התובע עבד כמטפל בבית אבות וביצע שעות נוספות. מעסיקתו לא הציגה דו"חות נוכחות. האם זכאי התובע ל-60 שעות נוספות מידי חודש מאחר שלא הוצגו דו"חות נוכחות – זוהי אחת הסוגיות העומדות להכרעתנו בתיק דנא.
העובדות:
- התובע עבד כמטפל בנתבעת 1, בבית אבות "נאות השרון" (להלן: הנתבעת 1 או נאות השרון).
- הנתבעת 2 היא בית אבות לתשושי נפש במגדיאל. התובע עבד אצל הנתבעת 2.
- הנתבעת 3 היא קבלן רשום ודאגה להנפקת רישיונו של התובע.
- התובע השתכר שכר מינימום (ת/1).
- התובע סיים עבודתו משלא ניתן לו לעבור את מחסום אייל.
טענות הצדדים
טענות התובע:
- התובע עבד ברציפות בכל התקופה. הנתבעת 3 דאגה לחידוש ההיתר מעת לעת.
- התובע הועסק 6 חודשים בנתבעת 1 ועוד 24 חודשים בנתבעת 2 (סעיף 8 לכתב התביעה).
- למרות שעבר לעבוד בנתבעת 2 המשיך לקבל תלושי שכר מהנתבעת 1. בשנת 2016 עבד התובע בנתבעת 2 אך קיבל שכרו מהנתבעת 3.
- התובע שילם מידי חודש לנציג הנתבעת 3 סך של 250 ₪ לחודש בעבור טיפול ברישיונות העבודה. התובע עותר להחזר כספים אלו (7,500 ₪).
- התובע עבד 5 ימים בשבוע, 2 משמרות ביום, משעה 07:00 עד 20:00. לתובע ניתנה הפסקה של 1/2 שעה. בסך הכול עבד התובע 13 שעות ביום.
- התובע החתים כרטיס נוכחות.
- בתלושי השכר צוינו רק 11 ש"נ בחודש.
- התובע לא יצא לחופשה במהלך עבודתו (5,717 ₪), ולא ניתנו לו דמי הבראה (6,143 ₪).
- קיימת אי-ודאות מי המעסיק של התובע. הנתבעת 3 היא זו שהוציאה לתובע את הרישיונות ומרבית הזמן עבד התובע אצל הנתבעת 2 אך תלושי השכר ניתנו ע"י הנתבעות 1 ו-3. התובע עבד ברציפות והנתבעות היו מעסיקותיו במשותף.
- תלושי השכר פיקטיביים ולא משקפים את שעות עבודתו של התובע.
- הנתבעות לא הציגו דוחות נוכחות. התובע הציג חלק מסידורי העבודה אשר מהם ניתן ללמוד כי שעות העבודה של התובע בפועל אינן קשורות לרישום בתלושי השכר. בהיעדר דוחות נוכחות, עותר התובע לתשלום של 60 ש"נ בחודש. התובע עבד מעבר ל- 60 ש"נ בחודש. התובע העמיד את רכיב התביעה בגין גמול שעות נוספות על סך 51,563 ₪.
- רישיונו של התובע לא חודש והנתבעות לא עשו כל מאמץ לחדש את רישיונו של התובע. לכן, למעשה, התובע פוטר. התובע זכאי להשלמת פיצויי פיטורים (4,159 ₪).
- התובע היה זכאי ל-18 ימי חגים. התובע עבד בכל ימות השבוע למעט שישי-שבת (1,794 ₪).
- לתובע לא ניתנו ע"י הנתבעות הודעות על תנאי העסקה (2,000 ₪).
טענות הנתבעות:
- הנתבעת 2 לא הייתה מעסיקתו של התובע.
- שיטת מיקור החוץ מקובלת. בין הנתבעות התקיימה התקשרות אותנטית למתן שירותים.
- התובע קיבל שכרו כדין ללא כל קיזוז והפחתה.
- התובע לא עבד 2 משמרות ביום. כאשר התובע הועסק בשעות נוספות הוא קיבל גמול בעדן כפי שהדבר משתקף בתלושי השכר, ובכל מקרה יש לקזז שעת הפסקה.
- התובע קיבל חופשה והבראה כדין.
- לנתבעת 1 אין כל קשר להעסקת התובע אצל הנתבעת 2.
- כניסתו של התובע נמנעה בעטיו של התובע. הנתבעת 3 עשתה כל שביכולתה על מנת להמשיך ולהעסיק את התובע. לתובע הופרשו פיצויי פיטורים למדור התשלומים. לנתבעות 1-2 אין קשר לסיום העסקתו של התובע.
- לתובע הופקדו כספים בגין חופשה דרך מדור התשלומים. לא נותרו הפרשים לתובע.
- התובע הועסק בחלק מן החגים על פי בקשתו. ב-3 החודשים הראשונים התובע אינו זכאי לדמי חגים ועל התובע להוכיח עבודה יום לפני החג ויום לאחריו ושהחג לא חל בשבת.
- לתובע שולמו דמי הבראה. תביעתו התיישנה בגין רכיב זה למעט השנתיים הראשונות להעסקתו.
- לתובע לא נוכו כספים בגין עמלות טיפול.
- התובע קיבל הודעה על תנאי העסקתו.
- הנתבעים עותרים לדחיית התביעה.
שאר טענות הצדדים, יועלו במסגרת פסק הדין.
עדויות:
שמענו את עדות התובע.
מטעם הנתבעת 1 העיד מר אבי שוחט, מנהל הנתבעת 1.
מטעם הנתבעת 2 העיד מר אייל שמש, מנהל הנתבעת 2.
מטעם הנתבעת 3 העיד מר עראפת סלמה, הבעלים של הנתבעת 3.
הכרעה:
- לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
- בסיכומיהן הסכימו הנתבעות כי אם ייפסקו לטובת התובע סכומים כלשהם, הרי שהנתבעות יחויבו במשותף מבלי צורך לדון באחריות של כל נתבעת ונתבעת. משכך, אין מקום לדון בשאלת ההעסקה המשותפת של התובע אצל הנתבעות.
- עם זאת, מצאנו מקום לציין כי התנהלות הנתבעות הייתה שלא כדין שכן חלק מהאישורים הוצאו בענף החקלאות כאשר לנתבעות 1-2 אין כל קשר לחקלאות. הנתבעת 1 שילמה את משכורתו של התובע בעת עבודתו אצל הנתבעת 2 כאשר בין הנתבעות אין כל קשר או למצער לא הוכח קשר:
"ש. מפנה לס' 2 לתצהירך. למה אתה מתכוון?
ת. אני יש לי חברת כ"א, יש לי מקומות, יש לי בנאות השרון עובדים של מילניום ועובדים של נאות השרון.
ש. הם באים אליך אתה מראיין אותם ומי דואג להיתרים שלהם?
ת. יש אני, חברה שלי, ויש חברה של נאות השרון. יש מיכסה של נאות השרון ויש מיכסה שלי.
ש. כשאתה אומר יש אותי את חברת מילניום אתה מתכוון שאתם מוציאים היתרים?
ת. כן.
לשאלת ביה"ד – אני מוציא היתרי עבודה.
לשאלת ביה"ד האם הוצאתי לתובע היתר עבודה – אני משיב, שאח"כ כן."
(עמ' 23 שורות 16-24 לעדות עראפת)
- אולם משכאמור הנתבעות מוכנות לשאת ביחד ולחוד בסכום שייפסק אין מקום לדון בסוגיות אלו. נבחן להלן כל רכיב ורכיב הנתבע תוך חיוב הנתבעות יחד ולחוד ונתייחס לנתבעות יחדיו.
תקופת עבודתו של התובע:
- התובע החל לעבוד בבית אבות "נאות השרון" (הנתבעת 1) ביום 24.8.14 ועבד שם לטענתו, 3 חודשים:
"ש. כמה זמן עבדת בנאות השרון?
ת. 3 חודשים."
(עמ' 4 לפ' שורות 26-27 לעדות התובע).
ברם התובע הציג תלוש אחד בלבד לשנת 2014 (9/14) ובו נכתב כי התובע עבד חודשים 8/14, 9/14 בלבד.
- אם כן, התובע עבד בנאות השרון חודש ושבוע בלבד או למצער לא הוכח אחרת ע"י התובע.
