זוהי בקשה לביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר הגנה.
הרקע לבקשה וטענות הצדדים
1. 1. המשיבה הינה הבעלים הרשום של המקרקעין הידועים כגוש 4346 חלקה 532 המצויה ברחוב השומר 24-26, רמלה (להלן:"הנכס"). על פי הנטען בכתב התביעה מחזיקים המבקשים בנכס ללא רשותה או הסכמתה של המשיבה. בעניין זה ניתן כנגד המבקשים פסק דין המורה על פינויים מן הנכס כבר ביום 21.3.95.
2. 2. משלא פינו המבקשים את הנכס, עתרה המשיבה בתביעתה האמורה לחייב את המבקשים לשלם לה דמי שכירות ראויים בגין החזקת הנכס הנאמדים על ידה בסך של 2470 ש"ח וזאת בהתאם לחוות דעת שמאי מטעמה. בסך הכול עתרה המשיבה לחייב את המבקשים לשלם לה בתובענה זו סך כולל של 289,000 ש"ח.
3. 3. משלא הוגש כתב הגנה במועד, הגישה המשיבה בקשה למתן פסק דין כנגד המבקשים, בהיעדר הגנה. לבקשה זו צירפה המשיבה אישורי מסירה מהם עולה לכאורה כי ביום 14.11.05 הגיע שליח מטעם המשיבה אל מגורי המבקשים ברחוב השומר 24, רמלה ובהיעדר המבקשים מסר את כתב התביעה ל-"בן משפחה" לפי אישור מסירה אחד או ל"קרוב משפחה" לפי אישור מסירה אחר. אותו קרוב משפחה עלום שם סירב לחתום על אישור המסירה.
4. 4. המשיבה לא הסתפקה בצירוף אישורי המסירה אלא צירפה גם תצהיר של השליח מטעמה. השליח, מר אלכס חלמסקי, מציין בתצהירו כי ביום 14.11.04 בשעה 17:45 נמסר כתב התביעה ל" מורשה של הנמען" אך הלה סירב לחתום על אישור המסירה. בהתאם, ועל יסוד האמור ניתן כנגד המבקשים ביום 20.2.05 פסק דין שביטולו מבוקש כעת.
5. 5. במסגרת התצהיר התומך בבקשה לביטול פסק הדין נטען כי ההזמנה או כתב התביעה מעולם לא נמסרו למבקשים ולא הועברו לידיעתם בדרך זו או אחרת. כמו כן מציינים המבקשים בתצהירם מספר סתירות לכאורה שנפלו בגרסתו של שליח המשיבה. כך, מציינים המבקשים, בעוד שבאישור המסירה צוין כי כתב התביעה נמסר לקרוב משפחה או לבן משפחה הרי שבתצהיר השליח צוין כי הכתב נמסר ל"מורשה". השליח, טוענים המבקשים, אינו מציין בתצהירו כי לא מצא את המבקשים או מי מהם בביתם וכן אינו טורח לפרט את שמו של האדם שלו נמסר כתב התביעה ואת קרבתו למבקשים. משכך, מבקשים המבקשים לקבוע כי באישור המסירה נפל פגם באשר זה אינו עונה לדרישת תקנות סדר הדין האזרחי. בנוסף מציינים המבקשים כי המבקש מצוי רוב שעות היממה בביתו וגם המבקשת שהתה באותה תקופה רוב שעות היממה בבית כך שאין זה סביר כי במועד מסירת ההזמנה לדין לא מצא השליח מי מן המבקשים על מנת להמציא להם את כתב התביעה. ועוד: נטען כי גם אם נמסר כתב התביעה לקרוב משפחה של המבקשים הרי שלמעשה כתב זה לא נמסר מעולם לידי המבקשים. על יסוד כל האמור עותרים המבקשים לביטולו של פסק הדין מתוך "חובת הצדק". לחלופין, טוענים המבקשים, יש להורות על ביטולו של פסק הדין מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט. המבקשת מציינת בתצהירה כי היא "שוקלת" להגיש בימים הקרובים בקשה לביטולו של פסק הדין לסילוק יד שניתן נגד הוריה בשנת 1995 בהיעדר הגנה. עוד נטען כי מכוח השקעות המבקשים בדירה הרי שיש לראות בהם ברי רשות בלתי הדירה או דיירים מוגנים בנכס. לטענתה, חלוף הזמן והשיהוי בו נגועה מדיניות המשיבה מהווה הסכמה בשתיקה למצב המשפטי והעובדתי הקיים בנכס.
