ביהמ"ש לא נעתר לבקשת עיכוב ביצוע גז"ד מאסר עולם של מורשע ברצח

1.        המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד סגנית הנשיא ס' רוטלוי והשופטים א' טל וע' סלומון צ'רניאק) בעבירה של רצח בכוונה תחילה, בניגוד לאמור בסעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. עונשו נגזר למאסר עולם. בפניי בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע עונש מאסר העולם עד להכרעה בערעור שהגיש על הרשעתו לבית משפט זה.

2.        ביום 9.4.04 נמצאה גופתו של איזו שוורץ ז"ל (להלן - המנוח) בדירתו כשהיא במצב ריקבון מתקדם. המנוח היה מוטל על גבו כשידיו כפותות וכבל חשמלי כרוך על צווארו. ביום 12.5.04 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום בו יוחסה רציחתו של המנוח למבקש. על פי התזה שהוצגה בכתב האישום, ברקע המעשה עמד רצונו של המבקש להשתלט על עסקי הסמים בשכונת דורה בנתניה. המבקש העביר למנוח מסרים לפיהם עליו לחדול ממכירת סמים ומשהלה לא נענה החליט לרוצחו. לשם כך שידל המבקש אדם בשם מוטי ביסמוט (להלן - ביסמוט) לסייע לו בביצוע הרצח. בלילה שבין יום 27.3.04 לבין יום 28.3.04 הגיעו המבקש וביסמוט לבניין בו גר המנוח במטרה לבצע את הרצח. תוכניתם הייתה כי ביסמוט יפתה את המנוח לצאת מדירתו בתואנה כי הוא מעוניין לקנות ממנו סמים ובשלב מסוים יתנפל עליו המבקש וירצח אותו. ביסמוט התחרט ובשל כך לא יצאה התוכנית אל הפועל. ביום 29.3.04 הגיע המבקש לבית המנוח, זו הפעם לבדו, הוכנס לדירה על ידי המנוח ואז ביצע את הרצח. המבקש הכחיש כל מעורבות ברצח המנוח או בניסיון לרציחתו.

3.        בהכרעת הדין, שניתנה ביום 6.6.07, אימץ בית המשפט המחוזי את גירסתה העובדתית של התביעה והרשיע את המבקש במיוחס לו. בו ביום ניתן גזר הדין אשר השית על המבקש את עונש החובה הקבוע בחוק - מאסר עולם. הכרעת הדין מתבססת על מספר רב של עדויות ואינדיקציות, אשר מתוכן ניתן להצביע על שלושה אדנים עיקריים עליהם נסמכת המסקנה המרשיעה: האחד, עדותו של ביסמוט על ניסיון הרצח שתואר לעיל, וכן עדותו לפיה התוודה בפניו המבקש כי ביצע את הרצח; השני, עדותה של אישה בשם רחל פרץ (להלן - רחל), אשר בינה לבין המבקש היה קשר אישי זמן מה קודם לאירועים נשוא כתב האישום. רחל העידה כי היא והמנוח הגיעו לדירת המנוח ביום 29.3.04 לפנות בוקר והיא נשארה לישון אצלו. בסביבות השעה 09:30 העיר אותה המנוח ואמר לה כי המבקש מגיע. היא חששה כי המבקש יכעס עליה על כי ישנה אצל המנוח ויפגע בה ועל כן נמלטה מהדירה. מבחוץ היא שמעה ש"הולכים מכות" בתוך הדירה ושמעה את המנוח צועק בכאב. עוד העידה רחל כי מספר ימים לאחר מכן התפאר בפניה המבקש כי הוא רצח את המנוח וכי עשה זאת בשל קנאתו לה; השלישי, עדויותיהם של שני מדובבים ששהו עם המבקש בתא המעצר. המדובבים העידו כי המבקש סיפר להם, בעיקר בהדגמה על ידי תנועות ידיים, כי רצח את המנוח. המדובבים אף ידעו לספק פרטים מוכמנים אודות אופן ביצוע הרצח, אשר לא היו מודעים להם קודם שהוכנסו לתא.

