בג"צ
בית המשפט העליון
|
10076-02,7840-03,9613-03
12/12/2006
|
בפני השופט:
1. הנשיא (בדימ') א' ברק
2. הנשיאה ד' ביניש
3. המשנה לנשיאה א' ריבלין
4. א' פרוקצ'יה
5. א' א' לוי
6. א' גרוניס
7. א' חיות
|
| - נגד - |
התובע:
1. ד"ר יורי רוזנבאום
2. גנ"מ אברהם לזריאן
3. רפ"ק רודיקה גרוס
עו"ד מאיר אבירם
|
הנתבע:
1. נציב שירות בתי הסוהר
2. המפקח הכללי של משטרת ישראל
עו"ד דניאל גולדברג
|
| פסק-דין |
הנשיא (בדימ') א' ברק:
חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970, חייב את המדינה להוציא לקצבה את עובדיה שהגיעו לגיל 65. בד בבד, הוסמכו נציב שירות בתי הסוהר והמפקח הכללי של המשטרה להוציא לקצבה סוהרים ושוטרים ששירתו מעל עשר שנים עם הגיעם לגיל 55. על יסוד הוראה זו, קבעו המשיבים את גיל 55 כגיל פרישה אחיד לכל עובדי שירות בתי הסוהר ומשטרת ישראל ששירתו עשר שנים לפחות. האם קביעה זו היא כדין? זו השאלה הדורשת הכרעה בעתירות שלפנינו.
רקע נורמטיבי
1. סעיף 18(א) לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן - חוק הגימלאות) קובע הסדר כללי לעניין גילאי פרישה משירות המדינה. כך הורה הסעיף בעת הגשת העתירות שלפנינו:
18. יציאה לקצבה לפי החלטת נציב השרות
(א) עובד ששירת עשר שנים לפחות, רשאי נציב השירות להחליט על יציאתו לקצבה אם הגיע העובד לגיל 60 והוא חייב לעשות כן בתום החודש שהגיע העובד לגיל 65; אולם נציב השירות רשאי, באישור ועדת השירות ובהסכמת העובד, להרשות את המשך העסקתו של עובד מעבר לגיל 65 לתקופה שלא תעלה על התקופה שיקבע, אם הוכח להנחת דעתה של ועדת השירות שהעובד מסוגל להמשיך בעבודה במשרתו.
הוראה זו אינה חלה במשטרת ישראל (להלן - המשטרה) ובשירות בתי הסוהר (להלן - השב"ס). לעניין גופים אלה הורו (בעת הרלוונטית) סעיפים 73 ו-81 לחוק הגימלאות כך:
73. יציאה לקצבה לפי הוראה
סעיף 18 לא יחול על שוטר, אולם שוטר ששירת עשר שנים לפחות, רשאי המפקח הכללי של המשטרה להורות על יציאתו לקצבה, אם הגיע השוטר לגיל 55.
81. תחולה לגבי סוהרים
הוראות סעיפים 70 עד 80 יחולו על כל סוהר בשינויים ותיקונים אלה:
(1) בכל מקום שמדובר ב"שוטר" קרי "סוהר", ומקום שמדובר ב"שוטר מוסף זמני" קרי "סוהר מוסף זמני";
(2) בכל מקום שמדובר ב"משטרה" או ב"משטרת ישראל" קרי "שירות בתי הסוהר";
(3) בכל מקום שמדובר ב"מפקח הכללי של המשטרה" קרי "נציב בתי הסוהר";
מאז הגשת העתירות שלפנינו חל שינוי במצב הנורמטיבי. השינוי חל עקב חקיקת חוק גיל פרישה, תשס"ד-2004 (להלן - חוק גיל פרישה). בין היתר, העלה חוק זה בהדרגה את גיל פרישת החובה בשירות המדינה מ-65 ל-67, ובהתאם העלה בהדרגה את הגיל בו רשאים המפקח הכללי של המשטרה ונציב שירות בתי הסוהר להוציא לקצבה שוטרים וסוהרים מ-55 ל-57. לשינוי זה אין השלכה מהותית על העניין שלפנינו, ועל כן אין מניעה מלקיים את הדיון בהתבסס על הדין שקדם לחוק גיל פרישה, הוא הדין אשר חל על המקרים הנדונים בעתירות.
