בימ"ש מחוזי חיפה, אב"ד סג"נ רון שפירא: 8 שנות מאסר למורשע במסגרת הסדר טיעון באונס קשישה כבת 85

הערה: בהסכמת ב"כ הצדדים, מפורסם גזר הדין ללא ציון פרטים מזהים של הנאשם ושל המתלוננת.

השופטת ת' נאות פרי:

מבוא -

1. הצדדים בתיק זה הגיעו להסדר טיעון ובמסגרתו הודה הנאשם באישומים המיוחסים לו בכתב האישום המתוקן, בו תוארה השתלשלות האירועים הבאה:

ביום 11.9.2014, בשעה 17:10 לערך, ישבה המתלוננת, ילידת 1929, כבת 85 שנים (להלן: "המתלוננת") על ספסל ציבורי, בסמוך לבית משפחתה. הנאשם התיישב לידה על הספסל, וכאשר המתלוננת קמה מהספסל, על מנת ללכת לדרכה, הנאשם טפח על ישבנה. המתלוננת הסתובבה אל עבר הנאשם, ביקשה שלא יגע בה והמשיכה להתרחק, אך  הנאשם החל ללכת בעקבותיה ואחז בכתפה. המתלוננת, אשר אף מסתייעת במקל לייצוב הליכתה, נבהלה ונפלה לקרקע, שכובה על גבה. או אז כרע הנאשם על ברכיו, גהר מעליה, הרים את חולצתה, הוריד את חזייתה, מישש את שדיה בידיו ומצץ בפיו את פטמות שדיה. הנאשם עוד הוסיף והפשיט את המתלוננת ממכנסיה ותחתוניה, כך שפלג גופה התחתון נותר גלוי לעין כל – ואז, נגע באיבר מינה של המתלוננת, הרים את האגן שלה, הצמיד אותו לאגן שלו והחדיר את אצבעו לפי הטבעת של המתלוננת – והכל לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים. המתלוננת זעקה במהלך כל האירוע לעזרה ובנה ונכדה, המתגוררים בסמוך, שמעו את זעקותיה, הגיעו בריצה, הפסיקו את מעשי הנאשם ועיכבו אותו עד הגעת המשטרה.

2. נוכח האמור, לנאשם יוחסו בכתב האישום המתוקן עבירות של מעשה סדום שלא בהסכמה חופשית, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") וביצוע מעשה מגונה בכח בלא הסכמה, לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין.
3. במסגרת הסדר הטיעון, כאמור, הודה הנאשם בעבירות המיוחסות לו והורשע בהתאם.

ראיות לעונש -

4. עבר פלילי - מטעם המאשימה הוגש פלט של הרישום פלילי אשר ממנו עולה כי לחובתו של הנאשם הרשעה בודדת בעבירה של איומים, מכח סעיף 192 לחוק העונשין, מיום 17.6.2014 בגין עבירה מיום 5.5.2014, אשר בגינה נגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. הנאשם שוחחר ממאסר זה כשבועיים לפני מועד ביצוע העבירות הנוכחיות.
5. תסקיר שירות המבחן למבוגרים – בתסקיר שהוכן לגבי הנאשם, יליד 1987, מצוין כי המדובר ברווק בן 27, אשר מתגורר עם הוריו. לנאשם אחות הצעירה ממנו וזוג הורים. הנאשם סיים שמונה שנות לימוד בלבד, ותפקודו בבית הספר אופיין בבעיות התנהגות והישגים דלים. לטענתו, החל לצרוך סמים קלים ואלכוהול מגיל צעיר ועל רקע זה, לרבות קונפליקטים עם ההורים והתפרצויות זעם, נשלח לפנימייה בגיל 15. לאחר תום שהותו בפנימייה, חזר להתגורר בבית הוריו ועבירת האיומים הנ"ל בגינה הורשע – עניינה השמעת איומים כלפי אביו. עוד צוין כי בגיל 7 אובחן הנאשם כסובל מהפרעות קשב וריכוז, אשר בעטיין טופל תרופתית והופנה למסגרת חינוך מיוחד. עוד צוין כי במסגרת בדיקות ניורופסיכולוגיות נמצא כי הפוטנציאל האינטלקטואלי של הנאשם הינו בגבול הנורמה, עם חסכים סביבתיים. החל משנת 2001 הוא נמצא במעקב פסיכיאטרי, כאשר בשנה זו אושפז במחלקת הנוער במרכז לבריאות הנפש מעלה הכרמל עקב בעיות התנהגות קשות, כגון הטרדת תלמידות ומורות, לרבות התנהלות הכוללת "נגיעות" ואלימות פיזית כלפי תלמידים. לאחר השחרור מהאשפוז, המשיך במעקב במסגרת מרפאות החוץ ובשנת 2014 אובחן כבעל הפרעת אישיות אורגנית. ממשיך וכותב קצין המבחן עורך התסקיר, כי הנאשם לוקח אחריות למעשיו – אם כי בהמשך מצוין כי החרטה שהוא מביע מונעת מרצונו לסיים את ההליך המשפטי באופן אופטימלי מבחינתו, ללא הבנה כנה של חומרת המעשה והפגיעה במתלוננת. עוד צוין כי הנאשם שלל תכנון מקדים והסביר כי היה תחת השפעת אלכוהול במועד המעשה, וכי המדובר באקט אימפולסיבי, עקב דחפיו המיניים ולאחר שאביו סירב ליתן בידיו כסף על מנת לפנות לנערת ליווי. בנוסף, העיר קצין המבחן כי הנאשם מוסר כי בעת מאסרו (ממנו שוחרר שבועיים עובר לעבירה הנוכחית) הושפל מינית על ידי אסירים אחרים וכי יתכן ומעשיו בוצעו על רקע פגיעה זו.
6. בפרק הערכת הסיכון והסיכוי לשיקום, נכתב כי המדובר בצעיר בעל דימוי עצמי נמוך, עם דלות קוגנטיבית ורגשית, עם קושי בשמירה על גבולות, קושי בדחיית סיפוקים ובעל קווים תוקפניים באישיותו. עוד נכתב כי לאור הצטברותם של גורמים מעלי מסוכנות, כגון העדר זוגיות, העדר תעסוקה, היותה של המתלוננת בבחינת קורבן זר, ביצוע במקום ציבורי, חוסר אמפטיה למתלוננת, שימוש בחומרים פסיכואקטיבים ואלכוהול והעדר אסטרטגיה למניעת הישנות התנהגות דומה – אזי שקיימת רמת סיכון גבוהה לביצוע עבירות דומות בעתיד. כנגזר מכך, ההמלצה של שירות המבחן הינה לשקול הטלת ענישה המציבה גבול ברור להתנהגות עוברת החוק, והימנעות מהמלצה טיפולית, למעט בחינת האפשרות לשלבו בתוכנית טיפולית מותאמת לאישיותו של הנאשם במסגרת שב"ס.
7. למותר לציין כי לאור הקשיים המתוארים מעלה, אשר הובעו על ידי הסניגור עוד בשלביו המוקדמים של בירור ההליך – הנאשם נבדק ונמצא כי בעת המעשים נשוא הדיון הוא הבין את משמעותם וידע להבחין בין טוב לרע, בין מותר לבין אסור, ובהתאם – נמצא כשיר לעמוד לדין.
8. מטעם הנאשם הוגשו המסמכים הבאים (סומנו נ/1 עד נ/7), לפי סדר כרונולוגי:

