פסק דין
התובע פעל במשך כשנתיים לשיווק מוצריה של הנתבעת מכוח הסכם בעל פה בין הצדדים. ההתקשרות בין הצדדים הופסקה, והתובע עותר כי יפסק לו פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על הפסקת ההתקשרות.
הרקע העובדתי
הנתבעת עוסקת בייצור מזון קפוא ומצונן ובשיווקו.
בחודש מרץ 2007 נכרת בין התובע לבין הנתבעת, באמצעות אילן זזון המשמש כמנהל בה (להלן: "אילן"), הסכם. בין הצדדים מחלוקות ביחס לתנאים שונים של הסכם זה, אולם אין חולק כי הוסכם שהתובע יפעל כמקדם מכירות של הנתבעת בתמורה לתשלום של 3% מן המכירות ללקוחות שירכשו את מוצרי הנתבעת עקב פעילות התובע (להלן: "ההסכם"). הדברים סוכמו בעל פה, ולא נערך הסכם בכתב, אך בפועל פעלו הצדדים בהתאם להסכם עד להפסקת פעילותו של התובע בחודש מאי 2009.
אין מחלוקת כי ההסכם לא כלל הסכמה על תקופת הודעה מוקדמת לשם הפסקתו.
בשלב כלשהו במהלך ההתקשרות בין הצדדים התנהל ביניהם משא ומתן בניסיון לגבש הסכם בכתב, ואולם לנוכח חילוקי דעות ביניהם אודות תנאים שונים לא נכרת הסכם כתוב.
בחודש אפריל 2009 נתגלעו חילוקי דעות בין התובע לבין עדנה זזון, מנהלת בנתבעת.
בחודש מאי 2009 הודיע אילן לתובע על הפסקת פעילותו עבור הנתבעת על פי ההסכם.
ביום 25.5.10 הגיש התובע תביעה זו, בסכום של 100,368 ₪. בכתב התביעה עתר התובע כי הנתבעת תחויב לשלם לו פיצוי בסכום של 50,184 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת על הפסקת ההתקשרות בין הצדדים, ופיצוי בסכום זהה בגין עשיית עושר ולא במשפט.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וראיות.
בדיון שהתקיים ביום 7.7.11 הגיעו הצדדים להסדר דיוני בדבר אופן ניהול ההליך, שלו נתתי תוקף של החלטה, כדלקמן:
פסק הדין ינתן בדרך של פשרה בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), ויהיה מנומק.
פסק הדין ינתן על בסיס החומר שהוגש לבית המשפט, פרט לתרשומות על שיחות טלפוניות עם עדים שלא מסרו תצהירים שהגיש התובע.
התובע מוותר על עתירתו לפיצוי בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, כך שסכום התביעה קטן ל-50,184 ₪.
סיכומי הצדדים יוגשו בכתב.
הערות מקדימות
בטרם אדון בתביעה לגופה אתייחס לשני נושאים. האחד נוגע לצירוף ראיה נוספת לסיכומי התובע, והשני נוגע להנמקת פסק הדין.
התובע צרף לסיכומיו ראיה שלא הגיש קודם לכן (ת/11). צירוף ראיות לסיכומים ללא קבלת רשות בית המשפט מראש הינו מנוגד לדין; ובמקרה זה הצירוף נעשה בניגוד להסדר הדיוני אשר קיבל תוקף של החלטה. לפיכך לא אביא בחשבון ראיה זו. יתר הראיות שצורפו לסיכומי התובע (ת/1-ת/10) הן אותן ראיות שצורפו לתצהירו.
לעניין הנמקת פסק הדין אעיר כי בפסיקה נקבע לא אחת כי רצוי שפסק דין שניתן בדרך של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט לא יהיה מנומק. בענייננו הוסכם בין הצדדים כי פסק הדין יהיה מנומק, ולכן אנמק את פסק הדין.