- לתובע היה באותה עת אישור עבודה עד 1/15. כאמור התובע הפסיק להגיע לעבודה בחודש 10/14.
- התובע שב לעבודה בחודש 4/15:
"ש: למה לא עבדת עד אפריל 2015?
ת: כשהלכתי לעבוד שם הייתה להם קומה, כאילו, אפשר לקבל שריטות שם. אני לא עובד שם. אני לא עובד בקומה רביעית.
מתורגמנית: אני אברר איתו. הוא אמר לי שיש קומה שהוא יכול לקבל כל מיני שריטות שם, כל מיני פציעות.
ת: כן, אבל אני אמרתי להם שאני רוצה, כלומר, לעבוד בקומה רביעית."
(עמ' 4 לפ' שורות 28-33 לעדות התובע).
- התובע חזר לעבוד אצל הנתבעות בבית אבות "בית שמש" (הנתבעת 2) ביום 21.4.15.
אם כן, תקופת עבודתו של התובע בפועל הייתה מיום 24.8.14 ועד ליום 9.14. 30 (חודש ושבוע) ומיום מ-21.4.15 ועד סוף חודש 3/17 (כשנתיים).
- משחלפו 6 חודשים בין 2 תקופות ההעסקה, לא מתקיימת רציפות ביניהן.
- בסך הכול עבד התובע שנתיים וחודש.
היקף משרתו של התובע:
- מוסכם על הצדדים כי התובע לא עבד בימי שישי-שבת:
"ש: או קיי, רוב תקופת ההעסקה שלך, לפי מה שאתה זוכר, עבדת 4 משמרות או 5 משמרות בשבוע?
ת: 4 ימים רק."
(עמ' 7 לפ' שורות 32-33, עמ' 8 לפ' שורה 1 לעדות התובע).
"אחרי תקופה, הסתיימה העבודה, אז אני הייתי הולך באמצע שבוע, לוקח יום חופש והייתי יושב עם הילדים. אז הייתי עובד ראשון, שני, רביעי, חמישי."
(עמ' 8 לפ' שורות 4-6 לעדות התובע)
"ש: טוב. אני מפנה לסידור עבודה. לא ממוספר, אז אני אגיד לגברתי שאני מפנה לסידור עבודה מה- 06.11.2016 עד ה- 12.11.2016. בסדר זה הסידור השני במחשב. לפי מה שאני רואה בסידור, עבדת בשבוע הזה 4 ימים בשבוע.
מתורגמנית: עוד פעם השאלה.
עו"ד גליצקי: לפי מה שאני רואה בסידור הזה, הוא עבד 4 ימים בשבוע.
מר א.: זה נכון.
ש: ואני עובר לעמוד הבא.
מתורגמנית: אחריו ישר?
עו"ד גליצקי: כן. מה- 13 עד ה- 19, גם כן 4 ימי בשבוע. זה נכון?
מר א.: נכון.
ש: ואני עובר לעמוד הבא, גם כן, 20- 26.11, 4 ימים בשבוע. זה נכון?
מתורגמנית: הוא אמר שלא, הוא לא מבין בזה.
עו"ד גליצקי: הוא לא מה?
מתורגמנית: הוא לא רואה את זה.
עו"ד גליצקי: מה הוא לא רואה? שיחפש את השם שלו, ש..
מתורגמנית: רגע, הוא מחפש. הנה.
עו"ד גליצקי: 4 ימים בשבוע.
מתורגמנית: 5? הוא אומר 5.
עו"ד גליצקי: איפה 5?
מתורגמנית: הוא אומר 5, רשום פה 5.
עו"ד גליצקי: ליד השם ש.?
מתורגמנית: כן, ומסומן לנו (מדברים ביחד).
עו"ד דימנז: איזה תאריכים ביקשת שוב? יכול להיות ש,
עו"ד גליצקי: מה- 20-26. ב 22.11 לא עבדת. ב- 22.11 עבדת?
מתורגמנית: הוא אומר עמוד הבא. (לא ברור).
עו"ד גליצקי: אני מדבר על 22.11.
מתורגמנית: 4. הוא אומר 4.
עו"ד גליצקי: מה?
מתורגמנית: 4.
עו"ד גליצקי: 4 ימים בשבוע."
