1. בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (ע"א 1218/06 מפי כבוד השופט ב. ארבל ובהסכמתם של כבוד השופטים ה. ח'טיב ו-ז. הווארי) בו הוחלט על ביטולו של פסק בוררות, אשר הכריע במחלוקת כספית שנתגלעה בין המבקשים לבין המשיבה (להלן: פסק הדין).
העובדות
2. המבקשים הגישו ביום 10.2.94 תובענה כנגד המשיבה בבית משפט השלום בנצרת (ת.א. 1442/94, כבוד השופט א. אברהם), בה טענו כי המשיבה חייבת להם כספים בגין עבודתם בפרויקט בניה בטבריה בו שימשה המשיבה כקבלן ראשי (להלן: הפרויקט). לאחר תיקון כתב התביעה ביום 21.9.95 הועמד סכום התביעה על סך של 590,450 ש"ח. ביום 8.12.98 העביר בית משפט השלום את הסכסוך, בהסכמת הצדדים, להכרעת הבורר ד"ר אינג' עמי גלזמן (להלן: הבורר).
הצדדים הסכימו כי הליך הבוררות יעוכב עד למתן פסק דין בתביעה שהתנהלה בפני הבורר בין המשיבים לבין מזמין העבודות בפרויקט. לאחר שחודש הליך הבוררות בשנת 2003 התנהלו מספר ישיבות בוררות וביום 2.4.03 הוחלט כי המבקשים יגישו את סיכומיהם תוך עשרה ימים לאחר קבלת מסמכים אותם התבקשה המשיבה להמציא, וכי המשיבה תגיש סיכומיה תוך עשרים ימים מקבלת סיכומי המבקשים. המבקשים התעכבו בהגשת סיכומיהם ובהתאם לבקשותיהם ניתנו להם על ידי הבורר מספר דחיות לשם הגשת הסיכומים, ואולם ביום 18.8.03 פנה הבורר לצדדים והודיעם כי אם לא יוגשו סיכומי המבקשים עד ליום 24.8.03 יתחיל לכתוב את פסק הבוררות אף מבלי הסיכומים. עוד ציין הבורר כי אם יומצאו סיכומי המבקשים יינתן למשיבה הזמן הנדרש להגשת סיכומיה.
ביום 24.8.03 הגישו המבקשים את סיכומיהם. ביום 2.9.03, קרי כשמונה ימים בלבד לאחר שהתקבלו אצלו סיכומי המבקשים, נתן הבורר את פסק הבוררות וזאת מבלי שהמתין לקבלת סיכומי המשיבה. בהתייחסו לעניין זה כתב הבורר כך:
"ביום א' הנדון [יום ה-24.8.03 - י.ד.] התחלתי לסכם את הפסק, ולפנות ערב הגיעו סיכומיו של עו"ד עאבד [ב"כ המבקשים - י.ד.]. פניתי טלפונית לעו"ד חן [ב"כ המשיבה - י.ד.] מספר פעמים, שכן יכולתי להתעלם מהסכומים [כך במקור - י.ד.] שהגיעו באיחור, אולם רציתי לברר אם עו"ד חן עומד על כך שיוגשו סיכומים. לצערי, לעו"ד חן לא היה הזמן עבורי. כל פעם שצלצלתי, נמסר לי שהוא או בישיבה או בשיחה טלפונית, וכי "יחזור אלי כשיתפנה". עד גמר כתיבת הפסק הוא עדיין לא התפנה, ולכן הפסק נכתב ללא קבלת סיכומים של סולל בונה (אם כי, וזאת יש לציין, שהסיכומים היו מיותרים ממילא שכן רק מנהל הפרוייקט נחקר, ובאשר לכל השאר נמסרו תצהירים ולא היה בעצם מה לסכם)".
בפסק הבוררות נקבע כי על המשיבה לשלם למבקשים סך של 218,982 ש"ח וכן לשאת בשכר עו"ד של המבקשים בסך של 10,000 ש"ח.