2. הנה כי כן, בעוד נציב שירות המדינה מחויב - למעט במקרים חריגים - להוציא לקצבה עובד מדינה עם הגיעו לגיל 65 (כיום 67), הרי שלעניין המשטרה והשב"ס לא נקבע בחקיקה ראשית גיל כלשהו של פרישת חובה. יחד עם זאת, התיר חוק הגימלאות למשיבים להוציא לקצבה שוטר או סוהר ששירת עשר שנים לפחות, ואשר הגיע לגיל 55 (כיום 57). על-יסוד הסדר סטטוטורי זה, אימצו נציב שירות בתי הסוהר והמפקח הכללי של המשטרה (להלן - המשיבים) - במסגרת נהלים פנימיים של המשטרה והשב"ס - כלל של גיל פרישה אחיד. גיל הפרישה האחיד שנקבע על-ידי המשיבים הן במשטרה והן בשב"ס היה 55 (כיום 57), למשרתים מעל עשר שנים, למעט במקרים חריגים. נגד קביעה זו של המשיבים - שעיקרה סטייה של עשר שנים מגיל הפרישה הכפויה הנוהג בשירות המדינה - מופנות העתירות שלפנינו.
העתירות והדיון בהן
3. העותר בבג"ץ 10076/02 הינו רופא בשירות בתי הסוהר. העותר 1 גוייס לשב"ס בשנת 1992, בהיותו בן 47. בשנת 2000, עם הגיעו לגיל 55, היה בעל ותק של שמונה שנים בלבד בשב"ס. על כן הוארך שירותו בשנתיים נוספות. בשנת 2002, עם השלמת עשר שנות שירות, הוא חויב לפרוש משירות בתי הסוהר. הטעם היחיד לכך היה שהוא הגיע לגיל הפרישה המקובל. העותר בבג"ץ 7840/03 שירת בצה"ל תקופה ממושכת. בשנת 1998, והוא בן 50, החל לעבוד בשב"ס כמנהל בית סוהר. לאחר זמן מה, התגלעו סכסוכים בינו לבין הממונים עליו ונדונו תלונות שונות על תפקודו. בשנת 2003, בהגיעו לגיל 55, ומשלא נמצא לו תפקיד הולם, ביקש השב"ס להוציאו לפרישה. אחד הטעמים שצוינו להוצאתו לקצבה היה הגעתו לגיל הפרישה האחיד. העותרת בבג"ץ 9613/03 משמשת כמהנדסת באגף הלוגיסטי של המשטרה מאז 1989. בשנת 2001, עם הגיעה לגיל 55, הוחל בהליכים להוצאתה לקצבה, תוך מתן הארכות קצובות פעם אחר פעם. שלושת העותרים פנו לבית המשפט בבקשה כי נורה שמדיניות המשיבים להוציא לקצבה שוטרים וסוהרים בהגיעם לגיל 55 אינה חוקית. שלוש העתירות נדונו תחילה בפני מותב של שלושה. בבג"ץ 10076/02 ובבג"ץ 9613/03 ניתנו צווי ביניים. הדיון בשלושת העתירות נדחה עד לאחר מתן פסק הדין בבג"ץ 6778/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לבטחון פנים, פ"ד נח(2) 358 (להלן - פרשת האגודה לזכויות האזרח). בפרשה זו נקבע כי קביעת גיל מקסימום לקבלה לעבודה במשטרה ובשב"ס מפלה ועל כן בטלה. לאחר מתן פסק הדין בפרשת האגודה לזכויות האזרח אוחד הדיון בשלוש העתירות, הורחב ההרכב הדן בהן, והוגשו הודעות משלימות מטעם הצדדים. כן הוסכם כי יראו בעתירות כאילו הוצא בהן צו על תנאי, לעניין מדיניות המשיבים להוצאה לקצבה בגיל 55.
טענות העותרים