(עמ' 6 שורה 21 עד עמ' 7 שורה 17 לעדות התובע).
- הנתבעות לא הציגו דו"חות נוכחות והתובע הציג סידורי עבודה חלקיים מהם ניתן ללמוד כי אכן התובע עבד לעיתים 4 ימי עבודה בשבוע אולם לפעמים גם 5 ימי עבודה בשבוע. על פי גרסתו של התובע בחקירתו הוא עבד 4 ימים בשבוע על פי רוב.
- התובע עבד ביום 13 שעות ברוטו (07:00 – 20:00), אולם לעיתים נדרש להגיע ב-06:00:
"ש: הבנתי. ויש שם משמרות שליד המשמרת מצוין שם את הספרה 6. מה זה אומר רק בבקשה שכולנו נדע?
ת: זה התחיל ב- 6:00 בבוקר."
(עמ' 35 לפ' שורות 1-3 לעדות שמש).
"ת: כוכבית זה סוג של כוננות. הוא היה במחלקה סיעודית, הוא עבד במחלקה סיעודית, כולם ישנים, כולם במיטות, בסוג של כוננות אם קורה משהו, אבל הוא לא עובד. הוא נמצא שם.
ש: הוא לא עובד. אבל זה אומר משהו על ההפסקה? שהוא יכול לקחת, לא יכול לקחת?
ת: הוא יכול ללכת למחלקה אחרת אבל הוא בסוג של כוננות. אם קורה משהו, קוראים לו. זה הכוכבית.
ש: הבנתי. זאת אומרת, הוא לא רשאי לעשות מה שהוא חפץ לעשות בחצי שעה או בשעה הזאת. אם הוא רוצה לצאת לקנות לו משהו, הוא לא יכול. הוא צריך להישאר במתחם הבניין.
ת: כן." (עמ' 34 לפ' שורות 22-32 לעדות שמש)
אם כן, כוננות אף היא חלק משעות העבודה אך תלושי השכר מציינים באופן קבוע רק 11 שעות נוספות בחודש וברי כי אלו אינם נכונים.
- הנתבעות נמנעו מלצרף דוחות נוכחות על אף שהצהירו שאלו ברשותן (סעיף 3ב' לבקשת גמ"ס של הנתבעות): "ברשות הנתבעות דוחות נוכחות חלקיים והם יועברו לידי ב"כ התובע."
- התובע מצדו המציא סידורי עבודה חלקיים שהיו ברשותו.
- בהמשך ההליך שינו הנתבעות גרסתן:
"ש: או קיי, טוב. האם נהוג להפיק ב"נאות השרון", יש לכם שם שעון נוכחות?
ת: כן, יש שעון נוכחות.
ש: זאת אומרת, העובדים שמגיעים הם מחתימים גם כניסה וגם יציאה?
ת: כן. אבל העובדים של השטחים לא עובדים דרך שעון הנוכחות,הם עובדים דרך סידורי העבודה.
ש: אז בעצם אין תיעוד לגבי כניסה והיציאה שלהם?
ת: בתקופה המדוברת הייתה לי בעיה עם עובדי השטחים היות והם ישנו בתוך המוסד וכולי, אז לא היה רישום שלהם בתוך שעות הנוכחות כי הייתה עם זה בעיה. בשנים אחר כך,
ש: ערכתם תיעוד ידני של השעות שלהם? כניסה ויציאה?
ת: יש את סידורי העבודה שלהם. לפי סידורי העבודה, לפי זה הוציאו תלושים.
ש: הבנתי. אז יש לכם את סידורי העבודה.
ת: אין לנו אותם. אם לא צירפנו אותם, כנראה שלא מצאנו אותם. כנראה שלא מצאנו אותם."
(עמ' 25 לפ' שורות 14-28 לעדות שוחט)
- בעל דין הנמנע מלהביא ראיה הנמצאת בחזקתו ניתן להסיק מכך כי לו הובאה הראיה, היה בה כדי לפעול כנגדו (ע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי פ"ד לה(1), 736; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה(4), 651; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד(4), 595). מהימנעות הנתבעות למסור לבית הדין את דוחות הנוכחות של התובע ולמצער דוחות נוכחות חלקיים, מסיקים אנו כי מסירת ראיות אלו היה בה כדי להזיק לנתבעות.