(א)      מסמך של חברת "קשר – קידום שירותים חברתיים בע"מ", מיום 22.10.2012, בו מצוין כי הנאשם טופל במסגרת שיקומית של חברת "קשר" משנת 2003, לאחר שבשנה זו נערך לגביו אבחון פסיכודידקטי, ונמצא כי הוא סובל מהפרעות קשב וריכוז ומתפקוד ברמת אינטליגנציה גבולית – פיגור קל. מצוין במסמך זה כי לאורך השנים הנאשם גילה התנהלות אימפולסיבית, חוסר יכולת לשלוט בדחפים, פרצי זעם ואלימות, שתיית אלכוהול וקשיים בולטים ביצירת קשר בין אישי. עוד צוין כי הנאשם שהה במספר הוסטלים אך לא הצליח להסתגל למסגרות, למרות קבלת טיפולים רגשיים, פרטניים וקבוצתיים, וטיפולים תרופתיים. המסמך מסכם בכך שיש צורך להמשיך את הטיפול והמעקב הפסיכיאטרי וכי יש למצוא מסגרת שיקומית ראויה.

(ב)       סיכום ביקור מיום 3.2.2013 של הנאשם אצל הפסיכיאטר ד"ר קראקרה, בו מצוין כי הנאשם סובל מפיגור (mental retardation), כי ידוע על איחור התפתחותי עוד מילדות, כי היה בגן טיפולי ובמסגרות חינוך מיוחדות, ולא שירת בצה"ל. עוד מצוין כי  הנאשם נפלט לאחרונה מההוסטל בו שהה, כי יכולת השיפוט ושיקול הדעת פגומים, כי התפקוד הניהולי פגום, כי אין המדובר במחלת נפש אלא בהתנהגות שמושפעת מהפיגור שממנו סובל וכי עליו לפנות ללשכת הרווחה ולמסגרת מוסדית כחלק מהטיפול.

(ג)        מכתב מנציגי הוסטל "בראשית" מיום 13.3.2013, המופנה למחלקה לשירותים חברתיים בקריית מוצקין ובו אישור בדבר הסכמה לקליטתו של הנאשם במוסד זה.

(ד)       מסמך נוסף של ד"ר קראקרה מיום 1.10.2013 בו הוא חוזר על אותן הקביעות המופיעות במסמך הקודם מטעמו.

(ה)      מסמך מהמרכז הרפואי יוספטל באילת, מיום 13.1.2014, ממנו עולה כי הנאשם הגיע לבדיקה על ידי המשטרה, לאחר שנעצר אחרי שהשליך אבנים לעבר חנות. במסמך מצוין כי בחודש 10/2013 נערכה לגביו בדיקה בה נמצא כי הוא סובל מפיגור שכלי קל עם הפרעת התנהגות ופרצי זעם ותוקפנות. המסמך מסתיים בשחרורו של הנאשם והמלצה להשמה במסגרת מתאימה לאחר עירוב פקידת הסעד המתאימה.

(ו)        מסמך נוסף מהמרכז הרפואי יוספטל באילת, מיום 8.2.2014, אשר אף ממנו עולה כי הנאשם הגיע להערכה לאחר שנעצר על ידי המשטרה, כי הוא הוגדר כבעל רמה שכלית גבולית עם פיגור קל וכי אין אינדיקציה לאשפוז בכפייה. במסמך זה ההמלצה הינה להסתכלות פסיכיאטרית מקיפה ולשימוש בווליום.