פסק דין
בפני תביעת התובעים לחייב את הנתבעות בפיצויים בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מחיוב כפול בתשלום עבור מכשירי אייפון אשר נרכשו על ידי התובעת 1 מהנתבעת 1 (להלן: "פרטנר"). סכום הפיצוי לשני התובעים הועמד על סך של 25,296 ₪, סכום הכולל בתוכו מרכיב עיקרי של פיצוי בגין סבל ועוגמת נפש על סך 15,000 ₪.
אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדות הבאות:
1.ביום 20.1.10 התקשרה התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת" או "החברה") בהסכם עם פרטנר במסגרתו נרכשו שני מכשירי אייפון בסכום כולל של 6,633.4 ₪. עלות המכשירים שולמה באותו מועד באמצעות חיוב כרטיס האשראי של התובע 2 (להלן: "התובע") וזאת ב- 36 תשלומים שווים על סך 184.26 ₪ כ"א.
2.ביום 21.1.10 דהיינו, למחרת ההתקשרות בעסקה, התקשר התובע טלפונית לפרטנר וביקש לוודא מה הם פרטי העסקה. לטענתו, באותה השיחה התברר לו כי בעוד שהובטח לו שיהיה זכאי לזיכוי עבור התשלומים למכשירים למשך 36 חודשים, הרי שעל פי תנאי העסקה שנחתמה, ניתן לו זיכוי כזה רק למשך 18 חודשים. משביקש התובע לבטל את העסקה בגין זאת, הודיעה לו נציגת פרטנר כי הענין יבדק ותוחזר לו תשובה בתוך מספר ימים ביחס לענין זה.
במקביל, פנה התובע לנתבעת 2 (להלן: "ויזה") ובסופה של אותה שיחה (אשר לגביה פרטיה יש בפני את גירסת התובע בלבד, מסיבות שיפורטו להלן) נרשמה מפיו הכחשה של העסקה עם פרטנר.
אציין כי בתצהיר התובע לא היתה כל התייחסות לאותה השיחה ופרטיה, וזאת למרות שבכתבי ההגנות ציינו הנתבעות מפורשות כי התובע הכחיש את העסקה יום למחרת ביצועה, אולם בעדותו בפני טען התובע כי הדבר נעשה, בעקבות הסבר שקיבל מנציגת השירות של ויזה כי אינה יכולה לבטל את העסקה ללא הסכמת פרטנר והדרך היחידה לעצור את התשלומים, הינה בהכחשת העסקה.
מאחר ואינני סבורה שיש משמעות רבה לשאלה מדוע הוכחשה העסקה במסגרת הכרעתי, אין בכוונתי, להכריע בסוגיה זו אלא רק לקבוע, כאמור, כי בסופה של אותה שיחה, ביום 21.1.10, הכחיש התובע את העסקה.
3.בעקבות הכחשת העסקה, פנתה ויזה לחברת לאומי קארד, שהיא חברת הסליקה, וזו בתורה פנתה לפרטנר (באמצעות חברת סליקה נוספת) וביקשה כי יוצג שובר העסקה. מכתב בענין זה הופנה ביום 21.4.10 ע"י לאומי קארד לחברת סליקה בשם "גאמא ניהול וסליקה בע"מ" וצורף לתצהיר התובע כנספח ז'. לטענת התובע (שלא נסתרה) העתק מהמכתב קיבל בשלב מאוחר בהרבה ממועד שליחתו, מפרטנר.
4.ביום 25.2.10, דהיינו כחודש לאחר הפניה הראשונה של התובע לויזה, הודיע התובע כי הוא מבטל את פנייתו הקודמת דהיינו שאינו עומד עוד על הכחשת העסקה.
5.התובע חויב במשך 20 חודשים בתשלומים החודשיים בכרטיס האשראי.
6.בחודש 10/10 הופיע בחשבונית שמפיקה פרטנר לתובע בכל חודש, חיוב ראשון מתוך 36 בעבור שני מכשירי האייפון. לחיוב זה לא קדמה כל דרישה או פניה של פרטנר אל התובע. כפי שהתברר בדיעבד, על אף שהתובע חויב בכרטיס האשראי באופן סדיר בתשלומים, אלו לא הועברו לפרטנר, ולמעשה הוחזקו בידיה של ויזה כפי שהוצהר במהלך הדיון בפני.
משכך, ומשפרטנר לא קיבלה תשלומים עבור המכשירים, החלה היא בחיוב התובע.
7.בעקבות זאת ובסמוך לאחר הופעת החיוב הראשון, פנה התובע לפרטנר וביקש לברר את פשר החיובים. רישום ראשון עבור פניה טלפונית מופיע ברישומי פרטנר ביום 24.11.10 ובמהלך החודשים שלאחר מכן, קיימות פניות חוזרות ונשנות לרבות פניות נזעמות בכתב אשר העתק מהן צורף לתצהיר התובע.
קיימת גם פניה בכתב של ב"כ התובע, נספח ה' לתצהיר התובע, ובמהלך הדיון אחז בידו התובע העתק הפניה הכולל אישור על משלוח המכתב בדואר רשום, אולם לטענת נציגת פרטנר, לא קיים תיעוד בדבר קבלת מכתב זה אצל פרטנר.
8.משלא נענו פניות התובע לפרטנר, וזו המשיכה לחייב את החברה בתשלומים החודשיים במקביל לחיוב התובע בכרטיס האשראי, הוגשה, בחודש 6/11, תביעה זו אשר במקורה כללה את הדרישה להחזר הכספים שנגבו בצרוף לפיצוי.
9.בחודש 9/11 זוכה חשבונו של התובע בחברת ויזה במלוא הסכומים שנגבו על ידה במהלך כל התקופה, וכן בוטלו החיובים העתידיים, כך שבפועל, החברה ממשיכה להיות מחויבת בעבור רכישת המכשירים, אך ורק בחיוביה אצל פרטנר, חיובים שהחלו כאמור מחודש 10/10 ואילך.
10.לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם פרטנר שהיתה הנתבעת היחידה בכתב התביעה המקורי שהוגש רק בשם התובעת, תיקנה התובעת, ברשות בית המשפט, את תביעתה וצרפה את ויזה כנתבעת נוספת.
11.לאחר הגשת כתבי הגנה לכתב התביעה המתוקן, ולאור טענת הנתבעות כי התובעת כחברה בע"מ, איננה זכאית לפיצוי בגין נזק לא ממוני, ביקשה התובעת לתקן פעם נוספת את התביעה על דרך של צרוף התובע, שהוא הבעלים של החברה ומי שהתנהל אל מול הנתבעות מטעמה, כתובע נוסף.
על אף התנגדות הנתבעות, התרתי את התיקון בפעם השניה, תוך חיוב התובעת בהוצאות הנתבעות.