א.י. ואח' נ' ד.י. ואח'

 פתח דבר

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפ"ת (כב' הש' א. נוס) מיום 9.5.22 שניתן בשתי תובענות – הראשונה, תביעת המערערים לאשר את הסכם המתנה שנחתם בניהם ביום 22.8.18 (תמ"ש 56898-11-18), השנייה – תביעת המשיב 1 למתן צו מניעה כנגד המערער 1 האוסר עליו להיכנס למשק אשר היה שייך להורי הצדדים אך נמכר למשיב, וכן להורות על הסרת המצלמות שהתקין המערער 1 במשק (תמ"ש 5871-04-21).

בתובענה הראשונה, מצא בית המשפט לדחות ולקבוע כי אין לאשר את הסכם המתנה שנחתם בין המערער לאמו, וזאת אחר שמצא כי ההסכם נחתם שלא מרצונה החופשי תוך הפעלת לחץ המגיע עד כדי עושק, ומכיוון שההסכם נוגד את טובתה בהיותה אדם שמונה לו אפוטרופוס.

במסגרת הליך זה הוסיף בית המשפט וחייב את המערער 1 לשאת בהוצאות משפט לטובת המערערת 2, האפוטרופוס לדין מטעמה ואוצר המדינה בשיעור כולל של 60,000 ₪ (20,000 ₪ לכל אחד מהגורמים הנזכרים).

בתובענה השנייה נעתר בית המשפט לבקשת המשיב 1 (להלן - המשיב) ונתן צו מניעה האוסר על המערער להיכנס למשק, כל עוד אמם של הצדדים אינה מתגוררת בו, וכן הורה על הסרת מצלמות שהותקנו במשק על ידי המערער. במסגרת תביעה זו אף נקבע, בהתאם לתסקיר שהוגש במסגרתה, כי המשיבות 2-3 בנותיה של המערערת, תשמשנה כאפוטרופסיות לגופה של האם והמשיב 4 ישמש כאפוטרופוס קבוע לרכוש. המערער חויב בהוצאות משפט בשיעור של 30,000 ₪ לטובת המשיב 1.

מכאן הערעורים.

רקע הדברים

1. הצדדים הם בני משפחה המנהלים עשרות הליכים משפטיים האחד כנגד משנהו בבית המשפט לענייני משפחה. עיקר המחלוקות ביניהם נוגעות לסוגיות רכושיות ולמערכת היחסים עם אם המשפחה, הגב' ש. י., המערערת 2, לה מונה אפוטרופוס לדין (להלן - האם או ש. לפי העניין), כפי שיפורט בהמשך הדברים.

    

2. דומה כי ראשיתם של דברים נעוץ בסכסוך שנוצר בין האם לבעלה המנוח מר ח.י. ז"ל (להלן- המנוח) בעקבותיו הגיש המנוח תביעה לפירוק השיתוף במשק (תמ"ש 23738-09-14), ואכן ביום 21.6.18 ניתן צו לפירוק שיתוף במשק ונקבע כי הנכס יימכר לצד ג' בכפוף למתן זכות מגורים לבני הזוג למותר ימיהם. להשלמת התמונה יצוין, כי המנוח העניק את חלקו במשק למשיב.

    

   ביום 2.12.19 הוסיף בית המשפט והורה כי חלקה של האם במשק יימכר למשיב שיהפוך להיות בעל הזכויות במשק כולו, תוך שנקבע כי אין לעכב את הסכם המכר על אף שבין לבין הגיש המערער 1 (להלן – המערער) תביעה לאישור הסכם המתנה לפיו נתנה לו האם את חלקה במשק (מחצית) במתנה, כפי שיפורט בהרחבה להלן, שכן אין כל מניעה כי ככל שהסכם המתנה יאושר יזכה המערער במחצית התמורה השווה לחלקה של האם במשק.

    

   נציין כי האם אינה מתגוררת לעת הזו במשק, ושוהה בבית אבות מיום 29.9.20.

    

   3.עניין נוסף - בשנת 2012 הגישו ילדיהם של ש. והמנוח, למעט המשיב, בקשה למינוי אפוטרופוס לגופה ורכושה. במסגרת ההליך מונה לאם אפוטרופוס חיצוני לגוף ולרכוש. כיום, משמש עו"ד דוד פולק, המשיב 4, כאפוטרופוס לרכוש של האם, ואילו האפוטרופסיות לגופה הן בנותיה – המשיבות 2-3, קביעה סופית לעניין זה נקבעה על ידי בית משפט קמא בפסק דינו נושא הערעור ואף כנגדה הוגש הערעור כאן.

   עוד יוער, כי במסגרת ההליכים בבית משפט קמא מונה לאם אף אפוטרופוס לדין, עו"ד שידלובסקי-אור, המייצגה אף בהליך זה. כך שנמצא כי לאם ישנם שלושה אפוטרופסים שונים לצרכים שונים – לדין, לגוף ולרכוש.

   פסק הדין בעניין הסכם המתנה הראשון (אפ' 55171-07-15)

    

   4. ביום 28.7.15 הגיש המערער 1, בנה של ש. (להלן- המערער), במסגרת תיק אפ' 55171-07-15, בקשה לאישור הסכם מתנה מיום 24.6.15 (להלן - הסכם המתנה הראשון). בהסכם המתנה הראשון העבירה האם לבנה המערער את מלוא זכויותיה במשק המצוי ב*** (להלן - המשק), וכן כספים ונכסים מכל מין וסוג שהוא שבבעלותה, או שיהיו בבעלותה בעתיד.

