ביהמ"ש לענייני משפחה: תובענה כספית בין אחים בנוגע לעסק משותף אינה "סכסוך בתוך המשפחה"

1.                   זוהי החלטה בשאלת סמכותו העניינית של ביהמ"ש לענייני משפחה לדון בתובענות שבכותרת החלטה זו. התובע - א', הגיש כנגד אחיו, יו' וכנגד בת אחיו, ח', תובענה כספית, על סך 390,000 ש"ח. בתביעתו טען שיו' וח' העלימו כספים אלה מעסק משותף, אשר נוהל על ידי א' ויו'. 

2.                   בעקבות הגשת התובענה, הגישו יו' ות' אשתו, תובענה שכנגד, על סך של למעלה מ - 2,000,000 ש"ח, נגד א' ונגד י', אלמנתו של שותף שלישי בעסקי האחים, נ' ב', (להלן "השותף"). בתגובה הגישה י', כנגד א', הודעה לצד שלישי.

3.                   מכתבי הטענות עולה שהאחים, א' ויו', ניהלו ביחד מספר עסקים, אשר אחד מהם נוהל באמצעות חברה, שהוקמה ביחד עם השותף, בשם "... בע"מ" (להלן: "החברה").

4.                    בכתב התביעה טען א' כי סמך על יו', אחיו הבכור ואפשר לו ולילדיו לעבוד בחברה. לטענתו, התברר לו, בדיעבד, שילדיו של יו' פעלו לריקון כספי החברה ולגזילת זכויות וכספים המגיעים לו.

5.                   בכתב התביעה שכנגד, טען יו' שהוא ות', הקימו עם השותף ואשתו י' את החברה וברבות הימים, מתוך רצון לסייע לא', שיתף אותו יו' בחלק מעסקיו ובין היתר, בחברה. לטענת יו', א' וי', רקמו כנגדו תרמית, להעברת מניות השותף, באמצעות הסכם העברת מניות, לא', מאחורי גבו.

6.                   בשעתה, הוגשה התובענה לבימ"ש זה על ידי ב"כ הקודם של א' ובמהלך הדיון, טען ב"כ הנוכחי של א', שהמדובר בסכסוך כספי גרידא וכי הדיון בו אינו מתאים לבימ"ש זה. מטעם י' נטען שאמנם הסכסוך מורכב מאמוציות משפחתיות וטעונות, אולם הנטיה היא שהמדובר בסכסוך עסקי. יו' וח' טענו שהתובענה צריכה להתברר בבימ"ש זה, הן לאור מערכת היחסים שבין הצדדים והן משום שהצדדים אף הגישו, זה כנגד זה, תלונות במשטרה.

7.                   בסעיף 3(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה - 1995, (להלן - "החוק") נקבע ש"ענייני משפחה לפי חוק זה ידונו בבית המשפט לענייני משפחה".

בסעיף 1 לחוק הוגדרו "ענייני משפחה", לצורך החוק, ככוללים, בין היתר:

"(2) תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושא שוויה אשר יהא".

8.                   אשר על כן, על מנת שתוקנה לבית המשפט לענייני משפחה הסמכות לדון בתובענה מסוימת, על התובענה לעמוד בשני תנאים מצטברים:

א.   התובענה היא בין אדם ובן משפחתו.

ב.   עילת הסכסוך היא בתוך המשפחה.

9.                   הואיל והמדובר בתובענה שהוגשה בין אח לבין אחיו, התקיים התנאי הראשון.

10.               בת"א (נצרת) 553/97 נמיני נ' בן זקן, תקדין מחוזי, 97 (3) 1394 נקבע: "אם נלך אך לפי פשוטם של דברים, נגיע עד מהרה למסקנה כי כל תובענה בין בני משפחה "עילתה היא סכסוך בתוך המשפחה". ולא היא, שהרי, אילו התכוון המחוקק שכל סכסוך בין בני משפחה אמור להתברר בבית המשפט לענייני משפחה, כי אז היה מסתפק בתנאי הראשון, ולא היה דורש שגם עילת הסכסוך תהיה "בתוך המשפחה"... כך, סכסוך שפרץ בעקבות הפרת חוזה שכירות של דירה, שנכרת בין אב ובנו, אינו בהכרח "בתוך המשפחה". אם החוזה לא נכרת על רקע יחסי משפחה ואינו נוגע להם ו"עילתו" היא עסקית... ואם ההפרה אינה קשורה ליחסי המשפחה, לא תהיה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות עניינית לדון בתובענה... הפרשנות הנכונה של הדיבור "בתוך המשפחה", היא סכסוך הנוגע ליחסי המשפחה יותר ממה שהוא נוגע ליחסים עסקיים, מסחריים או רכושיים".