6. 6. לעניין סכום התביעה טוענת המבקשת כי זה מופרז ומנופח. דמי השכירות נקבעו על ידי המשיבה באמצעות שמאי מטעמה ללא שניתנה למבקשים אפשרות להציג שומה נגדית לנכס. זאת ועוד: השומה שהציגה המשיבה כביסוס לתביעתה פגומה אף היא שכן אין היא מביאה בחשבון את העובדה שהנכס נבנה למעשה על ידי המבקש על קרקע של המשיבה; דבר שיש בו כדי להפחית משמעותית את דמי השכירות. כן נטען כי על חלק מן התביעה חלה למעשה התיישנות כך שדינה להידחות.
7. 7. במועד הדיון התייצבו המבקשים לחקירה על תצהיריהם. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. למרבה הצער, ניסיוני לאפשר לצדדים להגיע ליישוב המחלוקת ביניהם בדרכי שלום וללא צורך בהכרעה שיפוטית נוצל לשם קבלת ארכות על גבי ארכות שנתבקשו להגשת סיכומי הצדדים הביאו לכך שבקשה זו שהוגשה ביום 26.5.05 נדונה ומוכרעת למעלה משנה לאחר מכן.
דיון
8. 8. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מזה ומזה נחה דעתי כי יש להורות על ביטולו של פסק הדין וזאת מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט ולא מתוך חובת הצדק, כטענת המבקשים. להלן אבאר את מסקנתי.
9. 9. לדעתי, בוצעה למבקשים מסירה כדין של כתב התביעה. כזכור, לבקשה למתן פסק דין צורפו אישורי מסירה ותצהיר שליח מטעם המשיבה שטען כי במועד הנקוב באישורי המסירה הגיע לבית המבקשים ושם - בהיעדר המבקשים או מי מהם, כעולה מהכיתוב על גבי אישורי המסירה - מסר את כתב התביעה לקרוב משפחתם שסירב לחתום. לעניין זה ובמאמר מוסגר אציין כי אינני שותף לטענת המבקשים לפיה יש לראות סתירה תהומית בין הביטוי "בן משפחה" או "קרוב משפחה" לבין הביטוי "מורשה".
10. 10. ב"כ המבקשים מלא טענות כרימון בדבר פגמים שנפלו באישורי המסירה ובתצהיר שליח המשיבה. דא עקא, שבהתאם לתקנה 521(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי היה על ב"כ המבקשים להתכבד ולהזמין את שליח המשיבה להיחקר על נסיבות ביצוע המסירה ולהבהיר בכך את נסיבות ביצועה. בהתאם רשאי בית המשפט להסיק במקרה כזה כי אילו היה שליח המשיבה מוזמן לעדות היה בעדותו כדי לפעול לחובת המבקשים. (ע"א 55/89 קופל
(נהיגה עצמאית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ , פ"ד מד(4) 595). עמד על כך פרופ' הרנון בספרו בציינו:
"במידה שבעל דין מתכוון לבקש מבית המשפט שלא להאמין כלל לעד של הצד שכנגד או שלא לקבל חלק מגרסתו, הרי מן הראוי שבעל הדין יחקור את העד חקירה שכנגד ביחס לאותה גרסה בלתי מהימנה... ואם בכל זאת נמנע בעל דין מלחקור, יצדק בית המשפט בדרך כלל אם ייחס משקל לעובדה זו. אולם כאשר הצד שנמנע מלחקור את העד כאמור מביא עדים והוכחות אחרות - אין זה מחובתו של השופט להתעלם מהעדים וההוכחות רק מפני שהצד הנ"ל לא השתמש בזכותו לחקור עד בחקירת שתי וערב." (א' הרנון,
דיני ראיות(חלק ראשון), 110).ב
12. ואכן, כי הימנעות מהזמנתו של מצהיר להיחקר על תצהירו מעוררת תמיהה שכן מה טבעי יותר מלהזמין את המצהיר להיחקר על תצהירו ובדרך זו לזרות אור על האמור בו? (השווה: ע"א 296/82
נבנצאל נ' ג'רסי ניוקליאר, פ"ד מ(3)281).ו
11. 11. מנגד, ובניגוד לגרסה העקבית שמסרו המבקשים בתצהירם ממנה עולה כי לכאורה שהו בביתן מרבית שעות היממה, לפחות בתקופה הרלוונטית להליך זה הרי שבחקירה הנגדית התערערה מעט גרסה זו. כך, נשאלה המבקשת היכן הייתה במועד ביצוע המסירה הנטענת של כתב התביעה והשיבה שאינה זוכרת (עמ' 1 שורות 12-13). המבקשת נשאלה גם היכן היה באותה עת אביה, המבקש, והשיבה כי "
סביר להניח שאבי היה בבית באותו זמן . . .
