א. מדינה מגרסות נייר בע"מ ואח' נ' בלופרב

פסק דין

פסק הדין ניתן בתביעה כספית על סך של 1,199,799.20 ₪ שהגישו התובעים נגד הנתבע.

תובעת 1, חברת א. מדינה מגרסות נייר בע"מ (להלן "התובעת") היא חברה שעוסקת בבניה, שיווק ומכירה של מגרסות, תובע 2, מר אורי מדינה (להלן "מדינה") הוא מנהל התובעת ובעל השליטה בה. הנתבע הוא עורך דין במקצועו.

טענות התובעים בכתב התביעה

הנתבע ייצג את שני התובעים במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה זו.

הנתבע ייצג את התובעים באופן רשלני בתיק הוצל"פ מס' 01-029009-68-5 (להלן "תיק ההוצל"פ") ובכל ההליכים המשפטיים שנבעו מקיומו של תיק ההוצל"פ - רשלנות אשר בסופו של דבר הביאה לכך שנמנע מהתובעת לממש נכס ברח' המרכבה 19 בחולון הידוע גם כגוש 6783 חלקה 22-21 (להלן "הנכס"). רשלנותו של הנתבע התבטאה גם בכך שנמנעה מהתובעת האפשרות לתבוע את כונס הנכסים בגין נזקים שגרם בפעולותיו בתיק ההוצל"פ.

הנתבע התרשל בין היתר בכך שלא הגיש בקשות ותגובות במועד, לא הגיש בקשות למתן ארכה כאשר הנסיבות דרשו זאת, לא עדכן את התובעים בזמן ובכלל המתרחש בתיק ההוצל"פ והתפטר מייצוג מבלי לקבל אישור של בית המשפט.

תיק ההוצל"פ נפתח נגד התובעת ע"י בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן "הבנק") לצורך מימוש אגרת חוב שנרשמה לזכות הבנק על זכויות התובעת בנכס. התובעת רכשה את הנכס ביום 1/11/99 תמורת 195,000$ שמתוכם 120,000$ שולמו מההון העצמי של התובעים והיתרה בסך של 75,000$ באמצעות הלוואה מהבנק. הנכס שימש את התובעת לצורך קיום וניהול עסקיה, לרבות ייצור מגרסות, תיקונים וכו'.

עם פתיחת תיק ההוצל"פ מונה כונס נכסים עו"ד שלומי פרידמן (להלן "הכונס") אשר גרם לתובעים נזק רב. בסופו של דבר, בתיק בר"ע 2244/00 בוטל מכר הנכס לצד ג', והעניין חזר להתנהל בתיק ההוצל"פ. ביום 30/5/02 קבע ראש ההוצל"פ כי יש להשיב את החזקה בנכס לידי הכונס. הנכס הושכר לצד ג' באותה עת, והנתבע טעה גם בכך שלא עמד על העברת החזקה בנכס לידי הכונס.

לאחר דין ודברים בין הצדדים נחתם ביום 3/4/03 הסכם פשרה שבו הוסכם כי התובעת תפדה את הנכס תמורת 77,000$ בצירוף מע"מ כדין (להלן "הסכם הפשרה"). בהסכם הפשרה נקבע כי על התובעת להפקיד תוך 21 יום ממועד חתימתו ערבות בנקאית (להלן "הערבות הבנקאית").

התובעת באמצעות מדינה עשתה כל שביכולתה כדי לעמוד בלוח הזמנים, וזאת אף שבמהלך אותה תקופה נפטרה אמו של מדינה, חל חג פסח ונשרף עסקה של התובעת - מה שהשאיר ימי עבודה מעטים להשגת הערבות הבנקאית. ביום 24/4/03 קיבל הנתבע ארכה של 7 ימים להמצאת הערבות הבנקאית. הנתבע היה שותף מלא למאמצים הרבים של התובעים להשיג מקור מימון לערבות הבנקאית, נערכו פגישות במשרד הנתבע והוא זכה לקבל עדכונים שוטפים מהתובעים על כך.

משלא הגיש הנתבע בקשה נוספת למתן ארכה להמצאת הערבות הבנקאית, הגיש הכונס ביום 1/6/03 בקשה לביצוע המכר, וביום 3/6/03 אושרה בקשת הכונס בהעדר תגובה מטעם התובעת.

התובעים אשר כלל לא ידעו שהמכר בוצע ואושר המשיכו במאמציהם לקבל את הערבות הבנקאית, תוך שהם מאמינים שיש להם עוד זמן לטפל בכך.

