פסק דין
1.ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא – כתוארו אז – השופט י' שמעוני) בת"א 7333/05, מיום 20.7.10, בגדרו התקבלה התביעה והמשיבים חויבו לשלם למערער את מלוא סכום התביעה באמצעות בא-כוחם, אשר בידיו הנאמנות הופקד הכסף. כפי שיובהר להלן, עניינו של הערעור נסוב בעיקרו בשאלת המועד ממנו חלה החובה על המשיבים לשלם למערער את הסכום שנפסק, בעוד שהערעור שכנגד מופנה כלפי כלל קביעותיו של בית משפט קמא.
רקע עובדתי ודיוני
2.המערער והמשיבים הינם בני משפחה אחת: המערער הינו בן אחיה של רעיית המשיב 1, המנוחה צביה דניאל ז"ל; משיבות 2-4 הן בנותיו של משיב 1 (להלן: "המנוחה", "המשיב" ו"המשיבות" - בהתאמה).
3.בחייה הייתה המנוחה הבעלים הרשום של 6/88 חלקים מהזכויות במקרקעין הידועים כגוש 30085 חלקה 104 בירושלים (להלן: "הנכס" ו/או "המקרקעין"). לאחר פטירתה בשנת 1968 עברו הזכויות למשיבים.
המערער הינו הבעלים הרשום של 7/88 חלקים מהזכויות במקרקעין. בנוסף למערער ולמשיבים, בעליהם הרשומים של יתר החלקים במקרקעין הינם אבי המערער, מר משה בכשי (המחזיק ב-64/88 חלקים מהמקרקעין) ושני אחיו, ה"ה לוי ושמעון בכשי (המחזיקים ב-7/88 ו-4/88 חלקים מהמקרקעין, בהתאמה).
4.תחילת הפרשה בשלהי שנות ה-70 של המאה הקודמת. או אז, כך נטען על-ידי המערער, מכרו המשיבים את חלקם במקרקעין לדודו של המערער, מר יגאל חייגלי בכשי (להלן: "בכשי" ו/או "הדוד") בתמורה לסך של 3,000$. יצויין, כי במועד העסקה הנטענת היו המשיבות קטינות (בנות 11, 14, ו- 15, בהתאמה).
אף שהמשיבים טוענים להד"ם, אין מחלוקת כי בשנת 1982 או בסמוך למועד זה הם חתמו על יפוי-כוח בלתי חוזר למכירת הנכס, כאשר מיופה הכוח היה בכשי, וכי כל אחת מהמשיבות קיבלה מבכשי ליום חתונתה סך של 1,000$.
5.ביום 8.10.96 חתם המשיב על תצהיר בגדרו העביר את מלוא זכויותיו בנכס לאביו של המערער, מר משה בכשי (אליו הומחו זכויותיו של הדוד מכוח העסקה הנטענת בינו לבין המשיבים), כמו גם על יפוי-כוח בלתי חוזר לצורך העברת הזכויות כאמור, שטר מכר וטפסים נוספים לצורך העסקה. דא עקא, שלאחר כשלושה שבועות פנה עו"ד ניל סמולט, ב"כ המשיב, לעו"ד מנחם כהן, בא-כוחם דאז של המערער ובני משפחתו, והלין על כי המשיב לא הבין את מהות המסמכים עליהם חתם, וכי בכל מקרה אין להם כל תוקף עת חתימתו של האחרון לא אושרה על-ידי עורך-דין, כנדרש. לאחר חליפת מכתבים הוסכם בין הצדדים כי לא ייעשה שימוש במסמכים שנחתמו בשנת 1996.
6.חלפו-עברו להן השנים ובמהלך שנת 2004 הגיש המערער תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין נגד המשיבים (ת"א (שלום י-ם) 6736/04), בגדרה הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק-דין, לפיה המערער יפקיד בידיו הנאמנות של ב"כ המשיבים סך של 48,409$, שהינו שווי חלקם במקרקעין בהתאם להערכת השמאי שמונה מטעם בית המשפט, ובתמורה לכך ימסרו המשיבים למערער יפויי-כוח בלתי חוזרים להעברת חלקם במקרקעין, ויחתמו על כלל המסמכים הדרושים לצורך העברת הזכויות. עוד הסכימו הצדדים, כי "התובע [המערער דנן – צ"ס] יגיש תוך 90 יום מהיום, תביעה כספית נגד הנתבעים [המשיבים דנן – צ"ס], אשר על פי טענתו שולמה התמורה בגין חלקם של הנתבעים" (ראו עמ' 7-6 לפרוט' מיום 12.4.05) (להלן: "פסק הדין הראשון").