אני לא זוכרת
במדויק" (עמ' 1 שורות 15-16; ההדגשה לא במקור). אביה של המבקשת, המבקש, העיד לעומת זאת כי אינו יודע היכן היה בתקופה בה בוצעה המסירה (ש. האם אתה זוכר איפה היית ביום 14.11.04 בשעה 17:00. ת.
לא יודע (עמ' 3, שורות 23-24; ההדגשה הוספה). כמו כן התברר כי בניגוד לרושם אותו ניסו המבקשים ליצור בתצהירם הרי שהמבקש נוהג לצאת מעת לעת מביתו, אם כי לא לזמן רב (עמ' 4 שורות 1-5). מן המקובץ עולה כי לא מן הנמנע ששליח המסירה הגיע לבית המבקשים אך לא מצא את המבקשים. מכיוון שכך שהמבקשים אינם שוללים בתצהירם את האפשרות כי במועד ביצוע מסירת כתב התביעה שהה בביתם קרוב משפחה (סעיפים 20, 21 לתצהיר המבקשת) הרי שהמסקנה המתבקשת מכל האמור היא כי המסירה בוצעה למבקשים כדת וכדין.
12. 12. משמעות המסקנה האמורה בנוגע לחוקיות ההמצאה היא כי ביטולו של פסק הדין אינו מתוך "חובת הצדק" אלא, לכל היותר, מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט. בהקשר זה על בית המשפט לבחון שני פרמטרים מרכזיים: הראשון, סיבת אי הגשת כתב ההגנה. השני, והוא עיקר, סיכויי ההגנה. על פי ההלכה הפסוקה נודעה לפרמטר השני עיקר החשיבות בעוד שהפרמטר הראשון הוא משני בחשיבותו ונפסק לגביו כי כל עוד לא שוכנע בית המשפט כי אי הגשת ההגנה נבעה מזלזול של בעל דין בחובתו כלפי בית המשפט והצד שנגד כי אז ניתן יהיה לפצות על מחדל פרוצדוראלי של אי הגשת כתב הגנה בהוצאות מתאימות. ביחס לפרמטר שעניינו סיכויי ההגנה אין צורך להראות כי הגנת הנתבע היא איתנה ובטוחה ודי בהצגת הגנה אפשרית.
13. 13. בענייננו, טוענים המבקשים כי לא קיבלו את כתב התביעה ועל כן לא הגישו כתב הגנה במועד. גם אם אינני מקבל את הטענה בעניין קיומה של המצאה כדין עדיין לא משתמע מכך כי המבקשים התנהלו בפרשה זו באופן המזלזל בחובותיהם כלפי בית המשפט והצד שכנגד. אדרבא, המבקשת טענה בתצהירה כי ערכה בירור מקיף עם קרובי משפחתה השונים והובהר לה כי איש מהם לא קיבל את כתב התביעה. בירור זה אינו עולה בקנה אחד עם יחס של זלזול מצד המבקשים לחובותיהם כלפי הצד שכנגד ובית המשפט.
14. 14. לעניין סיכויי ההגנה: נראה כי למבקשים טענות מסוימות שעל פני הדברים עשוים להקנות להם הגנה טובה לפחות כנגד חלק מן התובענה. הדברים אמורים בעיקר בטענת ההתיישנות ובטענה בדבר אי מתן אפשרות למבקשים לנסות ולשנות את גובה דמי השכירות הראויים שנקבעו על ידי המשיבה באופן חד צדדי באמצעות הצגת שומה נגדית.