בג"ץ 1529/15

השופט י' עמית:

           בפנינו עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיב, משרד החינוך, לבוא וליתן טעם מדוע לא יכיר בשפה הערבית הספרותית (اللغة العربية  الفصحى) כשפה "זרה" עבור תלמידים דוברי ערבית, ומדוע לא יאשר תוספת זמן לתלמידים דוברי ערבית במבחן הפסיכומטרי ובמבחני הבגרות, או יפחית ממספר השאלות שהאחרונים נשאלים במסגרת בחינות אלה.

הרקע להגשת העתירה

1. העותר הינו אזרח ישראל תושב אום-אל-פחם, הנושא תואר מוסמך בחינוך ולומד כיום לתואר שלישי. כחלק ממחקרו, בוחן העותר את השפעת השפה הערבית הקלאסית או הערבית הספרותית (להלן: ערבית ספרותית) על ביצועיהם של תלמידים דוברי ערבית. לקורא שאינו מתמצא בשפה הערבית נסביר כי לצד הערבית הספרותית, התפתחה הערבית המדוברת המשמשת בשפת היום-יום (اللغة العامية) ולה ניבים ולהגים רבים השונים ממדינה למדינה, ולעיתים אף מאיזור לאיזור בתוך אותה מדינה.

           המשיב מכיר בערבית הספרותית כשפת אם לתלמידים דוברי ערבית, ובהתאם לכך בונה את תכנית הלימודים והמבחנים של תלמידים אלה. העותר, הסבור כי על המשיב להכיר בערבית הספרותית כשפה זרה, ולשנות את תכנית הלימודים והבחינות בהתאם, פנה ביום 4.11.2014 במכתב לשר החינוך בעניין "כוונת משרד החינוך לבטל את התאמות דרכי ההיבחנות" (לתלמידים דוברי ערבית); ביום 17.11.2014, הבהירה נציגת המשיב לעותר כי פנייתו הועברה לבדיקה; ביום 18.11.2014 העותר שלח מכתב נוסף בנדון "מעמד השפה הערבית הספרותית", בגדרו ביקש להכיר בשפה הערבית הספרותית כשפה זרה; ביום 19.11.2014, המשיב אישר כי גם מכתבו השני של העותר הועבר לטיפול; ביום 24.11.2014, ציין נציג המשיב כי הנושאים שהעותר מעלה חשובים, וכי פנייתו הועברה למזכירות הפדגוגית, למפמ"רית (מפקחת מרכזת ראשית) לשפה הערבית, על מנת שתחווה דעתה בנושא; ביום 2.12.2014, השיב יושב-ראש המזכירות הפדגוגית לפנייתו של העותר כי, בהתבסס על תגובת הצוות המקצועי הבכיר האמון על הנושא במשרד החינוך, אין אפשרות להגדיר את השפה הערבית הספרותית כשפה זרה בעבור תלמידים דוברי ערבית. תגובה זו נומקה, בין השאר, בכך שהערבית הספרותית הינה שפת הוראה – שפת אם – בבתי הספר הערבים, המהווה שפה רשמית במדינת ישראל ושפת אם במדינות ערב; הנושא נבחן על ידי ועדת ההישגים הלימודיים בשנת 2008, שהמליצה על שימוש בערבית הספרותית בבתי הספר הערביים; והספרות הערבית, כמו גם חומרי ההוראה הקיימים, כתובים בערבית ספרותית, המשותפת לכלל הערבים בעולם.

           מכאן העתירה שבפנינו.

טענות הצדדים

2. לטענת העותר, אי-ההכרה של המשיב בשפה הערבית הספרותית כשפה זרה לתלמידים דוברי ערבית, מפלה אותם לרעה. אפליה זו נובעת מכך שהערבית הספרותית מורכבת וקשה לקריאה ולהבנה, ומכיוון שהמשיב מתייחס לערבית הספרותית כאל שפה "סטנדרטית", בה שולטים התלמידים באופן מלא, נפגעת יכולתם להתמודד בצורה שוויונית בבחינות הבגרות והפסיכומטרי. לגישת העותר, תלמידים דוברי ערבית מתמודדים עם קשיים קוגניטביים שאינם מנת חלקם של דוברי העברית. זאת, מאחר שדובר ערבית הנבחן בשפה הערבית הספרותית, אינו נבחן בשפת אמו, אלא בשפה זרה מבחינתו, שפה שניה לשפה המדוברת הנרכשת בבית כשפת אם. העותר תומך יתדותיו במחקרים אקדמיים מהם עולה כי המרחק בין השפה שאותה דוברים הילדים לשפה הכתובה, מפריע לרכישת מיומניות לשוניות ולתהליכי קריאה בסיסיים. העותר מצביע על כך שמהמחקרים עולה כי הערבית הספרותית הינה שפה מורכבת ומסובכת בהשוואה לשפות אחרות, ועל מחקרים המצביעים על הישגים לימודיים נמוכים באופן עקבי בקרב תלמידים דוברי ערבית, בהשוואה לכלל התלמידים בישראל. בתגובה מיום 15.8.2016, העותר העשיר ועיבה את בסיס הנתונים והמחקרים עליו התבסס, לשם תמיכה בטיעוניו באשר לאפליה הגלומה בשימוש בערבית הספרותית כשפת אם במוסדות החינוך בישראל.

           לטענת המשיב, יש לדחות את העתירה על הסף בכל הנוגע לסעדים המבוקשים באשר לבחינה הפסיכומטרית, וזאת מן הטעם שהבחינה הפסיכומטרית כלל אינה בסמכותו של המשיב, כי אם בידי המרכז הארצי לבחינות והערכה. השגות על החלטותיו של המרכז הארצי, כך נטען, צריכות להתבצע באמצעות הגשת הליך אזרחי. המשיב סבור כי בדומה, יש לדחות על הסף את חלקה השני של העתירה, המכוון כלפי המשיב, וזאת בהיעדר עילה. נטען כי החלטת המשיב בדבר אופן לימוד השפה הערבית והשימוש בה במערכת החינוך מצויה בתחום שיקול הדעת המקצועי של הרשות, וכי העותר לא הצביע על פגם מהותי במדיניות הנהוגה, שיש בו כדי להצדיק את התערבות בית המשפט. המשיב עמד על כך שהשפה הערבית היא אחת משתי השפות הרשמיות בישראל והינה השפה הרשמית כמעט בכל מדינות המזרח התיכון. עוד נטען כי הדמיון בין הערבית המדוברת לערבית הספרותית רב. בנוסף, נטען כי חיזוק מעמדה של השפה הערבית הספרותית וטיפוחה הוגדרו על ידי המשיב כיעד מרכזי, על מנת לשפר את ההישגים הלימודיים במגזר הערבי ואת יכולותיהם של התלמידים דוברי הערבית.