בן דוד צור ושות' נ' כפיר את כץ חברת עו"ד

החלטה

1.בפני התנגדות לביצוע 6 שיקים, ע"ס 1,500 ש"ח כ"א, שהוגשו לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 1613253089) על ידי המשיבה, בן דוד צור ושות' רואי חשבון, נגד המבקשת, חברת עורכי הדין כפיר את כ"ץ. ההתנגדות ננתמכה בתצהירו של עוה"ד דניאל כפיר (להלן – "כפיר"), ונטען בה כדלקמן:

א.המשיבה טיפלה עבור המבקשת בענייני החברה, לרבות הגשת דו"חות, טיפול בתגמולי מילואים, וכיו"ב. עבור הטיפול בשנת 2007 מסרה המבקשת למשיבה 12 שיקים ע"ס 1,500 ש"ח כל אחד, כש-1,000 ש"ח מכל שיק הוא עבור טיפול שוטף, ו-500 ש"ח עבור חוב עבר; ששת השיקים הראשונים נפרעו, והאחרונים הם השיקים שהוגשו לביצוע ועומדים בבסיס ההתנגדות.

ב.הוסכם, כי השיקים יופקדו רק לאחר שכפיר יאשר להפקידם. כך פעלו הצדדים עד סוף שנת 2007. במחצית השניה של שנת 2007 התברר כי המשיבה חדלה מלטפל בענייני המבקשת, ודרשה תשלומים שונים. בחודש 10/07 הושגה הסכמה לפיה ישולם סך 5,000 ₪ (בסיכומים תוקן סכום זה ל-4,000 ₪), באופן שעוד אחד מ-12 השיקים יופקד (אעיר, כי לא הוברר, אם הכוונה היא לאחרון מ-6 השיקים שנפרעו, אולם נראה שכך הוא, וגם מהחקירה הדבר משתמע), וכן נמסר שיק ע"ס 2,500 ש"ח, שמשך לקוח של המבקשת. השיק של הלקוח חולל; הלקוח שילם את סכומו לידי המבקשת, וזו מחזיקה את הסכום בנאמנות עבור המשיב, ומוכנה להעבירנו לו כנגד קבלת השיק של הלקוח, שחולל ומוחזק בידי המשיבה. המשיבה מסרבת להשיב את הסכום; שיק ששלחה המבקשת לב"כ המשיב, לתשלום אותו סכום, הוחזר ע"י ב"כ המשיב בלא שהוצג.

ג.בחודש ינואר 2008 הפקידה המשיבה, בלא להמתין לאישורו של כפיר, את כל 6 השיקים; אלה חוללו בהעדר כיסוי, והדבר הביא להגבלת חשבון המבקשת. לאחר ערעור, בוטלה ההגבלה.

ד.התשלום השוטף המוסכם היה 200 דולר ומע"מ, ועל כן הסך של 1,000 ש"ח החודשי הוא משוער, ויש לקזז את הפרשי השער (לא הובא פירוט הסכומים המדוברים).

ה.התמורה בעד השיקים כשלה באופן מלא או חלקי, לאור העדר טיפול בענייני המבקשת. הדבר נכון בעיקר לחודשים 11-12 של 2007. חומר חשבונאי של המבקשת מוחזק בידי המשיבה.

ו.לסיכום, איפוא, יש להפחית מהסכום הנתבע סך 2,500 ש"ח המוחזקים בנאמנות, סך 2,000 ש"ח בגין כשלון תמורה לחודשים נובמבר-דצמבר 2007, וכן סך של 2,400 ש"ח בגין הפרשי שער, זאת לבד מהטענות הכלליות אודות תנאי להצגה וכשלון תמורה מלא.

2.כפיר נחקר על תצהירו ממושכות, ונאלצתי, מפאת התארכות הזמן, לקטוע את החקירה בעודה באיבה, כמפורט בפרוטוקול. הנקודות החשובות שעלו בחקירה הן, שהסיכום הנטען אודות המתנה לאישור לפני הפקדת שיקים אינו מגובה בכתובים; ושעד אוקטובר 2007 טיפלה המשיבה באופן חלקי בענייני המבקשת, אם כי לשיטת המשיבה טיפול חלקי שכזה הוא בגדר רשלנות מקצועית, ואפילו במחצית הראשונה של השנה לא הוגשו דו"חות שוטפים לרשויות. במעמד החקירה מסר כפיר לנציג המשיבה שיק ע"ס 2,500 ש"ח. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

3.לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן. ועל זאת נאמר: "לא תינתן רשות להתגונן למבקש שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו" (ע"א 594/85 זהבי נ. מגרית, פ"ד מ"ב (1) 721, 722).

4.חלק מטענות המבקשת מתייחסות לחבותה הנטענת בכללותה, ובאלה נדון ראשונה: המבקשת טוענת שמסירת השיקים היתה על תנאי, ושתנאי זה לא התקיים; ודוק, בהקשר זה אין המבקשת טוענת לאי-קיום חוב על פי עסקת היסוד, אלא לכך שהעילה השטרית נכשלה, בשל אי-התקיימות התנאי, שהוא: הסכמת כפיר להפקדת השיקים. עניין זה אמנם לא נתמך במסמכים, אולם כפיר דבק בגרסתו בחקירה, וזו לא הופרכה. למעשה, עצם העובדה שהשיקים, שתאריכיהם במרוצת שנת 2007, לא הופקדו עד לחודש ינואר 2008, עשויה לחזק את גרסת המבקשת בעניין זה (אם כי מובן שזה אינו ההסבר היחיד, ואולי אפילו לא הסביר ביותר, לאי-ההפקדה, כפי שטוענת המשיבה, במשתמע, בסעיף 8(ג) לסיכום טענותיה).

