בג"ץ 1280/15 איתי פורמן נ' יו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-20

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.        עתירה למתן צו על תנאי כנגד צו הביניים שהוציא יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20 (השופט ס' ג'ובראן) בתב"כ 6/20 ביום 16.2.15, שבמסגרתו נקבע כי נאום ראש ממשלת ישראל בפני הקונגרס האמריקאי שעתיד להתקיים בתאריך 3.3.15, ישודר על-ידי גופי השידור הנתונים לרגולציה בישראל בהשהיה של 5 דקות; זאת – כך שככל שהדברים יעלו לכדי תעמולת בחירות, יוכלו העורכים הראשיים של ערוצי התקשורת למנוע את שידורם.  

רקע והליכים קודמים

ב.        ביום 3.3.15 צפוי ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו, לנאום בפני מושב משותף של שני בתי הקונגרס בארה"ב. כנגד שידורו של נאום זה בישראל הוגשו לועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20 שתי עתירות; האחת הוגשה על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון, אשר גרסה כי יש לאסור על שידור נאום ראש הממשלה בישראל, וזאת הואיל ומדובר בתעמולת בחירות אסורה. השניה הוגשה על ידי מר אלדד יניב, אשר גרס כי אין להתיר את שידורו הישיר של נאום ראש הממשלה בישראל, וזאת בכדי שניתן יהיה לפקח על תכניו, ולודא שהדברים שיאמרו במסגרתו לא יעלו לכדי תעמולת בחירות אסורה.

ג.        בהחלטת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שדנה בשתי העתירות במאוחד, נקבע, כי דינן של העתירות להתקבל בחלקן – כך שנאום ראש הממשלה ישודר בישראל בהשהיה של חמש דקות, ואם הדברים יעלו לכדי תעמולת בחירות, ייערכו על-ידי העורכים הראשיים של ערוצי התקשורת ולא ישודרו בישראל. בהחלטה נקבע, כי הנאום, במנותק מתוכנו, אינו בגדר תעמולת בחירות אסורה ולכן אינו אסור מעיקרו; אולם, מועד השידור, ופוטנציאל ההשפעה על הבוחרים מלמדים, כי יש ממש בטענה לפיה דברים מסוימים שיאמרו במסגרתו, עלולים לעלות לכדי תעמולת בחירות אסורה. לפיכך, נבחר פתרון הביניים, לפיו הנאום לא יאסר לשידור באופן גורף, אך ישודר בהשהיה קצרה זו, כדי שניתן יהיה למנוע שידור תעמולת בחירות אסורה, במידה והדברים אכן יעלו לידי כך.

העתירה

ד.        כנגד החלטה זו של יו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-20 הוגשה העתירה הנוכחית. העותר גורס בעתירתו, כי הצו שניתן אינו מידתי, וכי הוא פוגע הן בחופש הביטוי הן בזכות הציבור לדעת. לדידו של העותר יש חשיבות גדולה בשידור חי של נאום ראש הממשלה בישראל, וכי התערבות או מניעה של שידור ישיר בישראל צריכים להישמר למקרים החריגים ביותר, בהם ישנו חשש אמיתי ומידי להפרה בוטה וחמורה של החוק. בנוסף, גורס העותר, כי החלטת ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20 פוגעת בשויון בין המועמדים, שכן מיתר המועמדים בבחירות לא נמנעה האפשרות להתראיין בערוצי התקשורת בשידור חי. העותר אף מציין, כי במקביל לעתירתו זו הגיש לועדת הבחירות המרכזית בקשה להחלת האיסור על שידור ישיר, על כלל המועמדים – בקשה שנדחתה בהנמקה שבמקרה זה, של נאום ראש הממשלה בפני הקונגרס האמריקאי, מדובר בנסיבות ייחודיות.  

תגובות המשיבים

ה.        בתגובה המשותפת של יו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-20 (המשיב 1), היועץ המשפטי לממשלה (המשיב 3), והמועצה לשידורי כבלים ושידורי לוין (המשיבה 8) נטען, כי דין העתירה להידחות בשל היעדר עילה להתערבות בהחלטת יו"ר ועדת הבחירות. לטענת המשיבים 3,1 ו-8, יש להתערב בהחלטת יו"ר ועדת הבחירות רק במקרים בהם מתגלה אי סבירות קיצונית, ובמקרה שלפנינו מדובר בהחלטה סבירה, מידתית, המאזנת נכונה בין השיקולים השונים. בנוסף, צויין בתגובה, כי עמדה זו היא אף עמדת היועץ המשפטי לממשלה, וזאת חרף העובדה שבהליך נשוא העתירה טען, כי יש לאפשר את שידורו החי של נאום ראש הממשלה. בכל הנוגע לטענה בדבר הפגיעה בחופש הביטוי נטען, כי מדובר בפגיעה מזערית, ולמעשה, הואיל וסעיף 5(א) לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי"ט-1959, טומן בחובו פגיעה טבועה בחופש הביטוי – כל החלטה של יו"ר ועדת הבחירות פוגעת בו במובן כזה או אחר. כן נטען, כי בנסיבות העניין מדובר בפגיעה מידתית. בנוסף נכתב בתגובה, כי הואיל והיקף התפרשותה של ההחלטה הוא אך על שידורים שיכולים המשיבים לפקח עליהם לפי כל דין, הפגיעה הנטענת מצטמצמת אף יותר – שכן מי שיחפוץ בכך, יוכל לצפות בשידורו הישיר של הנאום בערוצים הזרים או באינטרנט. לבסוף, מבקשים המשיבים 3,1 ו-8 לציין, כי ספק האם לעותר בענייננו זכות עמידה, וזאת הואיל והדיון בוועדת הבחירות היה דיון מעין שיפוטי, אשר העותר לא היה צד לו, ואף לא אחד מן הצדדים שם עתר כנגד ההחלטה שהתקבלה.