11.               ברע"א 6558/99 נחום חבס נ' דין חבס, פ"ד נד(4) 337 (2000) (להלן: "פס"ד חבס") נקבע: "התכלית המונחת ביסוד סמכותו של בית המשפט למשפחה נעוצה בתפישה המבקשת לרכז בערכאה מקצועית אחת את מלוא המחלוקת שבין בני המשפחה, מתוך רצון לרדת - בעזרת גופי ייעוץ - לשורשיה של המחלוקת, ולפתור באופן יסודי את הבעיות האמיתיות שבין בני המשפחה. התפישה הבסיסית של החוק הינה 'משפחה אחת - בית משפט אחד'... לשם הגשמתה של גישה זו קובצו סמכויות שיפוטיות שונות הקשורות למחלוקות בין בני המשפחה לערכאה אחת; נקבעו סדרי דין ודיני ראיות מיוחדים, המבקשים להתמודד עם יחסי האמון המיוחדים השוררים בתוך המשפחה. הוקמו מסגרות טיפוליות אשר מסייעות לבית המשפט המקצועי בהכרעותיו בסכסוך שבין בני המשפחה"

12.               בבר"ע (ירושלים) 323/08 פלוני נ' פלונית (2008), דן כב' השופט רביד בהרחבה בשאלת סמכותו העניינית של ביהמ"ש לענייני משפחה.  בפסה"ד נקבע שהתכלית המונחת בבסיס החוק ובפרט ביסוד סמכותו של בית משפט לענייני משפחה, הינה לרכז בידי בית משפט, בעל המומחיות המתאימה, את כל הסכסוכים הנוגעים לאותה משפחה, תוך ניסיון ליתן פתרון יסודי ומקיף לסכסוך כולו.

בפסה"ד פלוני הנ"ל, נזכרו גם דברי הכנסת, בהצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (ריכוז סמכויות השיפוט), התשנ"ה-1994 (קריאה ראשונה), בהפנותם להמלצות הוועדה לבחינת יישום דיני המשפחה בראשות השופט אלישע שיינבוים ז"ל, על בסיסן הוגשה הצעת החוק, אשר העיקרית שבהן היתה לרכז את סמכויות השפיטה בענייני משפחה בערכאה שיפוטית אחת, על מנת למנוע כפילויות בדיון ובהכרעות שיפוטיות, לאפשר פתרון שיטתי ומגובש יותר, לקצר את ההתדיינויות וכפועל יוצא, להביא לפתרונות טובים יותר.

נזכרו גם דברי הכנסת, בישיבה ה-370 של הכנסת ה-13, בהצעת חוק לבית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (קריאה שניה וקריאה שלישית), מפי יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, בהדגישו את מאפייניו הייחודיים של סכסוך בתוך המשפחה, לפיהם סכסוך משפטי שעניינו משפחה איננו סכסוך רגיל, הוא מסועף, בדרך כלל, אולי אף יותר מסכסוך רגיל. הוא משפיע ומושפע מכיוונים ובכיוונים שונים, לעתים מגיע לבית המשפט רק קצה-קצה של בעיה שמקורה במשפחה.

13.               ביהמ"ש קבע, שעל רקע התכלית העומדת בבסיס החוק, ברי שלא כל תובענה אזרחית בין כל בני משפחה, שעניינה סכסוך בתוך המשפחה, הינה בסמכותו הייחודית של בית משפט לענייני משפחה, אלא רק ביחס לאותו "גרעין קשה" של בני משפחה, המעורר מטיבו ומטבעו מחלוקות, שפתרונן היסודי, המקיף והממצה, הוא שנתון לסמכותו הייחודית של בית משפט לענייני משפחה. ביהמ"ש נתן שני טעמים למסקנתו: האחד, עיון בהצעת החוק מעלה שלכתחילה, ביקש המחוקק להקנות לבית משפט לענייני משפחה סמכות ייחודית לדון, בין היתר, "בתביעה אזרחית שהגיש אדם נגד בן זוגו, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה". במהלך דיוניה של ועדת החוקה, חוק ומשפט, אליה הועברה הצעת החוק לצורך הכנתה לקריאה שניה ולקריאה שלישית, חלו שני שינויים עיקריים בהוראה דלעיל: האחד, תחת "בן זוגו" נקבע "בן משפחתו", בבחינת הרחבת מעגל בני המשפחה - בעלי הדין - נגדם ניתן להגיש התובענה האזרחית כאמור. השני, הוסף התנאי בדבר היות עילת התובענה "סכסוך בתוך המשפחה".