בטיה נ' מדינת ישראל

הבקשה שבכותרת הועברה לטיפולי בעת האחרונה.

1. במסגרת הבקשה מתבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' בכור) מיום 8.12.2016 בעפ"ת 53300-02-16, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דין מיום 19.10.2014, ועל גזר דין מיום 18.1.2016, שניתנו על ידי בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת מ' כהן), בפ"ל 1402-09-13. במסגרת גזר הדין הושתו על המבקש קנס בסך של 2,000 ש"ח, צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 160 שעות, מאסר על תנאי לתקופה של 7 חודשים, פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים ופסילה על תנאי לתקופה של 3 חודשים.

הרקע לבקשה

2. ביום 12.9.2013 הגישה המשיבה נגד המבקש כתב אישום לבית משפט השלום. בכתב האישום נטען כי ביום 18.6.2013 נהג המבקש ברכב חשמלי מסוג "גוֹלפית" (רכב שיועד במקורו לנסיעה במגרשי גולף), במושב עזריאל, עד שנעצר על ידי המשטרה. זאת, לאחר שביום 1.5.2013, במסגרת תת"ע 234-11-12 בבית משפט השלום לתעבורה באשקלון, נפסל המבקש מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 7 חודשים (בניכוי 30 ימי הפסילה המנהלית שריצה). המבקש נהג כאמור ב"גולפית" בעוד עונש הפסילה שהושת עליו בתוקף, ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח בר תוקף. כתב האישום ייחס למבקש עבירות של נהיגה בפסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10 לפקודה; ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

3. ביום 2.3.2014 נדחתה טענת המבקש לפיה "אין להשיב לאשמה", שכן הנהיגה ברכב מסוג "גולפית" אינה מחייבת רישיון נהיגה. בהמשך, ביום 19.10.2014 הורשע המבקש במיוחס לו בכתב האישום. במסגרת זו נקבע, בין היתר, כי הנוהג ברכב מסוג "גולפית", שהינו רכב מנועי, מחויב ברישיון נהיגה. נקבע כי רכב מסוג "גולפית" אינו נכנס להגדרות הפטור, וזאת בשונה מרכב מסוג "קלנועית" (המיועד להסעת אנשים עם מוגבלות) או "רכינוע" (סגוויי – Segway). עוד נדחו טענות המבקש באשר לקיומה של טעות במצב דברים וכן לטעות במצב המשפטי בעניינו. ביום 8.1.2016 ולאחר קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו, גזר בית המשפט על המבקש את העונשים המפורטים לעיל.

4. ביום 24.2.2016 ערער המבקש לבית המשפט המחוזי על הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו. בבסיס הערעור עמדה טענת המבקש לפיה שגה בית משפט השלום בדחותו את טענותיו לעניין טעות במצב דברים וטעות במצב המשפטי. עוד נטען כי לא הוכח כי רכב ה"גולפית" בו נהג המבקש הינו רכב מנועי המצריך רישיון נהיגה. לחלופין נטען כי בנסיבות העניין יש להקל בעונשו וזאת נוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה.

5. ביום 8.12.2016 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור על שני חלקיו. נקבע כי משלא הוכח כי רכב ה"גולפית" בו נהג המבקש מוחרג מן החובה לרישיון נהיגה, כאשר אין חולק כי המבקש נהג עליו בהיותו פסול מלנהוג, הרי שהמבקש הורשע כדין במיוחס לו בכתב האישום. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענות ההגנה שהעלה המבקש, בקובעו כי לא נפלה שגגה עובדתית או משפטית המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור בקביעות הערכאה הדיונית. לא נמצאה גם עילה להתערבות בגזר דינו של בית משפט השלום, אשר שקל באופן מאוזן וראוי את מכלול נסיבותיו האישיות של המבקש, תוך התייחסות גם למצב בריאותו ולתסקיר שנערך בעניינו. פסק דין זה הוליד את הבקשה שלפנַי.

טענות הצדדים

6. לטענת המבקש, לאור חוסר הבהירות הקיימת בדין ובפסיקה לעניין סיווגו של רכב מסוג "גולפית" כמצריך רישיון נהיגה, בקשתו מעוררת שאלה החורגת מעניינו הפרטני, ואשר טרם נדונה בפסיקתו של בית משפט זה. לטענתו, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי הנהיגה ברכב מסוג "גולפית" דורשת רישיון נהיגה תקף וזאת מאחר שהמחוקק לא קבע באיזה סוג רכב מדובר, ומהו סוג הרישיון הנדרש לשם הנהיגה בו. מהיעדרה של חובת הרישוי יש להסיק כי המחוקק לא ראה בכלי רכב זה ככלי רכב המצריך קיומו של רישיון נהיגה. עוד לטענתו, היה מקום לבחור באפשרות הפרשנית המקלה עמו ולקבוע כי בהיעדר הוראה מפורטת ומדויקת, אין חובה ברישיון נהיגה תקף על מנת לנהוג ברכב מסוג "גולפית". לחלופין, חזר המבקש על טענתו כי יש להקל בעונשו וזאת לאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן.

7. מנגד טענה המשיבה כי דין הבקשה להידחות, שכן עניינו של המבקש אינו מעורר סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור, ואף לא נגרם למבקש עיוות דין. לגופם של דברים נטען כי לא נפל כל פגם בקביעותיהן של הערכאות הקודמות לפיהן לצורך נהיגה ברכב מסוג "גולפית" נדרש רישיון נהיגה בתוקף. ברירת המחדל אשר קובעת הפקודה היא כי הנהיגה בכל רכב מנועי דורשת רישיון נהיגה, אלא אם הרכב "פטור מחובת רישיון". משהמחוקק לא פטר את ה"גולפית" מחובת רישיון הנהיגה, לא יכולה להיות מחלוקת כי לצורך נהיגה בכלי זה נדרש רישיון. אין הצדקה להתערב גם בעונשו של המבקש, אשר אינו בעל חומרה יתרה, ומכל מקום אין בו כדי להצדיק מתן רשות ערעור.