       

      כיוון שנפלה מחלוקת בין הצדדים באשר לכשירותה של האם לערוך את הסכם המתנה, מינה בית המשפט כמומחה פסיכיאטרי מטעמו, ד"ר איתן חבר, לצורך מתן חוות דעת בעניינה. ד"ר חבר שלל את כשירותה של האם לעריכת מסמך משפטי בעת עריכת הסכם המתנה הראשון ומתוך שכך ניתן פסק דינו של בית משפט קמא מיום 26.4.17 במסגרתו נקבע כי האם לא הייתה כשירה לעריכת הסכם המתנה וכי משמעותו של הסכם המתנה היא כי היא תישאר בחוסר כול, דבר שאינו משרת את טובתה ועלול לפגוע בה קשות.

       

      ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה בפסק דין מיום 24.5.18 (עמ"ש (מרכז) 67061-06-17), ובקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה אף היא בהחלטה מיום 6.8.18 (בע"מ 4831/18).

       

   5. אלא מאי? ביום 22.8.18, כשבועיים אחר שבית המשפט העליון דחה את ערעורו של המערער על פסק הדין בעניין הסכם המתנה הראשון, שבו המערער והאם וחתמו על הסכם מתנה נוסף (להלן - הסכם המתנה השני), בפני נוטריון. בהתאם להסכם המתנה השני, העבירה האם למערער בשנית את זכויותיה במשק תוך שמירת זכותה להתגורר במשק למותר ימיה ושנותיה. לתמיכה בכשירותה לחתום על הסכם המתנה השני נבדקה האם, לבקשת המערער, על ידי מומחה מטעמו, פרופ' משה קוטלר, שמצא כי היא כשירה לחתום על הסכם המתנה השני.

       

      התביעה נושא הערעור, שהוגשה בתמ"ש 56898-11-18 היא, אפוא, תביעה שעניינה אישור הסכם המתנה השני.

       

   6. במסגרת ההליך בבית המשפט קמא, מונה פרופ' פניג לצורך מתן חוות דעתו בשני עניינים – יכולתה של האם להעניק מתנת מקרקעין למערער נכון למועד נתינתה והצורך בהמשך מינוי אפוטרופוס בעניינה.

       

      פרופ' פניג קבע בחוות דעתו כי האם הייתה כשירה לקבל החלטות ביחס לרכושה לרבות מתן מתנה בחיים וכי היא כשירה לבטא את רצונה ביחס לזהות האפוטרופוס, כך נקבע כי האם נדרשת וזקוקה לאפוטרופוס לגוף ולרכוש נוכח בעיותיה הפיזיולוגיות והקוגנטיביות.

       

   7. נאמר על דרך הקיצור כי לטענת המערערים – הסכם המתנה השני נעשה מתוך רצונה החופשי של האם, אשר ביקשה להוקיר תודה למערער המטפל בה, וכי הסכם המתנה השני אינו פוגע בטובתה שכן היא יכולה להוסיף ולהתגורר במשק למותר ימיה ושנותיה תוך שהמערער מחויב לדאוג לכל צרכיה. הסכם המתנה הראשון נפסל מתוך שלא היה לטובת האם, דבר שגרם למומחה בית המשפט ולבית המשפט עצמו לסבור כי נעשה שלא על פי רצונה החופשי ובהעדר כשירות מצידה, מה שאין כן הסכם המתנה השני אשר הן מומחה בית בית המשפט – פרופ' פניג, והן המומחה מטעם המערער פרופ' משה קוטלר, סבורים כי נחתם עת האם הייתה כשירה לכך.

       

   8. מאידך, עו"ד דוד פולק, האפוטרופוס לרכוש של האם, וכן שאר האחים, מתנגדים לאישור ההסכם בטענה כי האם נעדרה גמירות דעת להתקשר בהסכם המתנה השני נוכח הלחץ שהפעיל ומפעיל עליה המערער, ואין תוקף לחתימתה עליו. הענקת המתנה אינה לטובתה ומשכך אין לאשרה. האם אינה בעלת רצון עצמאי, שכן היא נתונה באופן מלא להשפעתו של המערער. לטענת האפוטרופוס לרכוש, הסכם המתנה השני הוא בגדר עושק וכי הקביעה בפסק הדין ביחס להסכם המתנה הראשון, כי האם נעדרת גמירות דעת וכי ההסכם אינו לטובתה, הוא בגדר מעשה בית דין. גם בהסכם המתנה השני מתקיים ויתור על רכושה העיקרי של האם והוא אינו לטובתה, והמערער לא הוכיח כי מדובר בפעולה העולה בקנה אחד עם טובתה. עם מינוי אפוטרופוס לאם, נשללה ממנה האפשרות לפגוע בזכויותיה, ואף אם היא מעוניינת לעשות כן, לא ניתן לאשר פגיעה זו בזכויותיה. לטענת האפוטרופוס לרכוש גם פרופ' פניג, כמו קודמו, ד"ר חבר, קבע כי מופעלים לחצים בתוך המשפחה, דבר הפוגע בשיקול דעתה העצמאי של האם, ומתוך שכך יש לדחות את הבקשה לאישור הסכם המתנה.

       

   9. הצדדים הסכימו כי בית המשפט יתן את פסק דינו על בסיס התיעוד המצוי לפניו ללא צורך בחקירות זולת חקירתו של פרופ' פניג, מומחה בית המשפט.

      פסק דינו של בית משפט קמא

       

   10. בית משפט קמא מצא לדחות את תביעת המערער לאישור הסכם המתנה השני.

        

       בית המשפט נתן דעתו לחוות דעת המומחה הרפואי מטעמו שקבע כי על אף הליקויים הקוגנטיביים מהם סובלת האם אין הם מגיעים לחומרה של שיטיון ואינם פוגעים ביכולותיה לקבל החלטות לגבי רכושה, וכי בצד זה עמד פר' פניג על הצורך במינוי אפוטרופוס לאם "שיגן על האינטרסים שלה ויפקח על ניהול רכושה וגופה". כן נתן בית המשפט דעתו להבהרת המומחה בתשובותיו כי אין לו כל מידע באשר ללחצים המופעלים על האם, וכי חוות דעתו התמקדה אך ורק בתחום הקוגנטיבי.

        

       מתוך האמור בחוות דעת זו, כמו גם חוות דעתו של פרופ' קוטלר שהוגשה מטעם המערער, התרשם בית המשפט כי אכן האם הייתה כשירה לקבלת החלטות בנוגע לרכושה, במועד בו נערך הסכם המתנה השני, וזאת בד בבד עם הצורך במינוי אפוטרופוס לגופה ולרכושה.

        

   11. בצד האמור הוסיף בית המשפט והתרשם מתסקירי עו"ס רשויות הרווחה, המכירות היטב את המשפחה, ואשר התרשמו כי האם חתמה על הסכם המתנה מתוך חששה שהמערער יעזוב אותה והיא תישאר בודדה, וכפי שצוטט על ידי בית המשפט מתוך תסקיר רשויות הרווחה מיום 20.2.20-

        

       "מהתרשמותי, בשל החשש שא. יעזוב אותה ומתוך הצורך ההכרחי באדם קרוב שיידאג לה היא הסכימה לחתום לו על חצי המשק. להערכתי, היא הרגישה שהיא תלויה בו לחלוטין וחוששת מאוד להישאר בודדה בשל הנתק שנותר עם שאר הילדים...לעניות דעתי, א. שם לו למטרה להסיר את מינויו של עו"ד פולק כאפוטרופוס על אמו, ולשם כך עושה כל מאמץ להציג אותו כמי שאינו ממלא את תפקידו כראוי, למרות שבפועל התרשמתי שעו"ד פולק עושה כל מאמץ ליצירת פתרונות.."

        

       כך התרשם בית המשפט מהדברים החמורים שנכתבו כנגד המערער בתשובה לשאלות ההבהרה הרבות שנשלחו על ידו לרשויות הרווחה -

       "א. י. (= המערער) ידוע כאדם שבוחר להשמיץ ולתקוף את אנשי המקצוע אשר מונעים מבעדו להשיג את מבוקשו.. הזילות שלו כלפינו וכלפי המקצוע שלנו עוברת כל גבול. ברור לי שזה חלק משיטת ההתשה שלו כאשר בכוונתו להרפות את ידנו ובכך להשיג את רצונו – כספי המשק של ש' כאשר כל מי שעומד בדרכו "זוכה להשמצות והתקפות מצידו. למרות זאת, הוא לא יצליח להתיש את כוחנו, אני אמשיך ואפעל למען שמירה על זכויותיה ורווחתה של הגב' י. (=האם) ולהגן על האינטרסים שלה".

        

       בית המשפט הוסיף והתרשם אף מהאמור בתסקיר מיום 11.1.22, שלמעשה היה חסוי מפני הצדדים במועד סיכומיהם, ובו הומלץ על הותרת מינוי אפוטרופוס קבוע לאם, לגוף ולרכוש, תוך הותרת מינויו של עו"ד פולק על כנו, ואף במסגרתו עלה החשש שרצונה של האם אינו רצון חופשי אלא מושפע כולו מרצונו של המערער. בית המשפט אף התרשם מדברי העו"ס כי המערער לא איפשר לה לדבר בפרטיות עם האם לצורך הכנת התסקיר וכן התרשמה מדברי העו"ס הקודמת שכתבה לבית המשפט ביום 10.8.21 כי האם נתונה להשפעתו המוחלטת של המערער:

       "אשר באופן מודע ומניפולטיבי משפיע על דעתה, לא מדברת מתוך גרונה, אלא עונה מתוך מה שא. "שתל" במוחה. א. השפיע על דעתה וכך גרם לנתק עם ילדיה, נתק עם הצוות המטפל במחלקת הרווחה, וגורם לה להאמין ולומר את מה שהוא רוצה כדרך לקידום האינטרסים שלו".

        

   12. מכלל האמור הורה וקבע בית המשפט שתיים – האחד, כי על עו"ד דוד פולק להוסיף ולשמש כאפוטרופוס לרכושה של האם. השני – כי הסכם המתנה השני אינו לטובתה של האם והורתו בלחץ לא הוגן ולא סביר שהפעיל עליה המערער.

        

   13. בית המשפט עמד על כך שפרופ' פניג שקבע את כשירותה של האם לעריכת מסמכים משפטיים לא היה מודע לכלל הנסיבות והנתונים שאפפו את חתימת ההסכם השני, וכי הוא לא בדק כלל את עניין קיום השפעה ולחץ על האם עובר לחתימת ההסכם, כיוון שלא התבקש לעשות זאת בכתב המינוי.

        

       בנסיבות אלו ומתוך התרשמות מהלחץ הכבד שהופעל על ידי המערער על האם לעריכת הסכם המתנה השני, ומתוך התרשמות בית משפט קמא כי ההסכם אינו לטובת האם, קבע בית המשפט, כי אין כל מקום לאשרו.

        

   14. בית המשפט הדגיש וציין כי הונחו לפניו די נתונים אודות מסע לחצים ארוך ומתמשך שהופעל על האם מצד המערער, בית המשפט התרשם כי המערער –

        

       "אינו בוחל בדבר, לרבות השתלחות בעו"ס, באפוטרופוסים שמונו בידי בית המשפט, ואף בבית המשפט עצמו, בניסיון להכשיר את הסכם המתנה השני, אשר לא בכדי נחתם סמוך למועד בו הפך פסק הדין בו נדחתה התובענה לאישור הסכם המתנה הראשון - לחלוט. א. אינו מהסס לפעול על מנת להכשיל את עו"ד פולק בתפקידו, אף במחיר של פגיעה ב (אם), והדברים עולים באופן ברור וחמור מפיהן של שתי עו"ס, שהן גורמי מקצוע אובייקטיביים, אשר טובתה של (האם) בלבד לנגד עיניהן"

        

   15. בית המשפט עמד על כך שעקרון על בענייני אפוטרופסות הוא שמירה על טובתו של האדם שמונה לו אפוטרופוס וכי מקום בו קיים קונפליקט בין רצונו של אדם שמונה לו אפוטרופוס לבין טובתו, יגבר עקרון העל, היינו טובתו של האדם. בית המשפט הוסיף וקבע, כי המערער ניצל את חולשתה של אמו והחתים אותה על הסכם המתנה השני, באופן העולה כדי עושק. בית המשפט קבע כי בעת חתימת הסכם המתנה השני, הייתה האם נתונה, לכל הפחות, במצב של חולשה גופנית ושכלית, והענקת כלל זכויותיה במשק למערער, במתנה, הופכת את ההסכם לכזה שתנאיו בלתי סבירים, וזאת בהתייחס, בין השאר, לעובדה שהמערער נהג להפעיל על אמו לחצים משמעותיים.