- ברם יש לקזז את שעות ההפסקה. הנתבעת טוענת שהתובע קיבל שעתיים הפסקה אולם טענה זו לא הוכחה. בהיעדר הודעה לעובד ומשטענה זו לא הוכחה איננו מקבלים את גרסת הנתבעות בדבר הפסקה של שעתיים מידי יום. לכל היותר התובע שהה בהפסקה של 1/2 שעה מידי משמרת, קרי, התובע עבד 12 שעות ביום עבודה (התובע עבד 2 משמרות ביום)(לא כולל שעות כוננות).
- התובע טען לשעות נוספות כפי שפורטו על ידו:
"עו"ד גליצקי: בסעיף 18 לתצהיר אתה רושם שעבדת בחודש מאי 2016 291 שעות.
מתורגמנית: לאט לאט. מאי, 2000 ו?
עו"ד גליצקי: 2016, 291 שעות.
מתורגמנית: 200 ו?
עו"ד גליצקי: 291.
מר א.: אני לא זוכר. יש תלוש, ורשום בתוך התלוש.
עו"ד גליצקי: בתלוש לא רשום 291 שעות
מתורגמנית: .הוא אומר שיש סידור עבודה כאן.
עו"ד גליצקי: אתה יכול להראות סידור עבודה שרשום 291 שעות?
עו"ד דימנז: הוא לא מבין עברית. אפשר להציג את סידור העבודה, אבל סידור העבודה לא מלא כי לא היה לנו את כל סידור העבודה.
דובר: לא, (לא ברור) על 291.
כב' הש' גילצר: הוא שואל אותו שאלה ספציפית, ה- 291, על סמך מה אתה אומר? נכון? זה מה שאדוני שואל?
עו"ד גליצקי: הוא מצהיר על הסכום המדויק, מספר מדויק שלא ראיתי אותו. אני רוצה לדעת איפה, שאני אוכל להתגונן.
מתורגמנית: הוא אומר לי שכתוב למעלה זה בוקר ערב.
עו"ד גליצקי: ואני חוזר על השאלה אם הוא יודע למה הוא רשם בתצהיר 291 שעות?
עו"ד דימנז: גברתי, הוא יתקשה להראות את זה כך כי הוא בכלל לא דובר עברית.
עו"ד גליצקי: לא, את לא יכולה לעזור לו.
כב' הש' גילצר: נו. (מדברים ביחד).
מתורגמנית: לא, אני אומרת לך מה שהוא אמר, שלא תחשבי. הוא אמר שמ- 6:00 עד 14:00 (לא ברור).
עו"ד דימנז: פשוט צריך לרשום הכל והיא צריכה לשמוע.
כב' הש' גילצר: כן. כן, עצרנו עם ה- 291, נכון? שהוא לא ידע. כן.
עו"ד גליצקי: כן. ואני מניח שגם אם אני אלך לסעיף לפני זה, 258 שעות בפברואר 17 אתה גם לא יודע להראות. אין גם תלוש, גם לא הצגת תלוש לחודש הזה.
מתורגמנית: איזה חודש, עוד הפעם?
עו"ד גליצקי: פברואר 2017. רשום 258 שעות.
כב' הש' גילצר: פברואר 2000 ו?
עו"ד גליצקי: 17. הוא טוען בתצהיר שהוא עבד 258 שעות.
מר א.: תשאלו את עורכת הדין."
(עמ' 5 לפ' שורה 22 – עמ' 6 לפ' שורה 20 לעדות התובע).
- בחקירתו הנגדית לא ידע התובע להסביר על תביעתו לגמול שעות נוספות. כך למשל, התובע לא ידע להסביר מדוע טען ל-291 שעות עבודה בחודש 5/16 (עמ' 5 -6 לפ' לעדות התובע).
על פסיקת בית הדין הארצי לעבודה במצב של היעדר רישומי נוכחות, יתכנו 4 מצבים, אשר 2 מצבים רלוונטיים לענייננו:
"...המצב הראשון, כאשר בית הדין, לאחר בחינת כלל הראיות בתיק קובע כי עלה בידי אחד הצדדים – בין אם זהו העובד ובין אם זהו המעסיק – לשכנע בקיומה של עבודה נוספת בהיקף מסוים. במקרה כזה ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח.