3. בית משפט השלום בנצרת (בש"א 5063/04, כבוד השופטת ר. נדאף) דן בבקשת המבקשים לאישור פסק הבורר ובבקשת המשיבה לביטולו. בית משפט השלום קבע כי יש לדחות את טענות המשיבה כי יש לבטל את פסק הבורר מכוח סעיפים 24(4) ו-24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות) ולמנות בורר אחר במקומו של הבורר, טענות אשר נסמכו על כך שהבורר נתן את פסק הבוררות בטרם קיבל לידיו את סיכומי המשיבה ומבלי שנתן לה הזדמנות נאותה לטעון את טענותיה. בית משפט השלום קבע כי על אף שאין חולק כי סיכומי המשיבה לא היו בפני הבורר בעת שנתן את פסק הבורר, הרי שמבדיקת דבריו של הבורר בפסק הבוררות עולה כי ב"כ המשיבה לא שיתף פעולה עם הבורר ולא טרח ליצור קשר עם הבורר ביחס לסיכומים או "לשלוח את הסיכומים לבורר במועד שנקבע לכך". כפי שיובהר להלן, בית משפט השלום שגה בקביעה זו). בית משפט השלום ציין כי בישיבות הבוררות נחקר רק עד אחד, מנהל הפרוייקט, כי הסיכומים של המשיבה היו אמורים להיות סיכומי תשובה קצרים וכי ניתן לראות שהבורר עצמו לא ייחס חשיבות מירבית לסיכומי הצדדים או להיעדרם. לפיכך, קבע בית המשפט קמא, בהתאם לסעיף 26(א) לחוק הבוררות לא נגרם למשיבה עיוות דין, ובמיוחד "כשהמחדל היה בעיקר של בא כוחה". עוד הוסיף בית משפט השלום כי לא חלה חובה על בורר להרשות לכל צד להביא את כל הראיות שברצונו להביא, והדבר תלוי בנסיבות כל מקרה ומקרה ונתון לשיקול דעתו של הבורר. לפיכך, דחה בית משפט השלום את בקשת הביטול של המשיבה ואישר את פסק הבוררות.
על החלטתו זו של בית משפט השלום הגישה המשיבה ביום 10.11.05 בקשת רשות ערעור בפני בית המשפט המחוזי בנצרת (בר"ע 1203/05).
4. ביום 20.12.05 ניתנה החלטתו של כבוד נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, השופט מ. בן-דוד, בבר"ע זו, מבלי שהתקבלה תגובה לבר"ע מהמבקשים ומבלי שהתקיים דיון בבקשה (להלן: החלטת הנשיא). בהחלטת הנשיא נקבע כך:
"בנסיבות העניין ניתנת רשות ערעור והבקשה תידון בפני מותב תלתא. על הבקשה יחול פרק ל' בחלק ד' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על כל המשתמע מכך".
ביום 1.2.07 הוגשו עיקרי טיעון מטעם המבקשים לערעור המשיבה, בה העלו את כל נימוקיהם כנגד הערעור ולא טענו כי נפל פגם בהחלטת הנשיא בכך שנתן רשות לערער מבלי שביקש את תגובתם. יצוין כי בשורה הפותחת את עיקרי טיעונם ציינו המבקשים כך:
"להלן התייחסותם ועיקרי טיעוניהם של המשיבים לערעור המערערת".
רק ביום 21.2.07 הגישו המבקשים לבית המשפט קמא הודעה ובקשה מטעמם, בה טענו כי מנוסחה של החלטת הנשיא סברו כי הדיון בפני הרכב השלושה יהיה בבקשת הרשות לערער וכי לא ניתן היה לתת רשות לערער מבלי שניתנה להם הזדמנות להעלות טענותיהם בהקשר זה. לפיכך, ציינו המבקשים כי בכוונתם להגיש בקשה לביטול החלטת הנשיא, ועל כן ביקשו הם להשהות את הדיון בערעור.
5. בהחלטה מיום 22.2.07 של השופטים הנכבדים ח'טיב, הווארי וארבל, נדחתה בקשה זו ונקבע כדלקמן:
"ביום 5.2.07, התקיים דיון בערעור. במהלך הדיון הועלו הצעות לפשרה, ובתומו הסכימו הצדדים כי יבחנו הצעות אלה, וכי במידה ולא ישכילו להגיע להסכמה, הרי אין בדעתם לטעון טענות נוספות והם מסתפקים בעיקרי הטיעון ומבקשים שבית המשפט יפסוק בערעור.
...
בדיון שהתקיים בפנינו ביום 5.2.07, לא העלה ב"כ המבקשים את הטענות, אותן הוא מעלה עתה. אין ספק, כי היה ברור לו שהדיון מתקיים בערעור לגופו.
...