בימ"ש מחוזי ב"ש גזר דינם של 7 מן הנאשמים בפעילות במסגרת ארגון פשיעה באילת

בנוגע לנאשמים 1, 2, 3, 4, 6, 7 ו-8

1. מבוא

הנאשמים הורשעו לאחר ניהול הוכחות בהכרעת הדין מיום 2.9.2015, בכתב אישום המגולל חמישה -עשר אישומים שונים, כאשר הנאשמים הורשעו בחלק הארי של האישומים שיוחסו להם, וזוכו מעבירות ואישומים מסוימים, בין היתר, מעבירה של ניסיון רצח באישום השני (אשר תחתה הורשעו בעבירת קשירת הקשר).

כאמור בהכרעת הדין, ענייננו נסוב סביב מסכת אירועים ועבירות אשר בוצעו במסגרת פעילותו של ארגון פשיעה שפעל בעיר אילת בין השנים 2008 ועד לשנת 2012 אז נעצרו הנאשמים (להלן: "הארגון"), ארגון אשר בראשו עמד נאשם 1 אילן בן שטרית, ועמו יחד נהלו את הארגון הנאשם 2 יניב מלול ונאשם 3 אורן אלמקייס, כאשר יתר הנאשמים היו פעילים בארגון ונטלו חלק בביצוע העבירות, כל אחד כפי חלקו. 

כפי שפורט בהכרעת הדין, הארגון הטיל אימה ופחד על תושבי העיר אילת, כאשר ראשי הארגון וחבריו, כל אחד עפ"י חלקו ועל פי המיוחס לו, הורשעו בעבירות אלימות קשות כגון: ניסיונות רצח (אישומים 3 ו 5), קשירת קשר לביצוע פשע, סיוע לעבירה של חבלה מחמירה (אישום 6), סחיטה בכוח וסחיטה באיומים (אישומים 7-12). עיקר פעילותו ורווחיו הכלכליים של הארגון נבעו מכספי הימורים והחזקת מקומות הימורים בלתי חוקיים (אישום 13), מתן הלוואות בריבית קצוצה, סחיטת "דמי חסות" ממועדון באילת, כאשר הנאשמים 1, 2 ו 3 הורשעו בכך שהעלימו הכנסות ועברו בכך עבירות מס (אישום 14) וכן בעבירות של הלבנות הון (אישום 15) .

2. אירוע אחד או מספר אירועים?

המאשימה טענה בטיעוניה לעונש, כי יש לקבוע שחמישה עשר האישומים בהם הורשעו הנאשמים מהווים כמה אירועים ולפיכך יש לקבוע מתחם עונש הולם לכל אירוע בנפרד ולאחר מכן לגזור עונש נפרד לכל אירוע ולקבוע את מידת הצטברות העונשים. המאשימה ציינה, כי מדובר בעבירות שנעשו במסגרת ארגון פשיעה והשתרעו על תקופה של למעלה מארבע שנים, מדובר בעבירות שונות, במעשים נפרדים לחלוטין שבוצעו בזמנים שונים, כלפי קורבנות שונים וכן האינטרסים המוגנים ביחס לכל אישום הם שונים. כמו כן, חומרת העבירות שונה מאירוע לאירוע. המאשימה הדגישה ביחס לעבירות ניסיון הרצח, כי ישנה משמעות מוסרית להפרדת האירועים בשל ערך קדושת החיים.

עוד טענה המאשימה, כי כבר בקביעת מתחם העונש, לאור השיקולים המנויים בחוק המתייחסים לנסיבות ביצוע העבירה, יש לשקול את הנסיבה המחמירה של ביצוע העבירה במסגרת ארגון פשיעה.

מנגד טען ב"כ הנאשם 1, כי "משאמר בית המשפט הנכבד את דברו ביחס לסוגיית קיומו של ארגון פשיעה המבצע רצף של מעשים אשר המכנה המשותף להם הוא שימור מעמדו של הארגון וקידום מטרותיו, מחויב הוא מטבע אותה קביעה... לקבוע כי מדובר במספר עבירות המהוות אירוע אחד". לדבריו, מסקנה זו עולה בקנה אחד עם מבחן הקשר ההדוק שהשתרש בפסיקה, היות שמדובר במסכת עבריינית אחת, גם אם המעשים לא בוצעו בסמיכות: הם התרחשו ברצף על פני ציר הזמן; הרקע למעשים משותף; הקו המקשר הוא משותף – שמירה על מעמד הארגון באמצעות פעילות כלכלית ומעשי אלימות; למעשים השונים היו דפוסי פעולה אופייניים. בהתאם לאמור, יש לקבוע שמדובר באירוע אחד שהעונש המקסימאלי בגינו הוא שווה לעונש המקסימאלי בגין העבירה החמורה ביותר – 20 שנות מאסר בגין ניסיון רצח, לכל היותר.