4.        בהכרעת דינו התייחס בית המשפט גם למספר בעיות לא פשוטות בחומר הראיות, מתוכן אציין שתיים. האחת, זו הרצינית יותר, נוגעת למעשה פשע אחר אשר בוצע באדם בשם מיכאל כהן (להלן - כהן). ביום 27.3.04 בשעת בוקר מוקדמת נורה כהן ברגלו על ידי אדם רעול פנים בקיוסק אשר היה בבעלותו. כהן, יצוין, היה עד מרכזי במשפט שנערך נגד ביסמוט מספר שנים קודם לכן ושבסיומו נשפט ביסמוט לחמש שנות מאסר. ביסמוט נעצר בחשד לביצוע הירי ולאחר זמן מה מסר הודעה לפיה המבקש אמר לו שהוא זה שירה בכהן ואף השתמש בכך כדי לשדלו לסייע לו ברצח המנוח. גם רחל והמדובבים העידו כי המבקש הודה בפניהם שביצע את הירי בכהן. דא עקא, המבקש סיפק אליבי למועד הירי בכהן ודומה כי אין חולק שהוא לא ביצע אותו. בית המשפט קבע בהכרעת הדין כי אין לתת אמון בעדויות בנוגע למעורבותו של המבקש בירי. עם זאת, נקבע כי אין בכך כדי לשמוט את האמון בעדויותיהם של ביסמוט ורחל על כל חלקיהם. בית המשפט נקט שיטה של "פלגינן דיבורא" - לא האמין לעדויות ככל שהן נוגעות למעורבותו של המבקש בירי בכהן, אולם רחש להן אמון לגבי החלק העוסק ברצח המנוח. ראיה נוספת עימה התמודד בית המשפט הינה עדותו של אדם בשם עדיאל קורליאונה (להלן - עדיאל). עדיאל העיד כי ביסמוט התוודה בפניו בעת ששהו יחד בתא המעצר כי ירה בכהן ורצח את המנוח וכי הוא טפל זאת על המבקש. בית המשפט עמד על תמיהות ופירכות שונות בגירסתו של עדיאל ולבסוף קבע כי זו אינה אמינה.

5.        המבקש הגיש ערעור על הכרעת הדין בו נטען כי הרשעתו בטעות יסודה ולא הוא זה אשר רצח את המנוח. כמו כן הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר העולם שהוטל עליו. יוער, כי המבקש היה עצור במהלך משפטו וכיום הינו אסיר. בבקשה נטען כי הכרעת הדין מגלה על פניה טעויות בולטות וכי סיכויי הערעור גבוהים במידה המצדיקה את עיכוב ביצוע העונש. המבקש הציע כי שיחרורו יותנה בתנאים מכבידים אשר יפיגו את החשש מפני הימלטות. המשיבה טוענת, כי בהתחשב בעונש שהושת מתעורר חשש כבד להימלטות ועל כן אין מקום לעכב את ביצוע העונש.

6.        כידוע, הכלל הוא כי משהוטל עונש מאסר יש להחל בביצועו מייד לאחר גזר הדין, אולם לבית המשפט מסור שיקול דעת להורות על עיכובו (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, 277 (2000)). בעניין שוורץ עמד בית המשפט בהרחבה על השיקולים המנחים את בית המשפט בהכריעו האם יש מקום לעכב את ביצוע העונש (שם, עמ' 282-277). בהתחשב בשיקולים הנזכרים שם, אשר אין צורך להיכנס לפרטיהם, דומה כי כאשר מדובר בהרשעה בעבירת רצח, אשר בגינה מושת עונש חובה של מאסר עולם, נדירים עד מאוד יהיו המקרים בהם ייאות בית המשפט לעכב את ביצוע העונש עד להכרעה בערעור. טיב העבירה מצביע בדרך כלל על מסוכנות רבה. כמו כן, אורך תקופת המאסר בה מדובר מקים בהכרח חשש כבד להימלטות מן הדין. אפילו היה מדובר בערעור שסיכוייו טובים, אין בכך כדי לאיין שיקולים אלו (ראו, ע"פ 3560/98 דחלה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.6.98)).

7.        הערעור שהגיש המבקש מעורר שאלות נכבדות. מובן, כי בשלב זה אין מקום לצלול לעומק הראיות והטענות לגביהן. קשה להעריך כעת את סיכויי הערעור, אם כי נכון אני להניח שאין מדובר בערעור חסר סיכויים. על אף זאת, איני מוצא שיש מקום לעכב את ביצוע עונש המאסר. כאמור, העובדה שמדובר בהרשעה ברצח ובעונש של מאסר עולם מצביעה על מסוכנות וכן יש בה כדי לעורר חשש אמיתי להימלטות מן הדין. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי המכביד של המבקש, אשר לחובתו הרשעות רבות, חלקן בגין עבירות אלימות. בנסיבות אלו אין מקום לעיכוב ביצועו של העונש שהושת.

8.        (א)     הבקשה לעיכוב ביצוע העונש נדחית. ייקבע מועד שמיעה מוקדם יחסית לערעור, הכל בהתחשב באילוצים שעל היומן.

(ב)     עם הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע העונש עתר המבקש בנפרד להגשת ראיות נוספות בערעור. בקשה זו תידון בפני ההרכב במועד הדיון בערעור. במסגרת עיקרי הטיעון מטעם המשיבה תייחד היא פרק נפרד ובו תשובה לבקשה להגשת ראיות נוספות.

           ניתנה היום, ב' באדר ב' התשס"ח (9.3.08).                

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ+גק

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il