        

       בית המשפט עמד על כך שהמערער נמנע מהבאת עדים שיתמכו בגרסתו, לרבות העדת הנוטריון בפניו נחתם הסכם המתנה השני, וכי הדבר פועל לחובתו.

        

       מתוך שכך נקבע כי אין לאשר את הסכם המתנה השני, אשר נחתם תוך הפעלת לחץ על האם, עד כדי עושק, וכן היות שמדובר בהסכם שאינו לטובתה, בהיותה אדם שמונה לו אפוטרופוס. קביעה זו יפה בין אם מדובר בזכויות במשק, ובין אם בתמורת הזכויות הללו, נוכח אישור ההסכם בו נמכר המשק למשיב.

        

       בית המשפט הוסיף וחייב את המערער בהוצאות משפט תוך התחשבות בריבוי ההליכים המשפטיים אותם יזם המערער, העובדה שנדרשו בהם חוות דעת ותסקירים רבים, כמו גם התארכותו של ההליך. המערער חויב לשלם לאמו הוצאות בסך של 20,000 ₪, לאפוטרופוס עו"ד פולק סך 20,000 ₪ וכן הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 20,000 ₪ נוספים.

        

   16. בכל הקשור לתביעת המשיב בתמ"ש 5871-04-21 למתן צו מניעה האוסר על המערער להיכנס למשק וכן חיובו בהסרת המצלמות שהציב במשק, קבע בית המשפט כי נוכח העובדה שהאם אינה מצויה במשק אלא שוהה בית האבות וכי ככל הנראה שהייתה שם תמשך לאורך זמן, ובהתייחס לעובדה שהמשיב רכש את הזכויות במשק והוא רשאי אף להשכיר את יחידת הדיור של האם במשק כל עוד אין היא מצויה בו, ניתן צו מניעה בכל הקשור לכניסתו של המערער למשק וכן צו המורה לו להסיר את המצלמות שהתקין במשק לאלתר.

        

       כאן נאמר, כי בדיון קדם הערעור שהתקיים ביום 2.1.23 חזרו בהם המערערים מערעורם ביחס לצו המניעה שכן עניינו אך ורק כל עוד מתגוררת האם מחוץ למשק, ואולם עדיין ערעורם נוגע להוצאות שנפסקו על ידי בית משפט קמא באותו הליך.

        

   17. כך הוסיף בית המשפט ומינה את המשיבות 2-3 כאפוטרופסיות לגופה של המערערת ואת המשיב 4 כאפוטרופוס קבוע לרכושה וזאת בהיסמך, בין השאר, על המלצות תסקירי רשויות הרווחה.

       תמצית טענות המערערים

   18. יש להקדים ולתת שימת הלב לכך שהערעור הוגש הן על ידי המערער והן על ידי אמו, באמצעות האפוטרופוס שמונה לה לדין, לבקשתה, למרות שלאם, כאמור, מונה אפוטרופוס לרכוש עו"ד דוד פולק, הוא המשיב 4.

        

       ולגופן של הטענות –

        

   19. שגה בית משפט קמא בהסתמכו על תסקירים המאוחרים למועד עריכת הסכם המתנה אשר האחרון שבהם, מיום 11.1.22, נחשף לפני המערערים רק בחודש מרס אותה שנה, אחר הגשת הסיכומים, וכשלוש שנים וחצי אחר שנחתם הסכם המתנה השני ומשכך, אין הם יכולים לעמוד בבסיס קביעות המתייחסות למצבה של האם בעת החתימה על הסכם המתנה השני. כך שגה בית המשפט בכך שלא איפשר למערערים את חקירת עורכי התסקירים.

        

   20. שגה בית המשפט בקבעו כי המומחה, פרופ' פניג לא בחן את נסיבות עריכת הסכם המתנה. כעולה מחוות דעתו הרי שהאם נשאלה שאלות על נסיבות חתימתה והשיבה תשובות ברורות וקהורנטיות לעניין זה, תוך שהמומחה קובע כי תשובותיה רציונליות.

        

   21. שגה בית המשפט בקובעו כי אין לאשר את הסכם המתנה השני מחמת עושק למרות שטענה זו נזנחה ע"י האפוטרופוס לרכוש בסיכומיו.

        

   22. שגה בית המשפט עת מינה את המשיב 4 כאפוטרופוס לרכוש לאם ואת בנותיה המשיבות 2-3 כאפוטרופסיות לגופה בניגוד לרצון האם ובניגוד להמלצת פרופ' פניג באשר למינוי גורם מחוץ למשפחה נוכח הסכסוך המשפחתי הקשה. כן שגה בית המשפט בכך שסירב לבקשת עו"ד פולק עצמו להתפטר מייצוג נוכח העובדה שהוא אינו יכול להיפגש עם האם המסרבת לכך.

        

        

   23. שגה בית המשפט בחייבו את המערער בהוצאות משפט ניכרות. שגה בית המשפט בהטילו הוצאות על המערערת לטובת אמו המערערת שאינה חפצה בהם כלל ולא עתרה לפסיקת הוצאות. כך אין לפסוק הוצאות לאפוטרופוס לרכוש שהוצאותיו משולמות מקופת האפוטרופסות.

