בזוב נ' כספי - משרד האוצר

פסק דין

ערעור לפי ס' 20(א) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון" או "החוק") שעניינו החלטת ועדה להטלת עיצום כספי הפועלת מכח החוק (להלן "הוועדה"), להטיל על המערער, שהוא נותן שירותי מטבע, עיצום כספי בסך 1,130,000 ₪ וזאת בגין הפרות של חובות הזיהוי והדיווח המוטלות עליו מכח החוק ובהתאם לצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע), תשס"ב-2002 (להלן: "צו נותני שירותי מטבע" או "הצו").

רקע – ההליכים הקודמים והחלטת הוועדה נושא הערעור

המערער הוא הבעלים והמנהל של עסק בשם "יורו צ'יינג", שבו מועסקים חמישה עובדים ושעיסוקו בהמרת מטבע חוץ. החל מחודש מרץ 2003 פועל המערער מכח רישיון למתן שירותי מטבע.

ממצאי הביקורת

ביום 15.7.08 נערכה ביקורת בעסקו של המערער ובמסגרתה נבחנו פעולות המרת מטבע שנעשו בעסק בתקופה שהחל מיום 11.5.02.

ממצאי הביקורת רוכזו בדוח ממצאי ביקורת (להלן: "דוח ממצאי הביקורת").

כעולה מדוח ממצאי הביקורת, הממצאים העיקריים שנמצאו בביקורת היו:

בתקופה הרלבנטית בוצעו בעסקו של המערער 1,108 עסקאות המרת מטבע המקימות חובת דיווח, בהיקף כספי כולל של 145,958,022 ₪, שביחס אליהן לא נרשמו אצל המערער פרטי הזיהוי של הלקוח. כפי שנמצא, עסקאות אלה נרשמו אצל המערער תחת "לקוח מזדמן" או ללא ציון פרטים כלשהם בשדה המיועד ל"שם הלקוח" במערכת המשמשת את המערער, באופן שגרם גם להחרגת העסקאות מקבצי הדיווח וממילא לכך שלא נעשה כל דיווח בגין העסקאות האמורות, וזאת תוך הפרה של חובות הזיהוי וחובות הדיווח הקבועות בחוק ובסעיפים 2, 6 ו- 7(3) לצו. בהקשר זה ציינו עורכי הביקורת כי קם חשד כי ההתנהלות האמורה נעשתה במטרה למנוע דיווח (פרק ו' (1) לדוח ממצאי הביקורת).

במהלך שנת 2002 בוצעו בעסקו של המערער 1,637 עסקאות המרת מטבע המקימות חובת דיווח, בהיקף כספי כולל של 257,949,179 ₪ ושהדיווח ביחס אליהן נעשה באורח ידני וזאת בניגוד למתחייב על פי תקנות איסור הלבנת הון (דרכים ומועדים להעברת דיווח של תאגידים בנקאיים והגופים המפורטים בתוספת השלישית לחוק, למאגר המידע), תשס"ב-2002 ולהנחיות הרשות לאיסור הלבנת הון בעניין. כן נמצא, כי בחודש ינואר 2008 נעשו 266 עסקאות חייבות בדיווח, בהיקף כספי כולל של 39,129,366 ₪, שהדיווח בגינן נעשה באמצעות מדיה בלתי תקינה (פרק ו'(2) לדוח ממצאי הביקורת).

נמצאו ליקויים בדיווחים שהועברו על ידי המערער ביחס לעסקאות המרת מטבע המקימות חובת דיווח. כך, נמצא כי ב- 6,720 עסקאות כאמור, בהיקף כספי כולל של 876,744,804 ₪ לא צוינה כתובתו של מבקש או מקבל השירות; ב- 13,175 עסקאות כאמור, בהיקף כספי כולל של 1,863,611,568 ₪ לא צוין תאריך הלידה של מבקש או מקבל השירות או תאריך ההתאגדות כשמדובר בתאגיד; וב- 12,443 עסקאות כאמור, בהיקף כספי כולל של 1,748,598,808 ₪, לא צוין מינו של מבקש או מקבל השירות, והכל בניגוד להוראות סעיפים 2 ו- 7(3) לצו נותני שירותי מטבע.

