בית זית,אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ ואח' נ' יפת ואח'

החלטה

לפניי בקשת הנתבעים לעיכוב ההליכים בתובענה בשל קיומה של תנית בוררות, וזאת מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968 (להלן- חוק הבוררות).

עניינה של התובענה, בקשה לצו מניעה קבוע, צו עשה, סילוק יד ודרישה לדמי שימוש ראויים בטענה שהנתבעים מחזיקים שלא כדין בשטחים נרחבים בתחום המשבצת של התובעת (להלן- בית זית) ללא רשות לכך מבית זית או ממינהל מקרקעי ישראל, תוך שהם מגדלים בשטח צאן ובקר, מקימים סככות, מבנים ומפעלים שונים, והכול תוך עשיית דין עצמית ומבלי שניתנו להם היתרים לכך.

בבקשתם לעיכוב ההליכים טוענים הנתבעים כי בית זית חתומה על תקנות ארגון או מושב עובדים מיום 6.2.1950 המחייבות אותה ואת כל חברי האגודה (להלן- התקנות).

בסעיף 1 לפרק ו' לתקנות שכותרתו "יישוב סכסוכים" נקבע כי "כל סכסוך בגלל עסקי האגודה אשר יתגלה בין החברים... ובין האגודה ... יימסר למשפט החברים של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בא"י בהתאם לתקנון משפט בוררים זה , בתנאים שוועד ההנהלה רשאי לפי שיקול דעתו לפנות לבית המשפט ולתבוע כספים המגיעים לאגודה מחברים או מחברים לשעבר.".

לטענת הנתבעים, עיקר הטענות בכתב התביעה מופנות כלפי הנתבע 1 אשר הינו חבר באגודה ואילו הנתבעים 2-3 מתעתדים להיות הבנים הממשיכים, ומשכך, הואיל ועניינה של התביעה הוא "עסקי האגודה" - יש לפעול לפי תנית הבוררות שבתקנות.

הנתבעים מפנים בבקשתם להחלטה של בית המשפט המחוזי בירושלים בבש"א 2539/99 בית זית נגד דניאל כץ ( מיום 2.1.2000, פורסם בנבו), שם ביקשה בית זית בעצמה את עיכוב ההליכים בתובענה שם בשל אותה תנית בוררות בסעיף 1 לפרק ו' לתקנות.

בית זית מתנגדת לבקשה.

לטענתה ,העובדה כי שניים מהנתבעים אינם חברי האגודה וחרף זאת הם נחוצים לבירור ההליך ביחד עם הנתבע, מהווה טעם מיוחד לפי סעיף 5 לחוק הבוררות.

עוד נטען, כי לא מדובר בסכסוך בגלל "עסקי האגודה", כי אם ב"סכסוך חיצוני" שעניינו השתלטות ותפיסה בחוזק יד של מקרקעין השייכים ברובם לכלל חברי האגודה, בשונה מ"סכסוך פנימי" כגון חלוקת נחלות או קביעת גבולות בין נחלות.

לטענת בית זית, לא התקיימו כל התנאים המנויים בסעיף 5(א) לחוק הבוררות הואיל והנתבעים לא הוכיחו כי היו מוכנים לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות ולא תמכו בקשתם בתצהיר המפרט את העובדות המעידות כל נכונות זו.

אשר לבש"א 2539/99 שהוזכרה לעיל השיבה בית זית כי שם היה מדובר בעניין מובהק של עסקי האגודה- משא ומתן שהתנהל למכירת זכויות האגודה וחבריה במקרקעין שברשותם ליזמי נדל"ן.

בתשובה לתגובת בית זית השיבו הנתבעים כי הסכסוך נובע מ"עסקי האגודה" ,וכך גם עולה מכתב התביעה שכנגד, הואיל וטענת הנתבעים היא כי מגיעה להם השלמת נחלה בהתאם להתחייבויות בית זית כלפיהם, והקרקע עליה התיישבו היא חלק מהשלמת הנחלה.

משכך, טוענים הנתבעים, כי השאלה העיקרית במסגרת התביעה כולה היא למעשה היכן תינתן לנתבעים השלמת נחלתם ולכן מדובר בסכסוך פנימי בגלל עסקי האגודה אשר צריך להתברר לפי תנית הבוררות שבתקנות.

לטענת הנתבע 1, התובענה מתייחסת לסכסוך שתנית הבוררות חלה עליו, הואיל ומהות הסכסוך היא למעשה קביעת גבולות נחלת הנתבע 1 בבית זית, לאחר שבית זית התחייבה להשלים לו את הנחלה שהוקצתה לו.

לדבריו, צירוף שני בניו לכתב התביעה נעשה בכוונה תחילה של בית זית להתחמק מהתחייבותה ליישב את הסכסוך במסגרת הבוררות ואין להתיר לה זאת.

לטענתו, נחיצות בניו באותו ההליך אינה רלוונטית ועל בית זית לברר את טענותיו של הנתבע 1 בפני הבורר, ולאחר שיסתיים הליך הבוררות תהיה רשאית בית זית, ככל שיידרש, להמשיך בהליך המשפטי נגד הנתבעים 2 ו-3.

תכליתו העיקרית של מוסד הבוררות היא לשמש אמצעי יעיל ומהיר לפתרון סכסוכים. מוסד זה משרת אינטרס ציבורי חשוב בהפחתת העומס הדיוני על בתי המשפט, ומהווה "תחליף" לבית המשפט (ע"א 347/65 ניירות ערך והשקעות בע"מ נ' ישנומט בע"מ, פ"ד יט(4)468 (1965)).

ככלל, בית המשפט יורה על עיכוב הליכים כאשר קיימת תנית בוררות ומתמלאים התנאים המנויים בסעיף 5 לחוק הבוררות, אלא אם כן יוכיח התובע כי קיים טעם מיוחד לכך שהסכסוך בין הצדדים לא יידון בבוררות (ראה לעניין זה רע"א 6450/01 שמחה אוריאלי ובניו חברה להנדסה וקבלנות בע"מ נ' מכון טיפול בשפכי אשקלון ואח', פ"ד נו(5) 769(2001)).

זכות הגישה לערכאות הוכרה בפסיקה כזכות יסוד ואף כזכות חוקתית, ועל כן יש לבחון היטב את משמעותה של הסכמת הצדדים שהסכסוך ביניהם יתברר במסגרת הליך בוררות ולא בבית המשפט. מתוך רצון לשמור מחד גיסא על זכות הגישה לערכאות ומאידך גיסא להקפיד על קיום הסכמים - נקבעה הוראת סעיף 5 לחוק הבוררות המורה באילו מקרים יורה בית המשפט על עיכוב ההליכים לפניו בשל קיומו של הסכם בוררות.