        

   24. כאמור, בכתב ערעורו טען המערער אף כנגד צו המניעה שניתן בעניינו ואולם בהליך קדם הערעור חזר בו מטענתו זו.

       תמצית טענות האפוטרופוס לרכוש של האם

   25. יש לדחות הערעור מחמת מעשה בית דין ביחס לעילות התובענה - נקבע בעבר כי המתנה במתכונתה אינה לטובתה של האם ואין מקום להעלות סוגיה זו בשנית.

        

   26. עיקרי מסקנות בית משפט קמא הורתם בקביעות שבעובדה אשר אין מקום כי ערכאת הערעור תתערב בהן, כך עצם העובדה שאישור ההסכם המתנה השני נדחה מתוך קביעת בית המשפט כי יש בו לפגוע בטובת האשל"א ונוכח הלחצים הכבדים שהפעילו עליה המערער, וכן קביעתו כי המערער עושה שימוש לרעה בהליכי משפט.

        

   27. המערער זנח את כוונתו לחקור את פקידת הסעד בכך שהסכים כי פסק הדין יינתן על בסיס החומר הקיים לפני בית המשפט וללא חקירות (עמ' 46 לפר' מיום 29.11.21). בכל הקשור לבקשתו של המערער מיום 3.4.22 לחקור את פקידת הסעד ניתנה החלטת בית המשפט כי ראשית דבר יש מקום להפנות שאלות הבהרה (החלטה מיום 4.4.222) ואולם הדבר לא נעשה ע"י המערער ואין לו להלין אלא על עצמו. יתר על כן, המערער אף לא ביקש להשלים סיכומיו אחר קבלת התסקיר האחרון.

        

       דיון והכרעה

   28. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים שאף טענו בפנינו באריכות, לרבות המשיבות 2-3, מצאנו כי דין הערעור להידחות.

       אישור הסכם המתנה השני

   29. הסכם המתנה השני זהה בעיקרו להסכם המתנה הראשון אשר לא אושר, ולמעשה בוטל, על ידי בית המשפט בפסק דין חלוט. הסכם המתנה הראשון לא אושר, בין השאר, אחר שנקבע כי הוא אינו פועל לטובת האם, שהיא אדם אשר מונה לו אפוטרופוס. בערעור שהוגש על פסק הדין צוין על ידי בית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור כי -

        

       "מעבר לנדרש, נציין כי אנו רואות עין בעין את מסקנתו של בית משפט קמא לפיה משמעות אישור ההסכם, היא הותרת הגב' י. בחוסר כול, ואין בהתחייבות המערער לדאוג לאמו עד אחרית ימיה וכן להעניק לה זכות מגורים במשק עד מלאות ימיה, כדי לשנות מן הוויתור המוחלט אשר היא מבקשת לעשות ברכושה אותה היא מבקשת להעביר במלואו , ללא יוצא מן הכלל, לרשות המערער. אין ספק כי הותרת אם המערער בחוסר כל אינה עולה בקנה אחד עם טובתה"

        

   30. כאמור, בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דין זה של בית המשפט מחוזי על נימוקיה וקביעותיה – נדחתה, כך שהקביעה באשר להעדר טובתה של האם מהעברת מלוא זכויותיה במשק לידי המערער היא אכן בגדר השתק פלוגתא, ואין בעובדה ששבועיים לאחר שנדחה הערעור נחתם בשנית הסכם דומה, כדי לשנות את הקביעה שאין מעשה זה בא בגדר טובתה של האשל"א. ודוק; שני ההסכמים דומים במהותם. גם בהסכם המתנה השני מעבירה האם את מלוא זכויותיה בתמורת מחצית המשק לידי המערער וההבדל היחיד בין הסכם המתנה הראשון להסכם המתנה השני, הינו כי על פי הסכם המתנה השני, מותיר המערער לאמו את זכות המגורים, אלא שזכות זו ממילא נתונה הייתה לה מכוח הסכם המכר מול המשיב – כך שלמעשה, אין הבדל ממשי בין השניים.

       כבר מטעם זה (המצטרף לעובדה כי כבר נקבע כי הסכם המתנה הראשון אינו לטובתה של האם), יש לדחות הערעור.

   31. זאת ועוד, המערער עצמו היה זה שעתר בשנת 2012 למינוי אפוטרופוס לאמו, ומעת שמונה לה אפוטרופוס הרי שמחובתו של זה לדאוג כי לא תעשה על ידה פעולה שנוגדת את טובתה. בית המשפט התרשם כי האם נדרשת לאפוטרופוס על אף שאינה פסולת דין וזאת הן מתוך חוות דעתו של מומחה בית המשפט, פרופ' פניג, והן מתוך תסקירי רשויות הרווחה שהוגשו לעיונו, ואין, אפוא, כל מקום להתערב בהחלטת בית המשפט לעניין הצורך במינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש לאם. מעת שממונה אפוטרופוס לבגיר הרי שבין תפקידיו של האפוטרופוס הוא לדאוג כי כל פעולה הנעשית על ידי האדם שתחת אחריותו תתאם לטובתו. הדברים עולים מעצם תכלית מינוי האפוטרופוס, וכלשון סע' 33א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב – 1962 שכותרתו "שיקול דעת בית המשפט במינוי אפוטרופוס לבגיר":

       "(א) לא ימנה בית המשפט אפוטרופוס לאדם בגיר לפי סעיף 33(א)(4), אלא אם כן ראה כי התקיימו כל אלה:

       (1) בלא מינוי עלולים להיפגע זכויות, אינטרסים או צרכים של האדם;

       (2)..."

        

       רוצה לומר, עצם המינוי נועד לצורך מניעת פגיעה בטובתו של האשל"א, פגיעה שיכולה להיווצר אף כתוצאה ממעשה שנעשה, לכאורה, מרצונו.

