כב' השופט טובי בערעור על התיק המקביל אינו יוצר מעשה בית דין.

המועצה המקומית לא השלימה עם הגזירה והגישה לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק דינה של כב' השופטת קראי-גירון, אשר נדון בפני כב' השופט עמית (רע"א 1945/17). בהחלטתו מיום 1.6.2017 דחה כב' השופט עמית את הערעור, ודחה את טענת המועצה המקומית בדבר קיומו של מעשה בית דין נוכח פסק דינו של כב' השופט טובי אשר קודם לכן הגיע למסקנה סותרת למסקנתה של כב' השופטת קראי-גירון בנוגע לאחריותו של סוכן הביטוח.

27.לאחר שבחנתי את מכלול הנתונים שוכנעתי כי בנסיבות המקרה שבפניי לא דבק שיהוי במועד העלאת טענת ההשתק, שכן לא מדובר במקרה קלאסי בו ניתן פסק דין שכולל הכרעה בשאלות עובדתיות דומות, או אז ניתן היה להתווכח על מועד העלאת טענת ההשתק בתיק זה. המקרה שבפניי הוא שונה משום שעמדו להם שני פסקי דין סותרים של ערכאת הערעור בנוגע לאותה שאלה (שאלת אחריותו האישית של סוכן הביטוח).

ברור אם כן, כי להחלטת בית המשפט העליון באשר למעמדם של שני פסקי הדין הסותרים הייתה חשיבות מכרעת לשאלה איזה מבין השניים יוצר השתק פלוגתא ביחס לאחריותו של סוכן הביטוח. חשיבותה של הכרעת בית המשפט העליון מתחדדת על רקע העובדה שאל מול עמדתם של צדדי ג' בתיק זה בדבר קיומו של השתק פלוגתא לגבי העדר אחריות של סוכן הביטוח נוכח פסק הדין שבתיק האחר, לרבות פסק הדין בערעור עליו שניתן על ידי כב' השופטת קראי-גירון, טענה המועצה המקומית בהליך האחר כי דווקא פסק דינו של כב' השופט טובי בהליך המקביל אשר הטיל אחריות מסוימת על סוכן הביטוח, הוא שיוצר השתק פלוגתא.

בנסיבות אלו, טוב עשו צדדי ג' כאשר המתינו עם העלאת טענת השתק הפלוגתא עד להכרעה בה באופן סופי על ידי בית המשפט העליון, ובכך חסכו לא רק מזמנו של בית המשפט, אלא חסכו את הסיכון מפני מתן הכרעה סותרת בסוגיה זו. ויודגש, טענת השתק הפלוגתא הועלתה בסמוך מאוד לאחר מתן ההחלטה בבית המשפט העליון (ההחלטה ניתנה כאמור ביום 1.6.2017, ואילו טענת ההשתק הועלתה בפניי בישיבת 19.7.2017), ולכן לא היה כל שיהוי במועד העלאת הטענה.

אשר על כן, אני מקבלת טענת צדדי ג' בדבר קיומו של השתק פלוגתא בכל הקשור להעדר אחריות אישית של סוכן הביטוח מר ח'טיב ושל מר פז (צדדי ג' 1 ו-6), ולכן דין ההודעה נגדם להידחות.

28.ומה בנוגע לאחריותה של המועצה המקומית? אקדים ואומר, כי לאחר שבחנתי את העדויות והראיות שוכנעתי כי יש להטיל עליה אחריות נזיקית לפיצוי התובע בגין נזקיו בגובה תגמולי הביטוח שיכול היה לקבל לפי הפוליסה.

סעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה מטיל חובה על הרשות המקומית לבטח בביטוח תאונות אישיות את התלמידים שזכאים לחינוך חינם ולומדים בתחומה. בהקשר זה טענה המועצה המקומית כי מילאה את חובתה עפ"י חוק ורכשה את הפוליסה מחברת ביטוח זרה באמצעות צדדי ג'. אלא מה, אין מחלוקת כי במבחן המציאות הפוליסה שבנדון הייתה חסרת ערך עבור התובע ועבור תלמידים אחרים שתבעו תשלומים מכוחה (ראו המקרים שנידונו בהליכים שהוזכרו מעלה), בעקבות קשיים כלכליים אליהם נקלעה המבטחת.