נזכיר, כי "...ההלכה היא, כי בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן... [אין] בודקים כיצד יוכיח הנתבע את הגנתו... אולם, אין הנתבע יוצא ידי חובתו בהעלאת טענות סתמיות בתצהיר, אלא עליו לטעון את העובדות המבססות את הגנתו. עובדות אלה, אם עברו את מכשול החקירה הנגדית, מוחזקות כנכונות, ובית המשפט בוחן על יסוד הנחה זו, אם קיימת אפשרות שהנתבע יזכה במשפט, אם יתברר המשפט בסדר דין רגיל..." (ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ. Warner Home Video, פד"י מ"ו (2) 273, בעמ' 277).

5.הטענה הכללית השניה שבפני המבקשת היא טענת כשלון תמורה מלא. אם נזכור, כי לטענת המבקשת כל שיק נועד לכלול תשלום בסך 1,000 ש"ח עבור עבודה שוטפת של חודש אחד, וסך 500 ש"ח עבור חוב עבר (כשלעצמו אינו שנוי במחלוקת, מטבע הדברים), הרי ברי שטענת כשלון התמורה המלא קרסה מיניה וביה, שעה שאין חולק שלפחות חלק מכל שיק נועד לכסות תמורה שניתנה כבר לפני שנת 2007.

6.בנוסף על שתי אלה, טוענת המבקשת לכשלון תמורה חלקי. המבקשת אינה מקפידה לכנותו "קצוב", או להראות היכן הוא קצוב, אולם נראה מטענותיה כי בכל מקרה לשיטתה לא ניתן שירות כלשהו מחודש נובמבר 2007 ואילך, ולפיכך בפיה טענת כשלון תמורה חלקי קצוב בסך 1,000 ש"ח מתוך כל אחד מ-2 השיקים האחרונים בסדרה. גם טענה זו לא קרסה בחקירה הנגדית.

7.יתר טענת המבקשת לעניין כשלון תמורה חלקי, הנוגעת לטיב השירות וחלקיותו בחודשים ינואר עד אוקטובר 2007, אינו קצוב, ועל פי הדין לא ניתן להישען עליו כטענת הגנה שטרית. עם זאת, יש לזכור, כי הדעה הרווחת בפסיקה היום היא, כי בתביעה שטרית בין צדדים קרובים ניתן להעלות טענות הגנה חוזיות הנוגעות לעסקת היסוד (ר' דנ"א 258/98, צמח נ. שלשבסקי, פ"ד נ"ה(4)193); לפיכך, ככל שבפי המבקשת טענות הגנה חוזיות, ניתן לקבלן אפילו אינן קצובות.

8.שלוש הן הטענות החוזיות שבפי המבקשת, ושתים מהן הן טענות קיזוז: ראשית, הטענה הכללית, כי טיפולה הרשלני הנטען של המשיבה גרם לה נזקים; טענה זו לא תוכל להישמע בשלב ההתנגדות באופן בו הועלתה, שכן לא הובא כימות כלשהו של הנזקים שנגרמו למבקשת, לטענתה. ובעניין זה ההלכה היא, כי "טענת קיזוז... חייבת לפרט את הסכום הנתבע לפי טענת הקיזוז ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. יש להעלות אותה בצורה מפורשת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה." (ע"א 579/85 אריאן נ. בנק לאומי, פ"ד מ' (2) 765, 767).

9.טענת הקיזוז השניה מתייחסת להפרשי שער הדולר. לגבי זו אני מקבל במלואה את טענת המשיבה, כי לא הוצגו פרטים ונתונים כלשהם שעליהם ניתן לבסס זכאותה של המבקשת להחזר כלשהו בגין הפרשי שער, ועל כן, על יסוד הדברים שצוטטו לעיל מעניין אריאן, לא ניתן לקבל את הטענה.

10.הטענה הנוספת שבפי המבקשת מתבססת למעשה, בלא לטעון זאת במפורש, על ביטול ההסכם בין הצדדים, לאור הפרתו על ידי המשיבה, במתן השירות החלקי עד כדי רשלנות (לגרסת המבקשת), כבר מחודש ינואר 2007. לשיטת המבקשת, משהפרה המשיבה את ההסכם, אין היא זכאית לתשלום כלשהו בגין שנת 2007, ומאחר שסך כולל של 11,500 ש"ח שולם לה (6 השיקים הראשונים מהסדרה, והתשלום שנעשה במעמד הדיון), הרי שנפרע מלוא חוב העבר (העומד על 6,000 ש"ח), ואף נותר תשלום ששולם ביתר, בסך 5,500 ש"ח. לאמור: הגם שהמבקשת אינה יכולה לטעון טענת כשלון תמורה מלא, הרי שטענתה, מהצד החוזי של עסקת היסוד, היא שהמבקשת אינה זכאית לפרעון השיקים המוחזקים בידיה. אף טענה זו שרדה את החקירה הנגדית, ולפיכך ראויה היא להישמע בגדר שמיעת הראיות.

11.בשים לב לכל האמור, אני נותן למבקשת רשות להתגונן בטענת התנאי במסירה שלא התקיים, בטענת כשלון התמורה החלקי הקצוב בסך 2,000 ש"ח שנועדו להיות תמורה לשירות שיינתן בחודשים נובמבר ודצמבר 2007, ובטענת ביטול ההסכם לשנת 2007 כולו, נוכח הפרתו הנטענת על ידי המשיבה.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מורה כי הוצאות הבקשה, בסך כולל של 1,800 ש"ח בצירוף מע"מ, תשולמנה לפי תוצאות ההליך העיקרי.