   32. בנדון, כאמור, כבר נקבע כי עצם מסירת מלוא זכויותיה של האשל"א במשק לידי המערער יש בה משום פגיעה בטובת האשל"א. באופן תמוה, כשבועיים בלבד לאחר שבית המשפט העליון דחה את ערעורו של המערער בנוגע להסכם המתנה הראשון, נערך הסכם המתנה השני. דומה לפיכך כי המערער לא השלים עם קביעתו החלוטה של בית המשפט העליון וביקש לבצע את אותה פעולה תוך שינוי מסויים (זכות המגורים לאם במשק), אלא שכאמור לעיל, שינוי זה לאו שינוי הוא משזכות זו נתונה היתה לאם ממילא, ויש ממש בעמדת האפוטרופוס לרכוש, לפיה, ניסיון נוסף כשבועים בלבד לאחר דחיית ערעורו של המערער בבית המשפט העליון עולה לכדי שימוש שלא כדין בהליכי משפט.

        

   33. יתרה מכך, מקום בו המערער עותר לכיבודו של הסכם המתנה השני לאחר דחיית הסכם המתנה הראשון וכאשר משמעותו הינה מסירת כלל זכויותיה ורכושה של האם לידי המערער, באופן שיהפוך אותה לתלויה בו כלכלית באופן מלא, ממילא יש להוכיח ולהרים נטל כבד להצדקת מעשה זה לצורך אישורו.

        

   34. בית המשפט קמא מצא כי אין כל מקום להצדיק את המעשה הפוגע בטובת האם, אחר שמצא אף שמעשה זה לא נעשה מרצונה החופשי אלא מרצון המונע ממכבש לחצים שהפעיל עליה המערער. קביעות אלו נקבעו הן מתוך התרשמות בית המשפט עצמו מהמערער וכלל הצדדים המעורבים, התרשמות ישירה מתוך הכרת הצדדים נוכח הדיונים הרבים שאלו ניהלו לפני בית משפט קמא – ולא לחינם בית המשפט לענייני משפחה מתנהל במתכונת של "שופט אחד למשפחה אחת", דבר התורם להכרת הצדדים מזוויות שונות המתבהרות מאופן ניהולם של כלל ההליכים, והן מתוך התרשמותו מהתסקירים הרבים שהונחו לפניו ואשר יש בהם ללמד על הלחץ הנפשי שהפעיל המערער על האם אשר כה הייתה זקוקה לטיפולו והשגחתו במצבה.

        

   35. כך פקידת הסעד מרשויות הרווחה בחבל מודיעין ציינה בעמוד 3 לתשובות ההבהרה מיום 10.8.21 כי –

       "...תשובתי חד משמעית – לדעתי האובססיה של א. להילחם באחיו ד. ולזכות בכספי אמו, מובילה אותו להתנהל בצורה שלא מטיבה עם אמו ולא מקדמת את רצונה לעזוב את בית האבות ולשוב לביתה"

        

       וכן –

       "(ש)אני סבורה שש. (=האם), אשר נתונה להשפעתו המוחלטת של א., אשר באופן מודע ומניפולטיבי משפיע על דעתה, לא מדברת מתוך גרונה, אלא עונה מתוך מה שא. "שתל" במוחה. א. הצליח להשפיע על דעתה וכך גרם לנתק עם ילדיה, נתק עם הצוות המטפל בה במחלקת הרווחה, וגורם לה להאמין ולומר את מה שהוא רוצה כדרך לקידום האינטרסים שלו אך ממש לא האינטרסים שלה"

        

       כך בתסקיר מיום 9.11.20 כותבת העו"ס בתסקירה, בין השאר –

        

       "למרבה הצער התנהגות זו מצד א. מעלה את הרושם כי במבחן התוצאה א. כורך ומתנה את הטיפול באמו הקשישה בביטול מינוי האפוטרופוס לרכוש אותו הוא חווה כדמות המונעת ממנו להתנהל באופן בלעדי בתהליך המכר של המשק ובעניינה הכספיים של אימו. אני לא בטוה עד כמה הוא רואה לנגד עיניו את טובתה האמיתית של אמו אשר ממשיכה לשהות במסגרת שאינה תואמת את צרכיה ובניגוד לרצונה"

        

       לא למותר להזכיר כי מעמדו של תסקיר כמוהו כמעמד של חוות דעת מומחה וראו לעניין זה – ע"א 3554/91 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (1991), בע"מ  4259/06 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, (2006) (בפסקה 32)).

        

   36. טען המערער בפנינו, כי תסקירי רשויות הרווחה מאוחרים למועד עריכת הסכם המתנה השני ומשכך לא ניתן לבסס עליהם ממצאים הרלוונטים למועד עריכתו. אין בידינו לקבל טענה זו. התרשמות עובדי הרווחה מהמשפחה נמשכת לאורך שנים, ואין, אפוא, לתלות את הדברים אך ורק למועד מתן התסקיר או מתן המענה לשאלות ההבהרה. מדובר בהתרשמות המתארת מצב דברים נמשך הנכון גם למועד עריכת הסכם המתנה השני.

        

   37. יתרה מכך, השיקול הבלעדי המנחה את בית המשפט בהכרעה במחלוקת כגון זו שבפנינו, הינו טובתה של האשל"א ומהי טובתה הקונקרטית במועד בו נבחן עניינה. לצורך כך יש ליתן משקל לנתונים המקצועיים המסייעים לבית המשפט לצקת תוכן בבחינת טובתו של אותו אדם לעניין זה, כאמור, תסקיר רשויות הרווחה כחוות דעת מומחה (ראו עוד בע"מ 5072/10 פלוני נ' פלונית (26.10.10) סעיף 17 לחוות דעתו של כבוד השופט גרוניס (כתוארו אז)).

