1. התובעת הגישה תביעה זו לחייב את הנתבעת לפצותה בסך 4,500 ש"ח - זאת בהתבסס על העובדות שהובאו בכתב התביעה.
לטענת התובעת, חייבה אותה הנתבעת בגין גלישה באתר אינטרנט תחת רישום "אורנה 40" בחיובי יתר, באמצעות כרטיס אשראי, במשך כשנתיים בסך של 1,500 ש"ח נומינלית עבור שירות שהתובעת לא הזמינה ומעולם גם לא קיבלה.
למרות כל בקשותיה של התובעת, לאורך חודשים ולמרות כל הסיכומים ועשרות/מאות שיחות הטלפון ושעות העבודה המבוזבזות - לא נענתה.
בשל כל אלה, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת לא רק בהענקת פיצוי בסך 4,500 ש"ח אלא גם לחייב אותה בפיצוי בגין עוגמת נפש ושעות עבודה.
2. הנתבעת טוענת, שיש לדחות את תביעת התובעת,בהיותה קנטרנית, טרדנית וחסרת כל עילה ומפרטת הנימוקים המצדיקים, לטענתה, את דחיית התביעה.
הנתבעת טוענת, שהתובעת אכן רכשה ביום 6.9.07 - לפי בקשתה ומרצונה החופשי - חבילת גישה לאינטרנט מסוג adsl-2.5 - מסלול סוהו בינלאומי בשם המשתמש orna40. (להלן:"החבילה").
הנתבעת אף צרפה טופס המעיד על רכישת חבילה זו.
עם הצטרפותה של התובעת, שלחה לה הנתבעת מכתב הצטרפות ובו צוין שם המשתמש של התובעת, סיסמת גלישה, כתובת דואר האלקטרוני שהנתבעת הקצתה לתובעת וכן פירוט תנאי החבילה.
לאור העמדת החבילה לשימושה של התובעת, זכאית הנתבעת לגבות תמורת השימוש.
הנתבעת מאשרת, כי ביום 14.1.09 פנה מר דוד פז (להלן:"מר פז") לראשונה למוקד שירות לקוחות של הנתבעת וביקש לסיים את ההתקשרות הנ"ל ולקבל זיכוי על התקופה בה הועמד השירות לרשות התובעת.
בהתאם לאותה בקשה, הקפיאה הנתבעת את המנוי וביום 4.2.09 ביטלה הנתבעת את המנוי.
בהמשך לכך, ולפנים משורת הדין, אף הסכימה הנתבעת לזכות את התובעת בסכום של 968.88 ש"ח - הסכום שגבתה, למרות מתן השירות לתובעת וביום 5.2.09 זוכתה התובעת בפועל בסכום זה.
3. לאחר ששמעתי את הצדדים ואת מר פז (ואל עדותו אתייחס בנפרד) ולאחר שעיינתי במסמכים שצורפו לכתב התביעה ולכתב ההגנה, הגעתי למסקנה שיש לדחות את התביעה - זאת מן הנימוקים הבאים:
א. קשה להבין את נוסח כתב התביעה ובמיוחד את הסעד המבוקש על ידי התובעת, משום שלא רק שאין הסבר בתביעה מדוע וכיצד הגיעה התובעת לסכום פיצוי בסך 4,500 ש"ח אלא שגם אין פירוט בתביעה לבקשת התובעת: "לחייב הנתבעת במלוא סכום התביעה לרבות הצמדה וריבית, עוגמת נפש ושעות עבודה"
מהו הסכום, מתוך הסך של 4,500 ש"ח, אותו מייחסת התובעת לעוגמת נפש ומהו הסכום המיוחס לשעות עבודה - סתמה התובעת ולא פירטה.
זאת ועוד, התובעת טוענת בכתב התביעה שהיא חויבה בחיובי יתר במשך שנתיים בסך של 1,500 ש"ח, כאשר בפועל מתברר שטענה זו לא נכונה, משום שגם אליבא לאותו מכתב שצורף לכתב התביעה והנושא תאריך 16.2.09 אזי לכל היותר חיוב היתר מתבטא בסך של 968.88 ש"ח ועוד תשלום של 48.79 ש"ח.
ב. התובעת אשר הגישה את כתב התביעה ושהיא בעלת הדבר, כמעט ולא העידה אלא ביקשה להשמיע את מר פז כעד מטעמה, משום שהוא טיפל מטעמה בנושא מתחילתו ועד סופו.
ברי לי, שזכותו של צד זה או אחר להביא עד מטעמו, ברם כבר מיד עם התחלת דבריו של מר פז, התגלה שמר פז לא רק העיד, אלא שלקח לעצמו את שרביט הטיעון, הסיכומים ובמקום להעיד לגופו של עניין כבר פתח את דבריו ואמר: "על פי המסמכים כטענה מקדמית הם היו אמורים להגיש את כתב ההגנה ..." (עמ' 1 סיפא לפ').
כמובן, שעד הבא להעיד איננו טוען טענות כאלו, אך גם בהמשך נתגלה מר פז כעד מעוניין בדבר, מעורב אישית וכמובן מעוניין בתוצאות המשפט ולעדות כזאת - שהיא מגמתית - חייב בית המשפט להתייחס בזהירות הדרושה בנסיבות העניין.