בג"ץ 4912/10 שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ ואח' נ' מועצת התכנון העליונה - ועדת המשנה לכרייה ולחציבה ואח'

השופטת ד' ברק-ארז:

1.        האם יש מקום להורות על נקיטת צעדי אכיפה כלפי מחצבה שהוקמה ב"שטח B" והפעולות שליוו את הקמתה נעשו, לפי הנטען, שלא כדין? זו השאלה שבה התבקשנו להכריע. בנסיבות העניין, אנו סבורות שהעותרים לא הצליחו לעמוד בנטל להראות כי יש מקום להתערבות בשיקול דעתן של רשויות הפיקוח והאכיפה, כמפורט להלן.

רקע כללי ועיקרי התשתית העובדתית

2. מקורו של ההליך דנן בעתירה שהוגשה בשנת 2010 על-ידי העותרת 1, שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ (להלן: שפיר). בשים לב לזמן שחלף ולשינויים שחלו במהלכו יובאו להלן עיקרי הדברים בלבד.

3.        העתירה המקורית, שהוגשה כאמור על-ידי שפיר בלבד, נסבה על הכוונה להפעיל מחצבה בסמוך לכפרים שוקבא ושיבתין (להלן: המחצבה או מחצבת שיבתין), באזור שטח B כהגדרתו בהסכם הביניים הישראלי-פלסטיני בדבר שטחי הגדה המערבית ורצועת עזה מיום 28 ספטמבר 1995, הידוע גם כהסכם אוסלו ב' (להלן: הסכם הביניים). העתירה התמקדה בטענה כי המחצבה עתידה להיות מוקמת שלא כדין מבלי שנערך לגביה תסקיר השפעה על הסביבה, באופן שעתיד לגרום לנזק סביבתי. עוד נטען כי הקמת המחצבה עתידה לגרום לתחרות בלתי הוגנת עם שפיר, אשר מפעילה מחצבה אחרת (המכונה "מחצבת נטוף") שממוקמת בקרבת מקום למחצבה המתוכננת, ונדרשה לעמוד בכל הדרישות המתחייבות לפי הדינים שחלים בשטח הנתון לשליטה ישראלית. כמו כן נטען בעתירה כי דרך הגישה למחצבה, העוברת גם בשטחי C, המצויים בשליטה ישראלית, מוקמת שלא כדין. לעתירה צורפה בקשה למתן צו ביניים, שנדחתה בו ביום.

4.        זמן קצר לאחר מכן, הוגשה בקשה מטעמו של ועד היישוב נעלה (להלן: היישוב), הממוקם בסמוך לאתר המחצבה המתוכננת, להצטרף כעותר נוסף בעתירה. היישוב טען בבקשה כי הפעלת המחצבה והעבודות שנעשות לשם כך צפויות לגרום לנזק סביבתי ולסיכון בטיחותי. בהמשך לכך, ביום 14.7.2010 ניתנה החלטה שהורתה על צירוף היישוב כעותר נוסף (השופט ס' ג'ובראן).       בהמשך, נדחו שתי בקשות נוספות שהגישה שפיר למתן צו ביניים, שלאחרונה בהן הצטרף אף היישוב. זאת, בשים לב לכך שהשטח המיועד למחצבה נמצא בשטח הנתון לשליטה אזרחית פלסטינית, ולכך שהמשיבים הודיעו על נקיטת צעדי אכיפה בכל הנוגע להקמת דרך הגישה למחצבה בשטחי C.

5.        ביום 20.9.2010 הוגשה תגובה מקדמית לעתירה, ובה טענו המשיבים כי דינה להידחות. בעיקרו של דבר, נטען כי לפי הסכם הביניים סמכויות התכנון בשטח B מסורות לרשות הפלסטינית, ועל כן רשויות המינהל האזרחי אינן מפעילות סמכויות תכנון ואכיפה בתחום זה. עוד נטען כי בכל הנוגע להקמת דרך הגישה למחצבה ננקטים צעדי פיקוח ואכיפה על ידי הרשויות הישראליות, כנדרש.

6.        ביום 12.5.2011 התקיים דיון ראשון בעתירה. בהמשך, ביום 14.11.2012, ניתנה החלטה שהורתה לעותרים להגיש עתירה מתוקנת, שבה יצורפו כלל הצדדים העלולים להיפגע ממנה (המשנה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור והשופטים ח' מלצר ו-צ' זילברטל), וזו הוגשה בחודש מאי 2013. בעתירה זו צורפו כמשיבים, בנוסף לגופי המדינה, גם מועצות הכפרים שוקבא ושיבתין וחברת מצלח למחצבות וקבלנות בע"מ (להלן: מצלח), שעל-פי הנטען היא הבעלים של המחצבה. להשלמת התמונה יצוין כי נציגיהן של מועצות הכפרים הודיעו למדינה כי אלה אינן מעוניינות להיות מעורבות בהליך זה.

7.        בחודש אוגוסט 2015 ביקשו העותרים לאפשר להם לתקן בשנית את העתירה, בטענה שמאז שנת 2011 נעשו בשטח "שינויים מפליגים" בעקבות פעילות המחצבה, ובהם התפשטותה לשטח C. הבקשה התקבלה והעתירה המתוקנת הוגשה ביום 19.10.2015. הסעדים המבוקשים בעתירה זו כללו גם דרישה לכך שיינקטו פעולות להריסה מיידית של בניה בלתי חוקית שבוצעה, על פי הנטען, בשטח C, וכן לכך שהמדינה תפנה לרשות הפלסטינית בדרישה כי המחצבה לא תמשיך לפעול מבלי שיוכן לגביה תסקיר השפעה על הסביבה, כדי להבטיח שהיא אינה פוגעת בבריאותם וביטחונם של תושבי היישוב נעלה.