בית המשפט בישראל מוסמך לצוות על פירוק חברה זרה בעלת נכסים בישראל

השופט א' גרוניס:

1.        מאז שנת 1993 מתנהלים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב הליכי פירוק לגבי חברה זרה - Red Rock Commodities Ltd (להלן - החברה). בשנת 1996 ניתן צו לפירוקה. בשנת 2006 הוגשה עתירה זו בה טוענת העותרת, בעלת המניות היחידה של החברה, כי בית המשפט המחוזי לא היה מוסמך לצוות על פירוקה של החברה. באופן חלופי נטען כי מפרקה של החברה, המשיב 2, וכן בית המשפט המחוזי, לא היו מוסמכים לדון בתביעות חוב של גופים זרים שהוגשו למפרק.

2.        הן העותרת והן החברה הינן חברות זרות הרשומות במדינת דלאוור בארצות הברית. בעל השליטה בעותרת הינו מנחם פרי-הר. בקשת הפירוק הוגשה על ידי בנק הולנדי, המשיב 3. השאלה בדבר סמכותו של בית משפט ישראלי להורות על פירוקה של החברה התעוררה עוד בשנת 1993, כאשר נתבקש מינויו של מפרק זמני לחברה. מטבע הדברים שההכרעה באותה שעה לא סיימה את הפרשה. משהגיעה עת הדיון בסוגית הפירוק עצמו, בשנת 1996, לא הוגשה כלל התנגדות לפירוקה של החברה וכאמור, ניתן צו פירוק. בשנת 2004 גבה המפרק סכום העולה על 20 מליון ש"ח כדיוידנד מקופת הפירוק של חברות ישראליות. או אז התעוררה העותרת והחלה להעלות טענות בדבר חוסר סמכות של בתי המשפט בישראל להורות על פירוקה של החברה. העותרת אינה חולקת על כך שסעיף 380(א) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן - הפקודה), מקנה סמכות לבתי המשפט בישראל לצוות על פירוקה של חברה זרה. אלא שלפי הנטען, הסמכות אינה קיימת במקרה זה הואיל וכל נושיה של החברה הינן חברות זרות וכאשר בקשת הפירוק הוגשה אף היא על ידי חברה זרה. כלומר, הטענה היא שלא קיימת זיקה בין ישראל לבין החברה ולכן בתי המשפט בישראל נטולי סמכות לדון בפירוק. יצוין, כי העותרת מבקשת להגיש חוות דעת של עורך דין ישראלי, ד"ר חמי בן-נון, לתמיכה בטענותיה. עניין נוסף עלה בעת הדיון בפנינו. בשנים האחרונות ניתנו החלטות שונות בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בגדרו של תיק הפירוק על ידי כבוד סגנית הנשיא, ו' אלשיך. מתברר, כי העותרת ביקשה בחודש ספטמבר 2006 שבית המשפט יפסול את עצמו מלהמשיך ולדון בתיק הפירוק. ביום 4.12.06 פסלה עצמה כבוד סגנית הנשיא מהמשך הדיון בתיק. לאור זאת אף נטען, כי ההחלטות השונות שנתקבלו על ידי כבוד סגנית הנשיא עובר לפסילה חסרות תוקף.

3.        יצוין, כי העותרת העלתה בבית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים את טענת חוסר הסמכות לפחות בשני הליכים שונים. הטענה הועלתה בגדרה של בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב לפיה נמחק על הסף ערעור שהגישה העותרת על החלטתו של המשיב 2 לאשר את תביעת החוב שהגיש המשיב 3 (רע"א 9330/05, החלטה מיום 18.4.06). כמו כן נטענה הטענה במסגרת ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי לאשר הוצאות פירוק (ע"א 960/06, פסק דין מיום 13.11.06). הטענה לא זכתה לאהדה באותם שני הליכים.

4.        העניין הראשון אליו נתייחס הוא הבקשה לצרף חוות דעת של משפטן ישראלי לביסוס הטענה כי בתי המשפט בישראל אינם מוסמכים לדון בבקשת הפירוק של החברה. אין מקום להיעתר לבקשה. על השאלה מה אומר הדין הישראלי חייבת להינתן תשובה על ידי בית המשפט בישראל. אין זה עניין למומחים חיצוניים. בית המשפט הוא והוא בלבד המומחה לדבר. על כן, אין לאפשר לבעל דין המתדיין בבית משפט ישראלי להמציא חוות דעת של מומחה שיסביר לבית המשפט מהו הדין הישראלי. כפי שנאמר באנגליה:

... where the question is one of law, expert evidence will be excluded because that is within the expertise of the court and expert evidence does not assist. (Liverpool Roman Catholic Archdiocese Trustees Inc v Goldberg (no.3) [2001] 4 All E.R. 950, 952).

5.        הטענה בדבר חוסר סמכות מופנית לגבי בית משפט מבין בתי המשפט שחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, דן בהם. המקום הטבעי להעלות את הטענה הינו בית המשפט המסוים, במקרה זה בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט של פירוק. הטענה לא נטענה בפני אותו בית משפט בעת הדיון בשאלת הפירוק בשנת 1996. היא אף לא הונחה לפתחה של ערכאת הערעור בגדר ערעור על צו הפירוק. חלפו שנים ורק לאחר שנתברר כי קיים נכס בישראל, הוא החוב המגיע לחברה, הועלתה הטענה באשר לחוסר הסמכות. די בנתונים האמורים על מנת להגיע למסקנה שאין להיזקק לטענה, כאשר היא מועלית לפני בית המשפט הגבוה לצדק. אין לאפשר לבעל דין לבוא אחרי שנים ולהציג הטענה בדבר חוסר סמכות, מה גם, וכפי שיוסבר עתה, אין לטענה כל יסוד. סעיף 380 לפקודה קובע כי בית המשפט בישראל מוסמך לצוות על פירוקה של חברה זרה "שיש לה נכסים בישראל". משנמצא כי קיים נכס בארץ, ממילא נתונה סמכות דיון. משכך, ברי כי המפרק מוסמך לדון בתביעות חוב אף אם אלה הוגשו על ידי נושים זרים. העובדה כי השופטת שקיבלה החלטות בתיק הפירוק החליטה לפסול עצמה מלהמשיך ולדון בתיק אינה משליכה על סוגית הסמכות ואף לא על צו הפירוק, שניתן בשנת 1996 על ידי שופט אחר.

6.        העתירה נדחית. העותרת תישא בשכר טרחת עורך דין בסכום של 35,000 ש"ח לזכות המשיבים 2 ו-3 ובסכום 15,000 ש"ח לזכות הכונס הרשמי.

ניתן היום, י"ז בתמוז התשס"ז (3.7.2007).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    גק

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il