כן נמצא כי ביחס ל- 117 פעולות המרת מטבע נרשמו בשדה המיועד לרישום מספר תעודת הזהות של מבקש השירות תווים חריגים שאינם מייצגים מספר תעודת זהות וביחס ל- 34 פעולות המרת מטבע נרשמו בשדה המיועד לרישום שם מבקש השירות תווים המייצגים מספרים או סימנים אחרים (כגון סימן "*") תחת רישום השם, באופן המקים חשד להימנעות מכוונת של רישום פרטי הלקוח ותוך הפרה של סעיפים 2 ו-7 לצו (פרק ו'(3) לדוח ממצאי הביקורת).

לבסוף נמצא כי עסקו של המערער עסק במתן שירותי מטבע בהיקף כספי ניכר קודם למועד רישומו במרשם נותני שירותי המטבע, ותוך הפרת הוראת ס' 11ג לחוק איסור הלבנת הון (פרק ו'(4) לדוח ממצאי הביקורת).

בדוח ממצאי הביקורת צוין עוד, כי הביקורת נתקלה בחוסר שיתוף פעולה מצדו של המערער, כי הלה מסר מידע חלקי בלבד, לא השיב לכל השאלות ואף מנע מגורמי הביקורת לבצע תשאול מלא של אחד מעובדי העסק.

בעקבות ממצאי הביקורת הוגשה לוועדה ביום 26.5.11 בקשה להטלת עיצום כספי. הודעה על כך נשלחה למערער בצירוף העתק של דו"ח ממצאי הביקורת.

ביום 13.9.11 התקיים דיון בפני הוועדה במסגרתו השמיע המערער, באמצעות בא כוחו, את טענותיו ביחס לממצאי הביקורת. המערער לא חלק על הממצאים שנכללו בדוח ממצאי הביקורת ועל ההפרות שיוחסו לו. עיקר טענתו היתה כי פעל בתום לב, מחוסר ידיעה וללא כוונה להפר את החובות החלות עליו. כן טען, כי לא היה מקום לייחס לו חוסר שיתוף פעולה עם הביקורת. בנוסף, העלה המערער שיקולים שונים המצדיקים התחשבות בו לקולא ובכלל זה ביקש המערער להתחשב בכך שעסקו עבר סמוך קודם לכן אירוע שוד במהלכו נגנב ממנו סכום כסף משמעותי המגיע כדי מאות אלפי שקלים חדשים.

החלטת הוועדה

ביום 15.1.12 נתנה הוועדה את החלטתה.

הוועדה קבעה, כי המערער הפר את חובת הדיווח הקבועה בחוק ובסעיף 6(א) לצו נותני שירותי מטבע וכן את הוראות סעיפים 2 ו-7(3) לצו בכל האמור ברישום מלוא פרטי הלקוח, לרבות מספר הזיהוי, תאריך לידה, מין ומען. הוועדה לא קיבלה את גרסת המערער כי ההפרות הן תולדה של חוסר הבנת חובותיו וכי נעשו בתום לב. הוועדה סברה שניתוח ממצאי הביקורת מעלה כי אין עסקינן בחוסר הבנה או בטעויות טכניות אלא בדפוס פעולה עקבי ופסול מצד המערער. לעניין זה ציינה, כי הפרת חובות הזיהוי והדיווח נעשתה בשיטתיות; כי הרישום נעשה באופן שגרם להחרגה של עסקאות ההמרה מקובץ הדיווח שהועבר; כי כמות ההפרות העצומה מעידה על זלזול והתעלמות מהוראות החוק ומעוררת חשש כי הדברים נעשו מתוך מטרה למנוע דיווח או כדי לגרום לדיווח כוזב. לעניין זה ציינה הוועדה עוד, כי המערער העביר דיווחים תקולים וחסרים על אף פניות חוזרות אליו בעניין.

הוועדה ציינה בהחלטתה, כי אין היא מביאה במסגרת שיקוליה את העובדה שהמערער עסק במתן שירותי מטבע קודם למועד רישומו במרשם נותני שירותי המטבע, זאת משום שהטלת עיצום בשל הפרה כאמור אינה בסמכותה. הוועדה ציינה עוד, כי לא הטילה עיצום כספי בגין הפרות שנעשו בשנה הראשונה מעת כניסתם לתוקף של סעיפים 7 ו-8 לחוק, וזאת בהתאם להוראת סעיף 36 לחוק.