        

   38. משכך, מקום בו התרשמות גורמי הרווחה הינה, כי נכון להיום, לא רואה המערער את טובתה של אמו, כדין קבע בית המשפט כי לא ניתן להפקיד בידיו את מלוא רכושה מתוך תקווה כי ידאג לה ויפעל לרווחתה. העובדה כי אין בפני בית המשפט חוות דעת המתייחסות למועד עריכת הסכם המתנה השני אינה יכולה להביא את בית המשפט לעצום עיניו ממצב הדברים כיום, ומהחשש שעלה, על יסוד חוות הדעת העדכניות, כי טובתה של האשל"א לא תשמר באם ינתן תוקף להסכם המתנה.

        

       לכך ניתן להוסיף את התרשמותו של פרופ' פניג המומחה שמונה על ידי בית המשפט אשר ציין בחקירתו –

        

       "חושב שבגלל הלחצים שבהם נמצאת הגב', רצוי שיהיה מישהו שכן ינהל את העניינים " (עמ' 18 ש' 14 לפר' בית משפט קמא).

        

        

   39. נוסיף ונעיר כי לא ברורה כלל טענת המערער לפיה טענת העושק לא נזכרה בסיכומיו של האפוטרופוס לרכוש. האפוטרופוס לא זו בלבד שהעלה את טענת העושק בכתב ההגנה המתוקן שהוגש מטעמו, הרי שאף בסיכומיו טען טענות עובדתיות המקימות בסופו של יום את טענת העושק – הן באשר למגבלותיה של האם, הן באשר ללחץ הלא סביר שהופעל עליה על ידי המערער (ראו כדוגמה סע' 14-20 לסיכומים) והן לעניין היותו של ההסכם עומד בניגוד לטובתה במצבה (סע' 3-6 לסיכומים), שלושה תנאים המצטרפים ומקימים את עילת העושק (וראו לעניין זה – ע"א 403/80 חי סאסי נ' נעימה קיקאון (1981); ע"א 2041/05 דוד מחקשווילי נ' רחל מיכקשווילי (2007)).

        

   40. מכל מקום, פסק דינו של בית המשפט קמא מבוסס על התרשמותו מהעדר רצון חופשי של האם בכל הקשור למתן המתנה, וזאת מפאת הלחץ המשמעותי שהפעיל עליה המערער. אנו סבורים כי אין להתערב בקביעה עובדתית זו.

        

       בנסיבות אלו יש לדחות את ערעור המערערים בכל הקשור לאי אישורו של הסכם המתנה השני.

        

   41. בהמשך לכך איננו מוצאים מקום להתערב בהוצאות שנפסקו על ידי בית משפט קמא כנגד המערערים אשר נקבעו, בין היתר, נוכח גרימת המערער להימשכות ההליך, עצם יצירתו של ההליך אַחַר שסוגיית הסכם מתנה שעניינו במתן מחצית המשק לידי המערער נדונה כבר על ידי בית המשפט וניתן בה פסק דין חלוט, והתבטאויות המערער כלפי אנשי המקצוע ובכללם רשויות הרווחה והאפוטרופוס לרכוש (וראו לעניין זה סע' 30-40 לסיכומי האפוטרופוס לרכוש בבית משפט קמא). בכל אלו יחדיו יש כדי להצדיק את סכום ההוצאות שנפסק.

        

   42. כידוע ערכאת הערעור תמעט להתערב בשיעור ההוצאות שנפסקו על ידי בית משפט קמא ובנדון אנו סבורים כי אין כל חריגה בפסיקת ההוצאות המצדיקה התערבות בהן (ע"א 378/78 קלינגר נ' מנהל מס עזבון, (1979); ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' "יש עתיד ביאליק", (2005); ע"א 6581/98 זאב זאבי נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, (2005)).

        

       מינוי המשיבות 2-3 כאפוטרופסיות לגוף והמשיב 4 כאפוטרופוס קבוע לרכוש

        

   43. בדומה לא מצאנו כל מקום להתערב בקביעות בית משפט קמא בתביעה בתמ"ש 5871-04-21. ודוק, להלן נייחס הדיבור אך ורק לקביעות בית משפט קמא ביחס לתובענה הנזכרת ולא נתייחס לפסק דינו של בית המשפט בעניין תמ"ש 66413-06-22 בו נקבע כי האֵם אינה רשאית לחתום על מסמכים משפטיים ללא אישור האפוטרופוס לרכוש, פסק דין לגביו הוגש ערעור נוסף אשר לצדדים נקבע המשך דיון בעניינו.

        

   44. מכל מקום, בעניין הנדון, בית המשפט בהסמכו על תסקירי רשויות הרווחה קבע כי עו"ד דוד פולק ישמש כאפטרופוס לרכוש של האם ואילו בנותיה, המשיבות 2-3, ישמשו כאפטרופסיות לגוף. וכאן ראוי לציין כי האם, כפי שצויין בתסקירי רשויות הרווחה, אינה בעלת אופי נוח והיא נוטה לרוגז והתפרצויות והקשר עימה אינו קל, ומכאן כי תפקידו של המתמנה כאפוטרופוס לגופה או לרכושה אינו תפקיד קל, זו הסיבה שאף אחד מהצדדים בנדון לא שש ליטול על עצמו תפקיד זה ואף הוגשו על ידי המתמנים, בעלי התפקיד עצמם, בקשות להתפטר מתפקידם, בקשות אשר נדחו על ידי בית המשפט, ובדין נדחו, אחר שבית המשפט מצא כי בעלי התפקידים, עם כל חוסר הנוחות שבתפקידם, עושים עבודתם נאמנה תוך ראיית טובת האם כתכלית ראשונה.

        

       די שנביא לעניין זה מהאמור בתסקיר רשויות הרווחה מיום 20.2.20 –

        

       "מהתרשמותי מעבודתו של עו"ד פולק נוכחתי לגלות שהוא דואג למילוי צרכיה השונים וממלא את טובתו על הצד הטוב ביותר.

