החלטה
1.בפני התנגדות לביצוע תביעה ע"ס 39,611 ש"ח, שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 1622207091) על ידי המשיבה, בזק בינלאומי בע"מ, נגד המבקשת, יוגל שיווק מיטל בע"מ, בגין יתרת חוב בעסקה בה סיפקה המשיבה למבקשת מרכזת טלפונים.
2.עפ"י ההתנגדות, שנתמכה בתצהירו של מר גל מייליק, מנהל המבקשת, היתה המבקשת מעוניינת לרכוש מרכזיה דיגיטלית חדשה שאמורה היתה להתמודד עם קצב פניות לקוחות המבקשת, שהיה צפוי להתעצם נוכח מסע פרסום מסיבי שערכה המבקשת. המשיבה הציעה לה מרכזיה מתוצרת LG, עם סיב אופטי PRI תואם, והמבקשת הזמינה מרכזיה זו. המרכזיה הותקנה ביום 28.3.2007. הבעיות החלו מייד, ובין היתר הופנו כ-30,000 שיחות נכנסות למערכת קליטת שיחות אוטומטית. טכנאים ששלחה המשיבה לא הצליחו לתקן את הבעיה, ניסיון להתקין מרכזיה חילופית כשל, גם החלפת רכיבים לא הועילה. כל אותה עת, כנטען, הלכו נזקי המבקשת והתעצמו, נוכח השירות הלקוי שקיבלו לקוחותיה בפועל ובכוח.
לימים, הזמינה המבקשת מומחה, שהבהיר לה כי מרכזיית LG לא תוכל לתפקד עם הסיב האופטי המדובר, ואין כל טעם בהמשך העבודה עם המרכזייה שנרכשה, ויש לשדרגה למרכזייה אחרת, מסוג "קורל", מתוצרת תדיראן. מרכזיה חילופית זו הותקנה בעסקה של המבקשת, אלא שהמשיבה דרשה תשלום עבור ההפרש בין מחירי שתי המרכזיות. לאחר דין ודברים, ומשהמבקשת הבהירה כי במחיר היקר יותר לא היתה מתקשרת כלל בעסקה, והיתה מעדיפה להישאר עם המרכזייה המקורית, המיושנת, שהיתה בשימושה, הושגה הסכמה שהמבקשת תשלם את ההפרש רק וככל שתהיה "מרוצה מכל הפרשה", ולשיקול דעתה. תוך שהיא מבהירה, כי להערכתה אין סיכוי שתסכים לשלם את ההפרש, נאותה המבקשת להעלות הסכמה זו על הכתב. רק בחלוף כשנתיים, פנתה המשיבה בדרישה לתשלום סכום ההפרש, הוא סכום התביעה.
המבקשת טוענת, איפוא, ראשית, כי אין עליה חובה לשלם את ההפרש, לאור ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, ושנית, כי מחדלי המשיבה היו כאלה, שגרמו למבקשת נזקים עצומים, הן באובדן לקוחות והן בעלויות מסע הפרסום הנרחב, שירד לטמיון. המבקשת העריכה נזקים אלה בכמיליון ש"ח, וסבורה כי זכותה לקזז את סכום התביעה כנגד נזקיה.
3.מר מייליק נחקר על תצהירו, ואישר, בין היתר, כי הוסכם על תשלום ההפרש ב-8 תשלומים בכרטיס אשראי, אולם התעקש כי תנאי ראשוני הוא שהכל יהיה לשביעות רצונו.
4.בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):
"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "
5.טענתו של מר מייליק בדבר הסיכום (החריג בנוף העסקי, יש לומר) נתמכת ברישום בשולי טופס ההזמנה של המרכזייה הנוספת, שצורף הן לכתב התביעה והן להתנגדות, ובו נכתב, במלים אותן ניתן לפענח מהמסמך הסרוק למערכת: "תנאי הזמנה יהיו מקובלים אך ורק בתנאי שהכל יהיה לשביעות רצוני". אמנם, ניתן לפרש זאת כהתניית התשלום בתפקוד המרכזייה לשביעות רצונה של המבקשת, ופרשנות זו היא אף סבירה, אולם אין לשלול בשלב דיוני זה את טענתו של מר מייליק בדבר הסיכום המפורש שהושג בעל פה, והניתן להתאמה ללשון הרישום בשולי הטופס, כאמור.
6.בנסיבות אלה, אין טענות ההגנה חלשות עד כדי כך, שאינן מגיעות כדי "הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק", ונכון לבסס עליהן רשות להתגונן.
לגבי טענת הקיזוז, הגם שרמת הפירוט שלה גבולית, הרי שאף היא הובאה בדי פרטים כדי שלא יהיה נכון להגביל את הרשות להתגונן לטענה הראשונה, בלבד.
7.אני נותן, איפוא, למבקשת רשות להתגונן בפני התביעה, באופן שתצהירו של מר מייליק ישמש כתב הגנה.
הוצאות ההתנגדות והדיון, בסך 1,800 ₪ בצירוף מע"מ, תשולמנה לפי תוצאות ההליך העיקרי.
8.לאור סכום התביעה יידון התיק בסדר דין מהיר.
המשיבה תגיש השלמת מסמכים מטעמה בהתאם להוראות תקנה 214 ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, בתוך 30 יום, עם העתק ישירות למבקשת.
המבקשת תגיש השלמת מסמכים מטעמה בהתאם להוראות אותה תקנה, בתוך 30 יום מקבלת מסמכי המשיבה, עם העתק ישירות למשיבה.
תצהירי עדות ראשית יוגשו בו זמנית בתוך 30 יום מהגשת מסמכי המבקשת.
המזכירות תקבע את התיק לישיבה מקדמית בהתאם.
ניתנה היום, ט' אב תש"ע, 20 יולי 2010, בהעדר הצדדים.