29.חרף רכישת הביטוח כאמור, אני מוצאת כי חובה זו לא קוימה. מהמסמכים שהוגשו לתיק מתברר כי 3 שנים לפני רכישת הפוליסה, קרי כבר בשנת 2004, פרסם המפקח על הביטוח אזהרה לציבור המבוטחים שלא לרכוש ביטוח מחברות זרות שאין להן רישיון לעסוק בביטוח בישראל, לרבות באמצעות מועדוני חברים. באותה אזהרה צוינו מפורשות שמותיהן של חברת אוברסיז אינשורנס קונסלטנס בע"מ (הנתבעת 3 וצד ג' 7) ושל חברת סרפד (צד ג' 4). חרף האזהרה של המפקח על הביטוח, המועצה המקומית לא נרתעה מלתקשר עם הנתבעות וחלק מצדדי ג' לצורך רכישת פוליסה מחברת ביטוח זרה ששמה צוין מפורשות באותה אזהרה.

טענתה של המועצה המקומית כי לא ידעה אודות האזהרה דינה להידחות. בעדותו של גזבר המועצה המקומית אשר העיד בתצהירו ובחקירתו בבית המשפט כי לא ידע על האזהרה, התגלו לא מעט קשיים. כך למשל, הגזבר מסר לעתים רבות תשובות מתחמקות לשאלות הנוגעות ללב המחלוקת, ובגין שאלות אחרות מסר תשובות סותרות. המחשה לכך ניתן למצוא בעדותו כאשר מצד אחד העיד כי המועצה המקומית בחרה להתקשר עם המבטחת שנתנה את ההצעה הזולה ביותר, ומצד שני העיד כי אף חברת ביטוח ישראלית לא הסכימה לתת הצעת ביטוח או לבטח את המועצה המקומית בשל מצוקתה הכלכלית והיותה בהליך של הקפאת הליכים.

זאת ועוד, חרף תשובתו כי אף חברת ביטוח ישראלית לא הסכימה להתקשר עם המועצה המקומית (בשל מצבה הכלכלי), גזבר המועצה הכחיש בעדותו כי המועצה חיפשה פתרון לבעיה. הגזבר אף לא ידע לתאר בעדותו את נסיבות הפניה לסוכן הביטוח מר ח'טיב ולא ידע למסור פרטים בנוגע למכתבו של עו"ד מליץ שנשלח למועצה המקומית ביום 24.9.2007. מכתב זה מתאר את היקף פעילותה של המבטחת הזרה בארץ כמי שמבטחת מבוטחים ותאגידים שונים. כמו כן הובעה בו עמדת עו"ד מליץ כי לא חל איסור על המועצה המקומית לבטח את תלמידיה בחברת ביטוח זרה רק משום שאין לה רישיון מטעם המפקח על הביטוח בארץ. אלא שמעדותו של הגזבר לא ברור מה עמד מאחורי אותו מכתב, ומה הרקע לשליחתו, והרי אם המועצה המקומית לא הייתה ערה לבעייתיות שבהתקשרות עם המבטחת הזרה, אזי לכאורה לא הייתה כל נחיצות או תועלת בשליחת המכתב.

ובנוסף, מעדותו של הגזבר עולה כי המועצה המקומית לא ביצעה בדיקות מטעמה על מנת להתחקות אחר המבטחת הזרה ולהבטיח ביטוח בר-קיימא עבור תלמידיה, והסתפקה בעניין זה על הצהרתו של סוכן הביטוח לגבי טיב הביטוח המוצע – אף שסוכן הביטוח לא שימש בהתנהלותו כלפיה כסוכן ביטוח (ראו עדותו של סוכן הביטוח ושל מר פז וכן פסק הדין בתיק האחר שיוצר כאמור השתק פלוגתא).

לסיום אבקש להעיר, שלא ניתן להתעלם מהעובדה כי עפ"י המסמכים שהוגשו לתיק, המועצה המקומית כלל אינה המבוטחת עפ"י הפוליסה, אלא מופיעה רק תחת הכותרת 'חבר'. ספק בעיניי, אם בנסיבות אלו ניתן לומר כי המועצה המקומית יצאה ידי חובת הביטוח, אולם מאחר שטענה זו לא הועלתה על ידי הצדדים, לא ראיתי להתחשב בה לצורך ההכרעה כאן, והדברים בנדון מובאים בבחינת למעלה מן הצורך.

