בג"ץ 5153/16 פלונית נ' פרקליטות מחוז תל אביב ואח'

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים. 

השופט צ' זילברטל: 

1. העותרת הוזמנה להעיד מחר (28.6.2016) כעדת תביעה במשפט פלילי המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"פ 28768-07-15, כב' השופט ד' רוזן) כנגד המשיב 5. לטענתה, מנועה המדינה לזמנה לעדות ולעשות שימוש במידע שהעבירה העותרת לרשויות המדינה, וזאת נוכח הבטחה שלטונית שניתנה לה על-ידי הגורמים להם מסרה מידע אודות המשיב 5.

2. העותרת פנתה ביום 26.6.2016 לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את זימונה להעיד. בבקשה האמורה התבקש בית המשפט להורות כי זימון העותרת יבוטל עד אשר היא תקבל לידיה חומרים שונים, לרבות כל החומר שבתיק בית המשפט, כדי שתוכל "למצות את ההליכים המשפטיים העומדים לרשותה, זאת לאור ההפרות הבוטות שנעשו כלפי ההסכמים שהיו למשיבה עמה". לטענת העותרת, כפייתה להעיד עלולה לגרום לה נזקים כבדים במישורים רבים.

3. בהחלטה שניתנה היום אחר הצהריים, דחה בית המשפט המחוזי בקשה זו של העותרת. בית המשפט המחוזי לא מצא בסיס בדין לזכותה של העותרת, כמי שאמורה להעיד כעדה במשפט פלילי, אף אם היא נפגעת עבירה, לעיין בחומר שבתיק בית המשפט. מהחלטת בית המשפט עולה, כי העותרת קיבלה לידיה מידי התביעה את חומר החקירה בעניינה-שלה, אשר הועבר לבאי-כוח המשיב 5. כל זאת, לאחר שבית המשפט החליט ביום 14.4.2016, לבקשת המשיב 5, להסיר את החסיון שהוטל על תיעוד הנוגע לשיחותיה של העותרת עם קצין משטרה בדימוס וממנו לגורמי המשטרה האחרים. כלומר, העותרת ידעה על כך שתוזמן להעיד במשפטו של המשיב 5 לכל המאוחר סמוך לאחר מועד ההחלטה הנ"ל, דהיינו - לפני למעלה מחודשיים. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו מהיום, כי אין הוא מקל ראש בטענת העותרת כנגד ההבטחות שניתנו לה, אך אין הוא מוצא לנכון לפגוע בניהולו התקין של ההליך, בין היתר בהתחשב בכך שבקשת העותרת לביטול זימונה להעיד הוגשה יומיים בלבד לפני מועד הדיון.

4. לאחר עיון בעתירה ובנימוקיה נדמה כי אין מנוס מדחייתה על הסף אף בטרם קבלת תגובת המשיבים.

           כידוע, בית משפט זה אינו יושב, ככלל, כערכאת ערעור על החלטות של בתי המשפט השונים. הלכה למעשה, מבקשת העותרת להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי מהיום, שהיא החלטת ביניים בהליך פלילי. כידוע, הלכה היא שבית המשפט הגבוה לצדק לא יתערב בהליכים אזרחיים או פליליים המתנהלים לפני בתי המשפט הרגילים "אלא אם עולה טענה של העדר סמכות, או אם מתגלית תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מנהלי טהור" (בג"ץ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683, 702 (1987); ראו עוד: בג"ץ 845/10 כבסה נ' מדינת ישראל (4.2.2010); בג"ץ 3361/05 אבו הדובה נ' פרקליטות מחוז דרום (5.4.2005)). נסיבותיו של מקרה זה אינן נופלות בגדר אותם מקרים נדירים שבגדרם תופעות של חריגה מסמכות או שרירות קיצונית מצדיקות היזקקות בית המשפט הגבוה לצדק לעתירה.

           כתוספת לאמור, ומבלי לקבוע מסמרות נציין עוד, כי שאלה היא אם אין לעותרת זכות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (בג"ץ 744/97 גוזלן נ' השופט אמינוף פ"ד נא(1) 355, 359 (1997)).

5. לכך נוסיף, ובענייננו יש לדברים חשיבות מיוחדת, כי לוח הזמנים שכפתה העותרת על בית המשפט המחוזי ועל בית משפט זה, אינו מאפשר לברר את טענותיה בצורה ראויה לאחר קבלת עמדת המשיבים. לוח זמנים זה לא היה מחויב המציאות, כאשר נראה שהעותרת מודעת מזה חודשיים לפחות, וסביר ביותר שאף זמן ארוך יותר, לכך שהיא צפויה להיקרא למתן עדות במשפטו של המשיב 5. פניה לבית משפט זה ערב מתן העדות ממש, אינה מאפשרת קיום דיון כהלכתו בעתירה.

6. עם זאת, יש להניח כי בית המשפט המחוזי, אשר ציין שאין הוא מקל ראש בטענות העותרת בדבר ההבטחות שניתנו לה והפרת ההסכמים שהיו לו עם המאשימה, יאפשר לעותרת לשוב ולשטוח בפניו את טענותיה, בטרם תעלה על דוכן העדים, על-מנת שניתן יהיה לשקלן שוב, לאחר שמיעת הטענות בעל פה. משתינתן החלטה בטענות אלה, ואם בית המשפט המחוזי יסבור כי לעותרת עומדת זכות ערעור עליה, ונטעים כי איננו מביעים דעה על כך, הוא גם יוכל לדון בשאלה האם על-מנת לאפשר למצות זכות זו יש מקום למתן עיכוב ביצוע של החלטתו.