דיון

בתיק זה 8 נאשמים וחמישה עשר אישומים המתפרשים על תקופה של 4 שנים, בה פעלו הנאשמים במסגרת ארגון פשיעה ובנסיבות תיק זה נראה, שיש לקבוע, ביחס לעבירות באישומים שאינם כלכליים, שמדובר באירועים נפרדים.

תיקון 113 לחוק העונשין אינו מגדיר מהו "אירוע", ולא קובע מהו המבחן המשפטי שעל פיו יבחין בית המשפט בין תרחיש עובדתי אחד שיוגדר כ"אירוע" לבין תרחיש עובדתי אחר שיוגדר כ"כמה אירועים".

בע"פ 4910/13 אחמד בני ג'אבר נ' מדינת ישראל (להלן "הלכת ג'אבר") נקבע בדעת הרוב כי עבירות שיש ביניהן קשר ענייני הדוק ואשר ניתן להשקיף עליהן כמסכת עבריינית אחת יחשבו לאירוע אחד:

"נקודת המוצא לפרשנותו של המונח "אירוע" צריכה להיגזר מהבנת התכלית העומדת ביסוד דרישתו של תיקון 113 כי בית המשפט יקדים לגזירת הדין את תחימת גבולותיו של ה"אירוע". ביסוד הדברים עומדת ההכרה בערך הנודע לכך שבית המשפט יקבע מתחם ענישה אחד לפעולות שיש ביניהן קשר ענייני הדוק, תוך התייחסות לכך שהתבצעו בדרך זו. בעיקרו של דבר, התשובה לשאלה מהם גדרי ה"אירוע" תיגזר מניסיון החיים, כך שעבירות שיש ביניהן קשר הדוק ייחשבו לאירוע אחד. המובן שיינתן למונח "קשר הדוק" יתפתח ממקרה למקרה ואין צורך לקבוע אותו באופן קשיח כבר כעת. עם זאת, ניתן לומר כי ברגיל קשר כזה בין עבירות יימצא כאשר תהיה ביניהן סמיכות זמנים או כאשר הן תהיינה חלק מאותה תוכנית עבריינית אף כאשר הן בוצעו לאורך תקופת זמן שאינה קצרה (אך מבלי שפרמטרים אלה ימצו את מבחני העזר האפשריים לבחינת עוצמתו של הקשר בין העבירות)" (פסקה 5 לחוות דעתה של השופטת ברק-ארז).

בע"פ 1261/15 מדינת ישראל נ' יוסף דלאל בית המשפט העליון התייחס ל"הלכת ג'אבר" וציין מספר מבחני עזר ליישום "מבחן הקשר ההדוק":

"כדי לעמוד על עוצמת הקשר שבין העבירות שׂוּמה על בית המשפט לעמוד על נסיבותיו העובדתיות של העניין שלפניו, ולבחון אם יש בהן כדי להצביע על קשר הדוק בין העבירות. נסיבות עובדתיות אלה מהוות "מבחני עזר" לקביעת עוצמת הקשר. במסגרת זו ניתן לבחון, למשל, האם ביצוען של העבירות מאופיין בתכנון; האם ניתן להצביע על שיטתיות בביצוע העבירות; האם העבירות התרחשו בסמיכות של זמן או מקום; האם ביצועה של עבירה אחת נועד לאפשר את ביצועה של העבירה האחרת או את ההימלטות לאחר ביצועה, וכיוצא באלו נסיבות עובדתיות. קיומה של נסיבה אחת או יותר מנסיבות אלו (ואין זו רשימה סגורה) עשוי להעיד על קשר הדוק בין העבירות השונות, המלמד כי באירוע אחד עסקינן. בבחינת הנסיבות העובדתיות, מן ההכרח לבית המשפט להעמיד לנגד עיניו את השאלה האם השקפה על העבירות כעל כמה אירועים תהא מלאכותית, באופן שיגרע ממהות העניין בכללותו, או שלא ישקף את סיפור המעשה כהווייתו".