30.על יסוד המפורט לעיל, אני דוחה את גרסת גזבר המועצה המקומית כי הביטוח נרכש באמצעות סוכן הביטוח מר ח'טיב ועל פי המלצתו, ומבלי לדעת אודות האזהרה הקיימת לגבי המבטחת הזרה.

לאור האמור, אני מוצאת כי המועצה המקומית לא עמדה בנטל המוטל עליה לבטח את התובע. ויודגש, לא די בעצם רכישת הפוליסה כדי לצאת ידי חובת הביטוח, והרי אין כל משמעות או נפקות לפוליסה אם לא ניתן לממשה בעת הצורך.

31.הנושא האחרון שעומד על הפרק בשאלת האחריות, מתייחס לאחריותם של יתר הנתבעות וצדדי ג', קרי הנתבעות 2-3 וצדדי ג' 2-4. צדדים אלה טענו כי יש לדחות את התביעה וההודעה נגדם בהתאמה, משום שכל חלקם התבטא במתן שירותים שונים למבטחת, הנתבעת 1, שאינה כופרת בחבות הביטוחית שלה לפי הפוליסה.

טענה זו דינה להידחות. בצדק תוארו צדדים אלה בסיכומים של המועצה המקומית במונח 'אשכול', שכן על אף שלא מדובר בחברת ביטוח, הרי שהתנהלותם של הצדדים הנ"ל מלמדת על פעילות מהותית ושלובה עם הנתבעת 1, עד שלא ניתן להפריד ביניהם. כך למשל, מתברר כי שמה של הנתבעת 3 (חברת אוברסיז) הוא זה שמופיע בפוליסה בתור המבטחת, ואילו צד ג' 4 (חברת סרפד) היא המבוטחת. יתר הצדדים נטלו חלק פעיל בניהול תביעות שהוגשו נגד המבטחת מכוח הפוליסה, תוך מימון חלק מההוצאות הכרוכות בכך – כפי שאישרו בכתב הגנתם.

לאור האמור, לא מצאתי כי ניתן לנתק את הקשר ואת הפעילות שבין הצדדים הנ"ל לבין המבטחת, ולכן אני דוחה את טענתם כי אין להטיל עליהם אחריות כלשהי.

הפיצויים לפי תנאי הפוליסה:

32.על יסוד הקביעות שפורטו בפסק הדין, התובע זכאי לפיצוי בגין הנכויות בתחום הנפשי (20%) ובתחום הפלסטי (10%).

לפי רשימת הפוליסה (עמ' 1 לרשימה), יש לחשב את שיעור הנכות החלקית בהתחשב באמור בסעיף 11 לתקנות, ומכאן שהתובע זכאי לפיצוי בגין 28% נכות משוקללת, ולא עבור הנכות המצטברת. הפיצוי הבסיסי הנקוב ברשימה עומד על 340,960 ₪ לנכות מלאה (100%), בצירוף הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן הידוע ביום 1.9.2001.

חישוב הסכום עבור הנכות המשוקללת בצירוף הפרשי הצמדה כאמור עד ליום התאונה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד היום, מביא לסך של 147,607 ₪.

33.התובע עתר לפסיקת פיצוי בגין 3 ימי אשפוז עבור התקופה בה היה מאושפז בבית חולים רמב"ם מיום 24.11.2007 ועד ליום 27.11.2007. רכיב זה דינו להידחות, שכן לפי תנאי הפוליסה (עמ' 1 לרשימת הפוליסה), פיצוי זה משולם החל מהיום השישי לאשפוז, ומאחר שהתובע אושפז לשלושה ימים בלבד, הרי שאין הוא זכאי לפיצוי בגין כך.

34.רכיב פיצוי נוסף לו עתר התובע מתייחס לתקופת היעדרותו מבית הספר. רכיב זה מכוסה בפוליסה תחת הכותרת 'נכות זמנית', ועל פי התנאים המפורטים בה (עמ' 1 לרשימת הפוליסה), הפיצוי משולם החל מהיום השישי ובתנאי שהמצב נמשך 21 ימים רצופים לפחות. מאישור בית הספר עולה כי התובע נעדר מהלימודים החל מיום 17.11.2007 ועד ליום 8.1.2008, כאשר בתקופה שמיום 18.12.2007 ועד ליום 8.1.2008 חלה חופשת חורף, והתובע חזר ללימודים ביום 9.1.2008.

