פסק דין
בפניי תביעה, על סך של 136,473.67 ₪ , של יחזקאל בן-דוד (ולהלן:"התובע") נגד עיריית נווה יהוד מונסון (ולהלן:"נתבעת 1") ומוקד אמון סביון אבטחה ושמירה בע"מ (ולהלן:"נתבעת 2" )
בגין רכבו, אשר נגנב ביום 22.12.2003 (סך של -.82,160 ₪) ובגין אובדן ימי עבודה, הוצאות נסיעה, עוגמת נפש וסבל (סך של -.50,000 ₪).
סקירה עובדתית:
התובע הוא תושב נווה אפרים מונסון . לטענת התובע, במהלך השנים 2000-2001 פקד את נווה מונסון גל גניבות של כלי-רכב ועל כן נשכרו שירותיה של חברת האבטחה – נתבעת 2, על ידי נתבעת 1. נתבעת 1 , בהתאם לכתב התביעה, גבתה אגרת שמירה מתושבי הישוב (יחד עם תשלום הארנונה) , והעבירה אותו לנתבעת 1.
הוחלט בין נתבעת 1 לנתבעת 2, כי בשתי הכניסות לישוב –הכניסות היחידות של כלי רכב- ייבנו שערים , אולם הכניסה המזרחית לישוב תיסגר באמצעות שער נעול בכל לילה , משעה 23:00 ועד 05:00 בבוקר. כמו כן, לטענת התובע, סוכם עם החברה כי נתבעת 2 תפעיל סיור ממונע ברחובות הישוב בשעות הלילה. לתובע היו שני כלי רכב, כאשר כלי- הרכב מסוג ג'יפ, בוטח בחברת ביטוח בביטוח מקיף ואילו כלי -הרכב השני, פולקסווגן פאסאט, בגינו הגיש תביעה זו, לא בוטח על ידו כלל וכלל.
לטענת התובע , שירותיה של נתבעת 2 נשכרו על מנת למנוע גניבת כלי רכב מן הישוב. בדיקה של מכוניות , על נהגיהן, ביציאה מהישוב מהווה גורם מרתיע ומשמעותי, אשר עצם הבדיקה והעיכוב בשער – מקטין באופן מהותי את הסיכוי להימלט עם המכונית בטרם הגעת המשטרה.
במקרה דנן, פרצו הגנבים לדירת התובע, עת שהה בחו"ל, נטלו את מפתחות שני כלי-הרכב ונסעו מחוץ לישוב, באין מפריע.
לאחר כשבועיים מאירוע הגניבה של התובע ועוד מס' אירועי גניבה אחרים, שלחה נתבעת 1 ביום 4.1.2004 , עדכון בדבר נהלי שמירה וביטחון בישוב. לטענת התובע , סמיכות המועדים שבין אירועי הגניבה לבין הנהלים אותם קבעו הנתבעות, מלמד כי השירותים אותם סיפקה נתבעת 2 היו רשלניים, בלתי סבירים ולא היה בהם די כדי לבצע את התפקיד לשמו נשכרה נתבעת 2 ובגינו קיבלה אגרת שמירה.
עוד טוען התובע, כי בכך שלא נבדקו המכוניות ביציאת מהישוב לרבות בדיקת תעודת זהות הנהג, ורישום ביומן של היוצאים והנכנסים- הפרה נתבעת 2 באמצעות השומר ואי פיקוחה עליו, את התחייבויותיה הבסיסיות כלפי תושבי נווה מונסון, ובין השאר כלפי התובע. בעצם כך, שרכב הסיור הממונע אשר היה אמור לסייר ביישוב, לא איתר את הפורצים לא בהגעתם ולא בעזיבתם את הישוב, יש משום רשלנות.
מאידך, טוענת הנתבעת 1 , כי התקשרה עם נתבעת 2 בעקבות סדרת
גניבות כלי רכב שאירעו בישוב והיה על נתבעת 2- כחברה המספקת שירותי אבטחה ושמירה ליטול אחריות למעשיה או למחדליה ככל שהיו . כמו כן, טוענת נתבעת 1 בכתב הגנתה להיעדר יריבות וכי היא והתובע הם צדדים זרים לחלוטין זה לזה, שכן אינה חברת ביטוח ואינה פועלת ככזו . לא יעלה על הדעת שכל אזרח שרכבו נגנב יגיש תביעה נגד רשות מקומית – עיריה- זרועות הביטחון וכד'.
רשות מקומית אינה חברת ביטוח ואין זה מתפקידה לכסות גניבות ופריצות, טוענת הנתבעת 1. מוסיפה עוד הנתבעת, כי גם אם תוכח המסכת העובדתית לה טוען התובע, הרי שלא יהא זכאי לקבל את אותו סעד כספי ,ש כן אין לנתבעת כל אחריות כלפי גניבות או פריצות של רכבים פרטיים של תושביה. זאת ועוד לתובע אשם תורם של 100% שכן למרות שידע והיה מודע לגל הפריצות והגניבות בנווב מונסון, כפי שציין בכתב התביעה, החליט לחסוך בעלויות ביטוח , לא ביטח את מכוניתו ונטל סיכון ממשי שרכבו ייגנב.
ממשיכה וטוענת הנתבע 1, כי הבקרה אינה מלאה ומוחלטת אלא כל כניסה אחת בלבד וישנן עוד דרכים לצאת ולהיכנס לישוב , דרכים שאינן סלולות ואין עליהן בקרה. לא ניתן למנוע באופן מוחלט גניבת רכבים אלא רק לצמצם את מימדי התופעה.
לציין , כי נתבעת 1 אף שלחה הודעת צד ג' לתובע ולנתבעת 2.
נתבעת 2 טוענת כי המדובר בתביעה קנטרנית ומופרכת , על ידי מי שביקש לחסוך ונמנע מלבטח את רכבו, ועתה מבקש לרפא תוצאות מחדליו בתביעת סרק כנגד צדדים שאינם נוגעים בדבר. על כן יש לדחות את התביעה על הסף מחמת העדר עילה או העדר יריבות.
לענין עלות האבטחה, טוענת הנתבעת, כי הדבר אינו מעניינה והיא התקשרה עם המועצה ולא עם התובע, במישרים או בעקיפין.
זאת ועוד. עצם העובדה כי המכוניות נגנבו בדרך כה פשוטה, שעה ששיטת העבודה היתה ידועה גם לתובע עצמו, על פי הנטען בכתב תביעתו, מלמדת על רשלנותו התורמת ואדישותו , באופן השולל ממנו כל זכות לתביעה או לפיצוי. הנתבעת 2 הוסיפה כי לא לקחה כל חלק בקביעת היקף השירותים או טיבם . זכותו של הלקוח להגדיר את טיב ועומק הבדיקות ולנתבעת אין כל חלק בכך. הנתבעת נתנה את השירותים להם התחייבה אולם לא התחייבה לחסינות מוחלטת בפני נזקים או גניבות.
העדויות:
עיקר המחלוקת בפני היא לגבי מי האחראי לשאת בנזק בשל גניבת הרכב של התובע.