המצב השני, כאשר ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת העדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה הקבועה ותוצאתה תהא חבות המעסיק "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות...".
(ע"ע (ארצי) 47715-09-14 עוזי ריעני - אליאסי שיווק בע"מ, ניתן ביום 29.3.17 – פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם סעיף 11).
במקרה דנא התובע הוכיח כי ביצע עבודה בשעות נוספות אולם קיימת אי בהירות לעניין מספר הפעמים שביצע כוננויות, כמה ימי עבודה עבד בשבוע, כמה פעמים ביצע משמרות כפולות וכמה שעות עבד מידי יום. לכן, לא ניתן לקבוע את היקף השעות המדוייק.
- על פי הראיות התובע עבד בחלק מהזמן 4 ימים בשבוע ובחלק 5 ימים, לעיתים 12-13 שעות ליום.
- הצדדים מסכימים כי לתובע שולם שכר מינימום.
- חישובנו יערך על דרך האומדנה לפי 18 ימים בחודש, 3 ש"נ ליום (2 לפי 125% ו-1 לפי 150% שהם 104 ש"ח ליום) X 25 חודשים שהם 46,800 ₪ בהפחתת 7,669 ₪ שקיבל בגין גמול שעות נוספות. אשר על כן, על הנתבעים לשלם לתובע סך של 39,131 ₪ בגין גמול שעות נוספות.
- התובע אכן הודה שקיבל כספים במזומן אולם הנתבעות לא טענו טענה זו בכתב הגנתן ולא הוכיחו כי שילמו לתובע כספים נוספים מעבר לסכומים המופיעים בתלוש השכר.
סיום העסקתו של התובע:
- התובע טען כי הגיע בחודש 4/17 למחסום וגילה כי נמנעה כניסתו:
"בחודש אפריל 2017 הגעתי למעבר אייל, או אז נמנעה לפתע כניסתי לישראל. הודעתי על כך מיד למר ערפאת אך הנתבעות לא עשו כל מאמץ לחדש את רישיוני, וכך למעשה פוטרתי."
(ס' 14 לתצהיר התובע)
לכן, טוענות הנתבעות כי אם נמנעה כניסתו, הרי שזה היה בעטיו של התובע:
"מר א.: הוא אמר לי 'תלך לקצין של השב"כ'. לא, הוא סירב לדבר איתי והלכתי.
ש: הוא פשוט אמר לערפאת שהוא לא יכול להגיע יותר?
ת: הוא אומר צריך אישור מהשב"כ.
(עמ' 9 לפ' שורה 30 לעדות התובע)
התובע נשאל מדוע לא הגיע לדיון הקודם השיב:
"קיבלתי סירוב על הבקשה מהרשויות של ישראל, גם מהמשטרה של ישראל."
(עמ' 4 לפ' שורות 8-7 לעדות התובע)
- התובע הציג היתרי עבודה אשר הונפקו בעבור הנתבעת 1 או הנתבעת 3. היתרי העבודה מתייחסים שלוש תקופות רציפות:
מחודש 8/14 ועד לחודש 1/15;
מחודש 4/15 ועד לחודש 3/17;
ההיתר היה בתוקף עד 12/3/17:
"ת: גם לו וגם לאדון השני פה. אם יש בעיה עם משהו, תפנו אלי. הם יודעים. הוא בן אדם מקסים, ש., אין לי מילה לומר על זה. הוא יודע שאם יש בעיה, לפנות אליי. אני יכול להגיד לך שגם אחרי שהוא עזב את, כי בגלל מה שקרה לו עם האישור, אפילו שלח הודעות ודיבר איתי וניסה שאני אעזור. היינו בקשר, כאילו,
ש: איך הוא ניסה שתעזור?
ת: שלח לי הודעות, שלח לי בווטסאפ הודעות, 'תעזור לי, בוא נראה מה אפשר'. אני אומר את זה עוד פעם, אם הייתה לו איזו שהיא בעיה בשכר, הוא היה פונה אליי והייתי מנסה לעזור לו. הוא לא פנה אליי פעם אחת, לא לגבי תשלום, לא לגבי שום דבר. פנה לגבי סידור עבודה, לגבי דברים כאלו, או אפשר להוריד, אפשר להעלות. אין שום בעיה."