מאחר שהנכס היה משועבד לבנק, כל בנק שאליו פנו התובעים דחה אותם מהטעם שהמשכנתה לא מאושרת. כמו כן התברר כי הכונס נתן לראש ההוצל"פ חוות דעת שלילית שלפיה התובעים לא יצליחו לפרוע את המשכנתה, וכל זאת כשהיה לו אינטרס לאשר את המכר על מנת להימנע מלהתמודד עם פינוי הנכס שהושכר לצד ג'. מסוף תקופת ההארכה בת ה- 7 ימים הנ"ל לא הודיע הנתבע לתובעים על כך שהנכס נמכר ואושר בהחלטה מיום 3/6/03, הגם שנשלח לנתבע מכתב מיום 8/5/03 שממנו עולה כי התובעים קיבלו אישור עקרוני לבקשת ההלוואה.

התובעים שילמו 22,000 ₪ עבור עלות הערבות הבנקאית ולו היו יודעים שהנכס נמכר ואושר, לא היו משלמים זאת. כמו כן התברר כי הנתבע קיבל בפקס הודעה מהכונס מיום 22/5/03 שבה הודיע לנתבע שהתובעת לא עמדה בהסכם הפשרה. הנתבע לא השיב להודעה ואף לא ביקש הארכה נוספת בהתאם. זאת ועוד, ביום 6/12/03 שלח הנתבע מכתב לתובעים שבו פירט את ההליכים שהיו לרבות הגשת בקשה למתן ארכה להסדרת הערבות הבנקאית מיום 15/7/03, מבלי להתייחס כלל לכך שהנכס נמכר.

הוגשה בר"ע, הנתבע הודיע למדינה כי הוא אינו צריך להתייצב לדיון ובסופו של דבר הבר"ע נמחקה ללא צו להוצאות, כשלטענת התובעים הנתבע התרשל בכך שהסכים למחוק את הבר"ע. בהמשך, הנתבע הגיש בקשה נוספת לביטול המכר ביום 16/5/04, למעלה משנה ממועד אישור המכר וכן בקשה לעיכוב הליכים, בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 9/9/04 ולאורה הוגשה בר"ע 2776/04 ביום 27/9/04. לאחר הגשת הבר"ע ולפני הדיון הראשון הודיע הנתבע לתובעים כי הוא מתפטר מייצוג בטענה שהוא נמצא בקשרי ידידות עם הכונס. בלית ברירה נאלצו התובעים לאתר עו"ד אחר והתקשרו עם עו"ד שחר עדי. הבר"ע לא הצליחה, והתובעים נאלצו לחתום על הסכם פשרה נוסף עם הכונס כדי להימנע מתשלומים נוספים כגון הוצאות משפט. בית המשפט שדן בבר"ע אמר שלא לפרוטוקול כי סיבת דחיית הבר"ע היא בעיקרה אי הגשת בקשה להארכת מועד, ולו הייתה מוגשת בקשה כזו ומתקבלת, בית המשפט היה מבטל את המכר.

התובעים איבדו הן את הנכס והן את היכולת להיפרע מהכונס בגין הנזקים שנגרמו להם מפעולותיו. הנתבע התרשל גם בכך שלא גבה את ההוצאות שהושתו על הבנק לטובת התובעים בבר"ע 2244/00.

התביעה הועמדה על סך 1,199,799.20 ₪, שכולל את הסכומים הבאים: 120,000$ בגין ההון העצמי שהשקיעו התובעים בנכס, שהם 931,016.58 ₪ נכון ליום הגשת התביעה; 41,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ששולם לנתבע; 15,200 ₪ ששולם לעו"ד עדי שחר בעקבות התפטרות הנתבע מייצוג; 150,000 ₪ בגין עלויות העברת מקום עסקה של התובעת; 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש, 5,000 ₪ עבור הוצאות שנפסקו לטובת התובעים בבר"ע 2244/00 ולא נגבו - סכום שמגיע נכון ליום הגשת התביעה לסך של 15,582 ₪ וכן 22,000 ₪ בגין עלות הערבות הבנקאית אשר בסופו של דבר לא היה בה כל צורך.

טענות הנתבע בכתב ההגנה

התביעה הוגשה ביום 14/6/10, למעלה מ- 7 שנים לאחר מועד החתימה על הסכם הפשרה מיום 3/4/03, ולכן התביעה התיישנה.