7.בהתאם לכך הפקיד המערער ביום 2.9.05 את התמורה בידי ב"כ המשיבים, לאחר שביקש (וקיבל) הארכה להפקדתם. בנוסף ועוד קודם לכן, הגיש המערער ביום 18.7.05 תביעה כספית להשבת כספי התמורה, שהיא התביעה נשוא הערעור הנוכחי, ויחד עמה – בקשה להטלת עיקול על הכספים.
אף שהבקשה להטלת עיקול נעתרה במעמד צד אחד וצו עיקול ארעי ניתן ביום 14.9.05, הרי לאחר קבלת תגובת המשיבים ושמיעת עדויות בוטל הצו ביום 25.1.06, עת נקבע כי בנסיבות המקרה יש להעדיף את זכות הקניין של המשיבים בכספים (בש"א 7889/05, החלטת כב' הרשם א' פוני).
8.בפסק-דין מפורט ומנומק, לאחר שסקר הראיות בקפידה, קיבל בית משפט קמא את התביעה, לא בטרם דחה את טענותיהם המקדמיות של המשיבים לעניין העדר יריבות והעדר עילת תביעה. לגופם של דברים נתן בית המשפט אמון בגרסת העדים מטעם המערער לפיה בכשי ביקש לרכוש את חלקם של הנתבעים במקרקעין כאשר את התמורה עבור הזכויות העביר בכשי לצד שלישי, מר מאיר נעמת (להלן: "נעמת"), אף הוא בן משפחה, וזאת לבקשת המשיב שחפץ להבטיח כי הכספים יועברו לבנותיו עת יינשאו, ולא ישמשו להוצאות השוטפות של בני המשפחה.
על יסוד אלה נקבע בפסק הדין, כי התמורה ששולמה על-פי פסק הדין הראשון מהווה כפל תשלום עבור זכויותיהם של המשיבים במקרקעין. משכך, התקבלה התביעה ובית המשפט הורה לנתבעים לשלם את סכום התביעה "שהופקד בנאמנות בידי ב"כ הנתבעים וזאת תוך 45 יום מהיום". בנוסף, חויבו המשיבים בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.
9.המערער הגיש ביום 1.9.10 בקשה לתיקון טעות סופר, בגדרה טען כי מאחר שהעיקול על הכספים שהופקדו בנאמנות בידי בא-כוח המשיבים בוטל על-ידי כב' הרשם פוני, והכספים הועברו למשיבים, או-אז יש לתקן את פסק הדין, כך שייקבע כי כספי התמורה ששולמו על-ידי המערער יושבו לו בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. בהחלטה מיום 19.10.10 נדחתה הבקשה בלשון זו: "עקרונית, צודק עו"ד ינובסקי בטיעוניו שפורטו בבקשה. עם זאת, לא מדובר בטעות סופר שכן אין זו פליטת קולמוס הטעונה תיקון".
10.פסק הדין האמור הינו מושא הערעורים שלפניי.
תמצית טענות הצדדים בערעור
11.לטענת המערער, פסק הדין איננו ניתן לביצוע, שכן זמן רב עוד קודם למועד בו ניתן, כבר עברו כספי התמורה לידי המשיבים, ומשמעות הדבר היא כי אין הם מצויים עוד בידי בא-כוחם. לפיכך טען, כי יש לקבל את הערעור, לחייב את המשיבים לשלם למערער את הסכום האמור בתוספת רבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל, וכן להשית עליהם הוצאות משפט ריאליות ושכר-טרחת עו"ד בשים לב לגובה שכר הטרחה שנפסק בערכאה המבררת, כמו גם לעמדת המשיבים בבקשה לתיקון פסק הדין.
12.מנגד לכך טוענים המשיבים, כי מאחר שהמערער קיבל את מלוא הסעד שתבע בכתב התביעה, היינו – השבת הסכומים שהופקדו על-ידו, הוא מנוע מלערער על פסק הדין. עוד טוענים הם, כי בקשת המערער, לפיה הסכום האמור יועבר אליו ישירות מידי המשיבים, עלתה לראשונה רק במסגרת הסיכומים שהוגשו מטעמו, ומשכך לא ניתן היה להיעתר לה מבלי שתוגש קודם לכן בקשה לתיקון כתב התביעה. המשיבים הוסיפו וטענו, כי החלטת בית משפט קמא לעניין תשלום הכספים ניתנה במודע ובמתכוון ולא מתוך היסח הדעת, כנטען על-ידי המערער.
תמצית טענות הצדדים בערעור שכנגד