בטי סימון נ' בנק מזרחי-טפחות סניף ראשי ואח'

פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט צבי כספי) בת.א. 57874/07 לאחר שביום 25.8.08 נדחתה בקשת רשות להתגונן שהגישה הגב' בטי סימן טוב (להלן: "המערערת"). המערערת חויבה בפסק הדין לשלם לבנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "המשיב") סך של 1,803,436 ₪ בצירוף ריבית בנקאית וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד.

רקע

המערערת פתחה חשבון בנק משותף ביחד עם אמה, הגב' שמחה סימן טוב, ובן זוגה לחיים, מר יוסף קורקס (להלן: "המשיבים 2 ו-3" בהתאמה). לחשבון זה היו גם ערבים מר יצחק חלה ו"נוה איתנים חברה לבנין והשקעות בע"מ" (אולם שני האחרונים לא נכללו בכתב הערעור). אלה חתמו על טופס פתיחת חשבון הבנק ובו צוין כי כל אחד מהם יהיה רשאי לפעול בחשבון לחוד. בחשבון הצטברה יתרת חוב, בגינו הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד החמישה הנ"ל על סך 1,803,436 ש"ח.

ההליכים בבית המשפט קמא

בית המשפט בערכאה הדיונית דחה את בקשת המערערת למתן רשות להתגונן, מהטעם שלא הראתה עילת הגנה לכאורית כנגד התביעה. נדחתה טענת המערערת לפיה הבנק הפר את חובותיו כלפיה מאחר ולא פיקח על פעולות אחד השותפים בחשבון הבנק המשותף נשוא התביעה. עוד צוין כי אין להתעלם מהעובדה כי בין השותפים לחשבון יש קשר משפחתי, שכן המדובר באמה ובן זוגה לחיים של המערערת, ועל כן אין לה להלין אלא על עצמה. כמו כן נדחתה טענת המערערת לאי גילוי מסמכים ופרטים, וזאת לאור העובדה כי המבקשת לא נתבעה מעצם היותה ערבה אלא מעצם היותה בעלת החשבון. מה גם שהמערערת אף הצהירה שלבסוף קיבלה את המסמכים מאימה. משכך קבע בית המשפט כי המסמכים היו ברשותה ועל כן לא היה באי גילוי המסמכים בכדי לפגוע ביכולתה להתגונן כראוי.

בעקבות ההחלטה האמורה ניתן פסק הדין כנגד המערערת ובו חויבה לשלם למשיב סך של 1,803,436 ₪ בצירוף ריבית בנקאית בשיעור 15% לשנה, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

ביום 2.12.09 התקיימה ישיבת בית משפט ובהיעדר התייצבות המערערת או בא כוחה ניתן פסק דין לפיו נדחה הערעור. מיד לאחר מכן הוגשה בקשה מטעם המערערת לביטול פסק הדין, בטענה כי בא כוחה לא ידע על קיומו של מועד הדיון. ביום 8.3.10 התקבלה החלטה המבטלת את פסק הדין שניתן , ונקבע מועד חדש לדיון.

טענות הצדדים

המערערת טוענת שהיה מקום לתת לה רשות להתגונן, זאת מאחר ובקשתה מגלה עילת הגנה, לכאורית לפחות (ראו: ע"א 527/07 מזל נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ (לא פורסם, 18.12.08), ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, 01.05.06). הטענה העובדתית היחידה שניתן היה לדלות מהבקשה היתה כי לבקשת אמה היא השאילה את שמה לקבלת הלוואה לרכישת רכב. עוד ניסתה לטעון כי הבנק הטעה אותה והפר את חובת האמון כלפיה. לטענתה חתמה על מסמכי פתיחת חשבון מבלי שהבנק הסביר לה מהי משמעות פתיחת חשבון לגבי אשראים שינתנו בו לאנשים אחרים, וכן לא יידע אותו כאשר ניתנו אשראים לבעלי החשבון האחרים. עוד היא טוענת כי לא קיבלה העתק מהמסמכים עליהם חתמה ואף הבנק הודה כי לא המציא לה את המסמכים האמורים.

המשיב תומך בפסק הדין וחוזר על נימוקיו כפי שהועלו בפני הערכאה הדיונית.

דיון

לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו עיין היטב בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעמם ובכל החומר שבתיק, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות באשר איננו מעלה כל שאלה שמן הדין יש מקום להתערב בה על ידי ערכאת הערעור.

ענייננו בפסק דין שניתן בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר כנגד המערערת, לאחר שהבקשה שהוגשה על ידה בסדר דין מקוצר נדחתה ע"י בית המשפט קמא מהטעם שלא הראתה עילת הגנה לכאורית.

המערערת והמשיב נקשרו ביחסי לקוח-בנק. בכפוף לתנאים שפורטו בטופס פתיחת חשבון בנק – עליו חתמה המערערת – קמה למשיב הזכות להיפרע ממנה בגין החוב שהצטבר בחשבון. המערערת לא כפרה בעובדה כי חתמה על המסמכים האמורים או כי אלה אינם מחייבים אותה, כמו כן לא כפרה בקיומו של החוב הנטען או בגובהו ואף לא בזכותו של המשיב להיפרע ממנו.

טענתה העיקרית של המערערת היתה כי חתמה על המסמכים בהיותה בת 21, ועשתה זאת על פי בקשת אמה, בלא שמי מעובדי הבנק הסביר לה את מהותם. יחד עם זאת, המערערת לא טענה כי חתמה על המסמכים בלא לקרוא אותם או כי חתמה עליהם תוך הנחה שגויה כי מדובר במסמכים בעלי מהות שונה. גם אם כן היתה טוענת כך המערערת ואף מוכיחה זאת, לא היה די בכך בכדי לשחרר אותה מהתחייבותה למשיב.

הלכה היא כי לחתימה על מסמך יש תוצאות משפטיות, והחותם לא יישמע בטענת "לא נעשה דבר" אלא בנסיבות חריגות אשר כלל לא נטענו כאן. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בע"א 467/64 אולגה אסתר שוויץ נגד סנדור שושנה בלץ ואח' פ"ד יט(2) 113 (1965), ונאמרו שוב בע"א 325/88 יוסף כהן טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני ברק פ"ד מד(1) 341 (1990):-

"בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא."

אכן קיימים יוצאים מן הכלל (שעניננו אינו בגדרם) אך אפילו יוצאים מן הכלל אלה מסויגים: