בוגוסלבסקי לב נ' מירזשריפוב מיכאל ואח'

פסק דין

1.בפניי תביעה ע"ס 28,855 ₪ שהגיש התובע בגין תאונת דרכים שארעה ביום 6/6/09.

2.אין מחלוקת כי התאונה ארעה בשעה שהתובע ביקש לפנות שמאלה והנתבע 1 הגיע בכיוון ממול ונסע באופן ישר והתנגש במכוניתו של התובע.

3.התובע טען כי הוא היה בעצירה מוחלטת לקראת הפנייה שמאלה בתוך נתיבו שלו, כעולה מהשרטוט ת/3. ואילו הנתבע 1 טען כי רוב חלקו של רכב התובע עמד כבר בתוך הנתיב שבו נסע הנתבע כעולה שוב מהשרטוט ת/3.

4.התמונות נ/1, שצולמו מיד לאחר התאונה, מלמדות כי הדין עם הנתבע. מהתמונות עולה בבירור כי התובע פנה שמאלה כאשר עיקר רכבו עמד בתוך הנתיב בו נסע הנתבע 1.

5.נהג הפונה שמאלה חייב תמיד לשאת בחובת זהירות מיוחדת ולהיכנס לנתיב הנגדי רק כאשר הדרך פנויה לחלוטין. אין כל היגיון בטענת התובע כאילו היה בעצירה מוחלטת בתוך הנתיב שלו, והנתבע 1 נכנס בתוך הנתיב שלו ופגע בו.

6.אשר על כן אני קובע לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות ושמעתי את העדים שהעידו בפניי, כי התאונה נגרמה באשמו של התובע אשר פנה שמאלה מבלי שבדק שהדרך פנויה וחסם את נתיבו של הנתבע 1.

7.לא זו אף זו, הצדדים הגישו בפניי פסק דין שניתן בתביעה נגדית בקשר לאותה תאונה, בו חויב התובע לאחר שזומן כדין ולא התייצב. יתכן שניתן היה לראות בפסק דין זה עילה פסוקה או מעשה בית דין ואולם לנוכח טענתו של התובע, כי לא קיבל הזמנה לאותו דיון ופסק הדין התקבל בהעדרו, אינני מוצא מקום לתת משקל לפסק הדין שניתן בתביעה שכנגד נ/2.

8.התלבטתי אם יש מקום להטיל על הנתבעים אשם תורם, בכך שהנתבע 1 לא פנה ימינה באופן שהיה מצמצם את הפגיעה. כאמור לעיל, בסוגיה המרכזית שהיא מקום רכבו של התובע בעת התאונה, אימצתי את טענתו של הנתבע 1 ודחיתי את עדותו של התובע. בנסיבות אלה, נראה לי כי לא ניתן לקבל גם את טענתו הנוספת של התובע, לפיה הרכב שלו היה בעצירה מוחלטת בעת התאונה. אם הרכב היה בתנועה כפי שטען הנתבע 1 כי אז בספק אם לנתבע 1 היה זמן מספיק להסיט את רכבו כלפי הימין, כפי שנדרש ממנו אם הוא רואה כי התובע חודר לתוך נתיבו.בנסיבות אלה לא מצאתי מקום לייחס אשם תורם לנתבע 1.

9.אשר על כן, אני דוחה את התביעה. התובע ישלם הוצאות הנתבע 1 והנתבעת 3 בסך 200 ₪ לכל אחד מהם.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתנה והודעה היום י"ז תמוז תש"ע, 29/06/2010 במעמד הנוכחים.

אור אדם , שופט

הוקלד על ידי: רחל עמר