       בשיחה שלי עם הבן א. מתאריך 10.2.20 העברתי את התרשמותי זו למורת רוחו של א. שהמשיך לטעון שהאפוטרופוס לא דואג לאימו ורק הוא (א.) מספק את צרכיה השונים. לאחר השיחה, אץ החליט להפסיק לדאוג לאמו על מנת "להפיל" את הנטל על עו"ד פולק ולהוכיח שאין הוא מטפל בה כראוי. לשם כך, הוא לא הגיע לקחת את אמו לטיפול שיניים שקבע לה ובהתרעה קצרה (של פחות מיממה) דרש מהאפוטרופוס להגיע לליווי. כמו כן הוא העביר רשימה של דרישות עבור אמו לאפוטרופוס כמו תיקון המים החמים בבית, קנייתתרופות, קניית מצרכי מזון ומאותו רגע לא הפסיק להתקשר ולשלוח מיילים אליי ולאפוטרופוס על מנת לבדוק האם הדברים טופלו. לעניות דעתי, א. שם לו למטרה להסיר את מיניו של עו,ד פולק כאפוטרופוס על אמו ולשם כך (הוא9 עושה כל מאמץ להציג אותו כמי שלא ממלא את תפקידו כראוי. למרות שבפועל, נוכחתי לגלות שעו"ד פולק פעל נמרצות למציאת פתרונות ואכן יצר קשר עם ילדיה האחרים של ש. שלבסוף הם אלו שדאגו לענייניה השונים . כך שלמעשה בהתנהגותו של א. הוא זה שהפקיר את הטיפול באימו"

        

       ודומה כי הדברים מדברים בעד עצמם ואין מקום להאריך בהם.

        

   45. אם לא די בכך, בתסקיר מיום 9.11.20 מדווחת פקידת הסעד על מעברה של האם למוסד עטרת רימונים, נוכח העובדה שהיא הפכה סיעודית בחלק מהפעולות, ומציינת, בין השאר –

        

       "חשוב לציין כי בזמן שהותה של ש. בבי"ח "תל השומר" קיבלתי דיווח חירומי מעו"ס בי"ח, לפיו א. לא שיתף פעולה עם הצוות המטפל ואף ניתק עימם קשר לקראת שחרורה מבית החולים, זאת על אף שהינו המטפל העיקרי באימו. עו"ס בית החולים תיארה את קשייה בטיפול בש. כאשר לדבריה "הבן א. מטרפד כל נסיון עזרה לקשישה ומכביד על הצוות הרפואי, המשפחה ומעל הכול טובתה של הנ"ל" מדבריה עולה כי חוסר שיתוף הפעולה מצידו של א. גרם לכך שש. המשיכה לשהות בבית החולים גם לאחר שהטיפול בה הסתיים ובכך נוצרה סכנה לבריאותה הפיזית (חשיפה למחלות בבית החולים בעיקר בתקופת הקורונה) ולבריאותה הנפשית בכך שנאלצה להישאר בתקופת החגים בבית החולים ללא כל צורך בכך"

        

   46. הצורך באפוטרופוס לגוף ולרכוש לאם הוא ברור, אפוא, וקביעות בית המשפט לפיהן התמנה עו"ד פולק כאפוטרופוס לרכוש ואילו הבנות, המשיבות 2-3, התמנו כאפטרופסיות לגוף, הן ראויות בנסיבות העניין.

   47. אכן בית המשפט נעזר גם בתסקיר רשויות הרווחה מחודש ינואר 2022 בקביעתו כי על המבקשת להיוותר לעת עתה בבית אבות עטרת רימונים, ולכאורה לא התאפשר למערער לחקור את עורכת התסקיר קודם הגשת סיכומיו. ואולם, בית המשפט נדרש לבקשות המערער לחקור את עורכת התסקיר ודחה אותן לגופן אחר שהמערער בחר שלא לשלוח לעו"ס שאלות הבהרה תחילה, למרות שניתנה לו ההזדמנות לעשות כן.

        

       גם כאן איננו סבורים כי נפגעה זכות דיונית כזו או אחרת של המערערים.

        

   48. כאמור, בכל הנוגע לצו המניעה, חזר בו המערער מערעורו. ובדין עשה כן שכן אין כל טעם להתערבות בצו המניעה כל עוד שוהה האם במוסד מחוץ למשק כאשר המשק עצמו נמכר למשיב ושייך לו, כאשר המחלוקת בין הצדדים נוגעת אך ורק לשאלה למי תעבור תמורת מחצית המשק.

        

       לבסוף - מעת שדחינו את טענות המערער בכל הנוגע למנוי המשיבות 2-3 כאפוטרופסיות לגוף ומינויו של המשיב 4 כאפוטרופוס לרכוש לאם, ומעת שהמערער חזר בו מערעור על צו המניעה, איננו מוצאים להתערב בפסיקת ההוצאות שנקבעה על ידי בית משפט קמא אף בהליך צו המניעה וזאת ממכלול השיקולים שפורטו לעיל לענין התערבות בית המשפט בקביעת ההוצאות.

        

   49. סוף דבר הערעור נדחה.

        

       המערער ישא בהוצאות האפוטרופוס לרכוש עו"ד דוד פולק בשיעור של 15,000 ₪ ובהוצאות המשיבים 1-3 בשיעור של 15,000 ₪ (5,000 ₪ לכל אחד).

        

   50. ההוצאות תשולמנה תחילה לעו"ד פולק מתוך הערובה שהופקדה ע"י המערער, והיתרה תשולם ע"י המערער לידי כ"א מהמשיבים.

        

        

        

        

   51. ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים.

        

        

        

       ניתן היום, ה' אב תשפ"ג, 23 יולי 2023, בהעדר הצדדים.

        

        

       ורדה פלאוט, שופטת, סגנית הנשיאה – אב"ד	צבי ויצמן, שופט	יעל מושקוביץ, שופטת