בעוד התובע ביקש לפצות אותו בגין כל התקופה עד לחזרתו ללימודים בניכוי 6 ימי המתנה, קרי לתקופה של 37 ימים, טענו יתר הצדדים כי יש לפסוק פיצוי בגין התקופה שמיום התאונה ועד ליציאה לחופשת חורף בניכוי 6 ימי המתנה, קרי לתקופה של 24 ימים, ואילו בגין ימי החופשה בהם ממילא לא התקיימו לימודים, אין לפסוק פיצוי כלשהו.

מאחר שלתובע אושרה תקופת מחלה אף מעבר למועד בו חזר בפועל ללימודים, הרי שהתובע זכאי לפיצוי בגין מלוא התקופה עד למועד חזרתו ללימודים, ובניכוי 5 ימי המתנה לפי תנאי הפוליסה, ולא 6 ימים כפי שהצדדים ציינו בטעות, שכן הפיצוי משולם החל מהיום השישי. חישוב התקופה הנ"ל מביא אותי ל-53 ימי היעדרות (לפני ניכוי ימי ההמתנה), אולם בשל העובדה כי בסיכומים שלו עתר התובע לפסיקת פיצוי בגין 37 ימי היעדרות בלבד (לאחר ניכוי ימי המתנה), הרי שאין לי אלא ללכת בדרכו ולפסוק פיצוי עבור תקופה זו בלבד.

לפי רשימת הפוליסה, הפיצוי הבסיסי עומד על 85.24 ₪ ליום, בצירוף הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן הידוע ביום 1.9.2001. חישוב הסכום עבור 37 ימים בצירוף הפרשי הצמדה כאמור עד ליום התאונה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד היום, מביא לסך של 4,877 ₪.

35.רכיב אחר לו עתר התובע מתייחס להוצאות רפואיות בסך של 20,000 ₪ בגין הטיפולים שהוצעו בחוות דעתו של פרופ' הר-שי לשיפור מצב הצלקת. מדובר בסכום שהמומחה פירט בחוות הדעת, והמומחה לא נחקר בבית המשפט. זאת ועוד, יתר הצדדים אינם חולקים בסיכומיהם על גובה הסכום או על זכאותו של התובע לקבלו מכוח הפוליסה. לפיכך, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות.

36.הרכיב האחרון שהתובע עתר לפסיקתו מתייחס לשכר הטרחה ששילם למומחים הרפואיים מטעמו ולמומחים הרפואיים מטעם בית המשפט. מדובר ברכיב כספי שמתייחס להוצאות המשפט, ולא לפיצויים מכוח הפוליסה, ולכן ההתייחסות לגביו תובא בסוף פסק הדין במסגרת ההכרעה בשאלת ההוצאות.

37.יוצא אפוא, כי הפיצוי הכולל לו זכאי התובע מכוח הפוליסה עומד על 172,484 ₪ נכון להיום.

אחרית דבר:

38.אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 172,484 ₪.

לסכום הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% כולל מע"מ והחזר הוצאות משפט כדלקמן: סך של 5,000 ₪ בגין שכר טרחת המומחים מטעם התובע (בתחום הפסיכיאטרי והנפשי ובתחום הפלסטי), סך של 4,012 ₪ בגין חלקו של התובע בשכר טרחת המומחים מטעם בית המשפט, וכל סכום ששולם על ידי התובע בגין אגרה כשהוא משוערך נכון להיום.

39.אני דוחה את הודעת המועצה המקומית נגד צד ג'1 (סוכן הביטוח מר ח'טיב) וצד ג'6 (מר פז).

40.אני מקבלת את ההודעה של המועצה המקומית נגד צדדי ג'2-5 ו-7, ומחייבת אותם, ביחד ולחוד, לשלם למועצה המקומית כל סכום בו תישא כלפי התובע לפי פסק הדין, בצירוף כל סכום ששולם על ידה בגין אגרה, כשהוא משוערך נכון להיום.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ג' טבת תשע"ט, 11 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.