ביהמ"ש זכה נכה מחמת הספק מעבירה של חניה על המדרכה

1.         בפתח הכרעת הדין אני מודיע כי, מהטעמים שיפורטו להלן, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

2.         ביום 20.11.06 בשעה 18:09 החנה הנאשם את רכבו ליד רח' הנדיב 4-2 בהרצליה, כשהרכב עם ארבעה גלגלים על המדרכה. לפיכך נרשם לנאשם דו"ח בגין חנייה על מדרכה, מעשה המגבש עבירה לפי סעיף 5(ג) לחוק עזר להרצליה (העמדת רכב וחנייתו), תשל"ח-1978 (להלן - חוק העזר).

3.         כנדרש בעבירות לפי חוק העזר הגיש הנאשם בקשה להישפט בה ציין, במקום המיועד לנימוקי הבקשה, כי " העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה לנכה החונה על פי חוק הנכים ומציג תו חניית נכה בחלון". במעמד הקראת כתב האישום השיב הנאשם באופן דומה כשטען: " מודה בעובדות אבל חניתי כחוק" (ר' בפרוטוקול הדיון מיום 23.1.08, בעמ' 1).

4.         ייאמר מיד, כי לא היתה בפני מחלוקת שהנאשם מחזיק כדין בתג נכה לרכב נשוא כתב האישום ומכאן שהשאלה אם חנייתו נעשתה כדין תיחתך בהתאם להוראות חוק חניה לנכים, התשנ"ד-1993 (להלן - חוק חניה לנכים), המסדיר את חנייתו של רכב הנושא תג נכה.

5.         סעיף 2(א) לחוק חניה לנכים (להלן - סעיף 2(א)) קובע כהאי לישנא:

2.         חניה במקום שאין החניה מותרת בו.

(א)       נכה רשאי להחנות את רכבו הנושא תג נכה (להלן - הרכב), במקום שאין החניה מותרת בו אם התקיימו כל אלה:

(1)        בסמוך למקום האמור, אין מקום חניה מוסדר לנכים או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה;

(2)        בסמוך למקום האמור לא מצוי מקום אחר שהחניה בו מותרת או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה;

(3)        החניה נעשית באופן שאין בה סיכון לעוברי דרך ואין היא מונעת מעבר חופשי להולכי רגל, לעגלות ילדים או לעגלות נכים;

(4)        החניה אינה גורמת להפרעה ממשית לתנועה.

            סעיף 2(א) מסייג, אפוא, את אחריותו הפלילית של נכה, בעל תג נכה, לעבירות חניה. לפיכך, על פי העיקרון שהטוען לסייג או פטור עליו הראיה, נטל ההוכחה להתקיימותם של תנאי סעיף 2(א) מוטל על הנכה הטוען להתקיימותם - ולא על המאשימה - והוא זה שצריך להוכיח את זכאותו לפטור הקבוע בסעיף הנ"ל (ר' ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין, כרך ב' (תשמ"ז-1987), בעמ' 366 ואילך; כמו כן ר' ההחלטה ברע"פ 7156/03 פוקס נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון 2003 (3) 394 (להלן - עניין פוקס), בה שאלת מידת נטל ההוכחה המוטל על נאשם בהקשר לסעיף 2(א) הושארה בצריך-עיון).

6.         במקרה דנא הפקח שרשם את הדו"ח לא התייצב למתן עדות, ככל הנראה מהטעם שאינו עובד יותר בעירייה והיה קושי בזימונו. בעצם אי התייצבותו של הפקח לא היה כדי להביא לזיכויו של הנאשם - שכן, כאמור, לא היתה מחלוקת על עובדת החניה, היינו על התקיימות יסודות העבירה נשוא כתב האישום - אך אי ההתייצבות האמורה הותירה את טענות הנאשם, שהעיד וטען בפירוט להתקיימות כל אחד מארבעת תנאי סעיף 2(א), בלא ראיה לסתור.

7.         להבדיל מעניין פוקס, שבו תנאי סעיף 2(א) לא הוכחו - ומרביתם אף לא נטענו - במקרה דנא הנאשם העיד על התקיימות כולם. הנאשם טען, כי בעת הרלוואנטית מקומות החניה לנכים ומקומות החניה הרגילים היו תפוסים, וטענותיו לא נסתרו. בנוסף, הנאשם הציג תמונות (נ/1א ונ/1ב), שמהן עולה כי נותר די מקום פנוי על המדרכה על מנת שלא ליצור סיכון או הפרעה לעוברי הדרך.

בעניין אחרון זה יוער, כי לכאורה יש יתרון לתמונות שצילם הנאשם על פני תמונות המאשימה - התמונה ת/1, שצילם הפקח, צולמה בעת חשיכה וקשה להתרשם ממנה לגבי נתוני מקום האירוע, ואילו התמונה ת/2 צולמה כאשר הרכב המופיע בה חונה במרחק משמעותי משפת הכביש, שלא כפי שהיה בענייננו.

8.         משלא נסתרו, בהיעדר עדות נגדית, טענותיו של הנאשם בעניין התקיימות תנאי סעיף 2(א), נוצר ספק בדבר אשמתו. מספק זה רשאי הנאשם ליהנות - ועל כן דינו לזיכוי, אם גם מחמת הספק.

9.         בשולי הכרעת דין זו לא למותר לצטט מפסק הדין בעפ"א (ת"א) 80228/07 סילבן נ' עיריית הרצליה (לא פורסם; פסק דין מיום 13.11.07), שעסק בעניין דומה, בו ציין בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' שיצר), כי: " עצם היותו של נהג מצויד בתו נכה... אינו מקנה לו זכות חניה אוטומטית בכל מקום אסור לחניה". מן הראוי שהנאשם ייקח הדברים לתשומת ליבו.

ניתנה היום, ‏כ"ז סיון תשס"ח, ‏30 יוני 2008, במעמד הנוכחים.