(עמ' 30 לפ' שורות 3-12 לעדות שמש)
- המסקנה העולה היא כי לא ניתן לתובע להיכנס לשטחי ישראל בחודש 4/17 כי באותה עת לא היה לו כלל אישור כניסה ולא הוצג אחרת ע"י הנתבעים.
- לכן, על הנתבעים לשלם לתובע את יתרת פיצויי הפיטורים הנתבעים בסך 4,159 ₪, כנתבע, שכן לא דאגו לחדש לו את אשרת העבודה.
דמי הבראה:
- כאמור לעיל, אין רציפות בין שתי תקופות העבודה.
- משלא הוכח כי התובע קיבל את דמי ההבראה במזומן ומחוץ לתלוש, על הנתבעת לשלם לתובע דמי הבראה על פי היקף משרה של 80% (כ- 4 ימי עבודה בשבוע) בעבור כל התקופה :
שנה I – 80% x 378 x 5
שנה II – 80% x 378 x 6
- צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש אשר נכנס לתוקפו ביום 8.1.17,
החיל תקופת התיישנות של 7 שנים חלף שנתיים שהיו קבועות עד אותה עת.
- על הנתבעות לשלם לתובע סך של 3,326 ₪ בגין דמי הבראה.
דמי חופשה:
- על פי כללי המת"ש, המעסיק מפריש לחופשה (כפי שעולה מנתוני השכר) ואין מדובר בתשלום במקום מתן חופשה. משכך, הנתבעות לא נותרו חייבות לתובע כספים בגין ימי חופשה.
חגים:
- התובע קיבל שכר מלא בכל החודשים. למעשה התובע היה עובד במשכורת (תשלום חודשי קבוע על 186 שעות) בתוספת גמול שעות נוספות. אך כאשר עבד בחגים היה זכאי לתשלום של 150% בעבור שעת עבודה:
"ש. אתם קבעתם שישלמו לו לפי חגי ישראל והוא עבד ראשון – חמישי ואתה טענת בס' 12 שבעצם שילמו לו על החגים האלה
ת. בכל חודש אנחנו יושבים, אני משלם לו – בהתחלה לפי שכר מינימום 186 שעות. אני הייתי עושה חגים והכול על 125, 150. אם היה חגים נופל הייתי מוסיף לו עוד קצת. כל בנאדם שהייתי בהתחלה הייתי עושה חשבון, הכול סגרתי.
ש. יש לך מסמך שמוכיח ששילמת לו?
ת. זרקתי את הכול באמת."
(עמ' 25 לפ' שורות 18-24 לעדות שמש)
- הנתבעת 3 טענה בתצהירה "לעניין חגים, התובע עבד בימי החג אשר חלו בימים ראשון עד חמישי ולכן הוא אינו זכאי לגמול חגים." (סעיף 12 לתצהיר עראפת). לא ירדנו לסוף דעתה של הנתבעת 3. כשעבד התובע בחגים, הוא היה זכאי לתוספת של 50% לשעת עבודה. בהיעדר דוחות נוכחות הנטל על הנתבעות להוכיח מתי עבד התובע בחגים והאם שולם לתובע תעריף בהתאם. משכך, אנו מקבלים את הסך הנתבע 1,794 ₪.
ניכויים:
- התובע טען כי מידי חודש קוזז סך של 250 ₪ משכרו אך לא הציג ראיות לעניין זה אך הוא מסתמך על עדות מנהל הנתבעת 3:
"ש. אתם הוצאתם היתרים לעובד. העובד ש. טוען שקוזזו לו 250 ₪ בעבור כל חודש עבודה בעבור היתר העבודה הזה. אתה מאשר?
ת. יכול להיות שלפעמים שהיה דברים מיוחדים שאני מביא או משהו, אבל לא כל פעם. היה לוקח ממני 100 או 50, אבל לא כל פעם הייתי מקזז לו 250.
ש. מה ז"א הוא היה לוקח ממך?
ת. אם יש מקרה דחוף – לא תמיד הייתי לוקח לו 250 ₪, אני לא זוכר מתי כן מתי לא."
(עמ' 23 לפ' שורות 25-30 לעדות ערפאת)
"ש. התחלת לספר שהיית נותן לתובע כסף ואז מוריד לו את זה בסוף החודש. אתה יכול להסביר את זה יותר בפירוט עבור מה היית נותן לו ועבור מה מקזז?
ת. לפעמים היתה לו מפרעה, או לפעמים אמר לי תביא לי 100 ₪ והייתי בא ועושה סיבוב ככה. זה הכול."
(עמ' 25 שורות 30-27 לעדות ערפאת)
"ש. אמרת שלעתים כן הפחתת 250 ₪ לש..
ת. כן.
ש. יש את ס' 25 לחוק הגנת השכר שקובע איזה סכומים מותר להוריד לעובד. האם אתה יודע שזה מנוגד לחוק ?
ת. אני יודע. אני הורדתי, אבל אני לא לקחתי את זה לכיס. לא זוכר למה הורדתי את ה-250, בדיוק למה, יעני יש משהו בזה.
ש. התובע ש. טוען שהוא זוכר שבכל חודש נאמר לו שזה בעבור היתר העבודה.
ת. (מצקצק) היתר עבודה..."
(עמ' 24 לפ' שורות 23-16 לעדות ערפאת)
"ש: טוב, אז ספר לי בבקשה על התשלום של ערפאת שהיה נותן לך כסף. ספר לי על זה. הוא היה נותן לך גם תלוש, ואמרת גם,
ת: לכל העובדים, זה לא רק לי. לכל העובדים.
ש: לכל העובדים.
ת: לכל העובדים, זה לא רק אני. הנה, גם (לא ברור) בעל הבית יש להם עובדים והם יכולים להביא אחד, שניים ולהגיד לו אותו דבר."
(עמ' 17 לפ' שורות 12-17 לעדות התובע)
"ש: מה הוא היה לוקח?
ת: 250 ₪, זה מה שאני הייתי צריך להגיע ולהגיד פה, זה הכל.
ש: למי זה "להם"? למי זה "להם"?
ת: לעובדים.
ש: כל העובדים?
ת: כן. והיה אומר את זה מההתחלה. למי שהיה צריך להיכנס ולעבוד, היה מסביר לו, זה בשורה נכונה, לא מסביב."
(עמ' 17 לפ' שורות 32-33 – עמ' 18 שורות 1-5 לעדות התובע)
- למרות שנתבעת 3 הכחישה קיזוזים אלו, נראה כי העד מטעם הנתבעת 3 הודה ב"חצי פה" כי אכן קיזז סך של 250 ₪. אם כי לא הודה כי עשה כן מידי חודש.
- מכך, אנו קובעים כי התובע הרים את הנטל הנדרש להוכיח טענתו כי קוזז סך של 250 ₪ משכרו החודשי ע"י הנתבעת 3.
- משכך על הנתבעות להשיב לתובע סך של 7,500 ₪.
הודעה על תנאי העסקה:
- בכתב ההגנה טענו הנתבעות כי נתנו בידי התובע הודעה על תנאי העסקה.
- למרות טענתן בכתב ההגנה, בסיכומיהן טענו הנתבעות כי לא הכחישו טענת התובע כי התובע לא קיבל הודעה לעובד.
- בנסיבות העניין, אנו מחייבים את הנתבעות בסך הנתבע בגובה של 2,000 ₪.
סוף דבר:
- הנתבעות תשלמנה לתובע את הסכומים:
- א. 39,131 ₪ בגין גמול שעות נוספות;
- ב. 4,159 ₪ בגין השלמת פיצויי פיטורים;
- ג. 3,326 ₪ בגין דמי הבראה;
- ד. 1,794 ₪ בגין חגים;
- ה. 7,500 ₪ בגין החזר ניכויים;
- ו. 2,000 ₪ פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העסקה.
הסכומים דלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.17 ועד התשלום בפועל.
- כן תשלמנה הנתבעות לתובע סך של 6,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד וסך של 500 ₪ בגין הוצאות משפט, צמודים כדין החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.
זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
ניתן היום, כ"א אלול תש"ף (10 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
נציג ציבור (מעסיקים)
מר יעקב אורנשטיין
|
|
אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה
|