בן ישי נ' נחום

פסק דין

1.הנתבע הוא בעלים של נכס. התובע שכר מהנתבע חלק מהנכס הזה והפעיל בו מסעדה. החלק האחר של הנכס הוחזק בידי הנתבע עצמו, שהפעיל בו קיוסק.

2.בשלב מסוים, התובע גילה באקראי, שהנתבע "משך" וצרך חשמל על חשבונו.

3.התובע העריך את "כמות" החשמל שהנתבע צרך במשך חודש בכ- 700 ₪. התביעה שהגיש מבוססת בערך על המכפלה של 700 ₪ ב- 20 חודשים, שזו היתה תקופת השכירות.

4.התביעה שבפני מהווה "סיבוב שני". ה"סיבוב" הראשון התקיים במסגרת תיק

38426-12-12. התביעה התבררה בפני חברתי, כב' השופטת ע. קויפמן.

תביעה זו נמחקה ב- 08.05.13 כיוון שהתביעה לא נתמכה באסמכתאות.

5.במסגרת התביעה הנדונה, התובע צירף מעין "חוות דעת" של חשמלאי מוסמך. הבסיס לחישוב נעשה על ידי חשמלאי מוסמך בשם אסייג אלי, שכנראה מועסק בעסק בשם "חשמל ישראלי". על פי בדיקתו של מר אסייג, שנועדה לבדוק את נתוני צריכת החשמל בקיוסק, הוא הגיע לנתונים הבאים: הקיוסק עובד כ- 16 שעות ביום במשך 22 ימים בחודש. עלות ממוצעת של קוט"ש היא 2,076 ₪. המכפלה של כל הנתונים האלה, הובילה לתוצאה של 731 ₪ (בעיגול) - צריכת החשמל של הקיוסק לחודש.

6.חשמלאי מוסמך אחר בשם אבי ועקנין הסתמך על נתונים אחרים שקיבל מהתובע ולפיהם, כל מכשירי החשמל שבקיוסק לא עבדו 16 שעות ביממה אלא עבדו 24 שעות ביממה ולא רק במשך 22 ימים בחודש, אלא במשך 30 ימים בחודש.

בהנחה שהמכשירים אכן עבדו 24 שעות ביממה, עלות הצריכה היומית של חשמל בקיוסק היתה 2,076 ₪ x 24 = 49,824 ₪. (בעיגול 50,000 ₪). תקופה של 20 חודשים היא 600 ימים ולכן המכפלה של המונים מביאה לתוצאה כוללת של 30,000 ₪. (בפועל מר ועקנין חישב לפי 665 ימים ולכן הגיע לתוצאה סופית של 33,037 ₪).

7.הנתבע פנה לאותו חשמלאי, מר אלי אסייג, שהבהיר מדוע החישוב נעשה לפי 16 שעות ביום – (ולא על פי 24 שעות: – "מהטעם שלא כל הצרכנים עובדים במשך 16 שעות בשיא ביקוש. לכן אם נחלק את אופי עבודת הצרכנות על פני יום שלם של 24 שעות עומס, נגיע לאותו הספק שנצרך בפועל".

8.בדיון שהתקיים בפני ב- 05.02.14, טען הנתבע שהוא בכלל "לא לקח" חשמל מהתובע.

9.דבריו אלה של הנתבע, סותרים דברים אחרים שאמר במסגרת הסיבוב "הקודם הוא אמר את הדברים הבאים:

אני שילמתי לו בממוצע 17,000 ₪ על כל התקופה של 20 החודשים. כל התקופה שהשתמשתי בחשמל. אני חושב ששילמתי את כל מה שמגיע לתובע"

דברים אלה משקפים הודאה מלאה בכך, שהנתבע צרך חשמל על חשבון התובע, אלא, שלטענת הנתבע הוא כבר פרע את צריכת החשמל שצרך.

10.עריכת תחשיב נכון צריכה להתבסס על שני נתונים בדוקים: האחד – ימי הפעילות של הקיוסק בחודש, והשני – כמה שעות בממוצע עובדים "צרכני" החשמל בקיוסק.

11.בענין ימי הפעילות – לא ראיתי מקום מקום לערוך תחשיב על בסיס 22 ימים. גם אם הקיוסק פתוח רק 22 ימים בחודש – הרי גם בימים שהוא אינו פתוח לציבור – צרכני החשמל- לפחות חלקם – ממשיכים לעבוד. מאידך, ברור ומובן מאליו, שבימים שהקיוסק אינו מופעל- צריכת החשמל בו היא מופחתת.

12.לפיכך, מצאתי שנכון לערוך את התחשיב על בסיס הנחות היסוד הבאות:

צריכת החשמל בקיוסק אכן היתה במשך 30 ימים בחודש. אבל, אין הצדקה לתחשיב המבוסס על יותר מ- 16 שעות ביממה בממוצע. עלות קוט"ש היתה 2,076 ₪. המכפלה של הנתונים הנ"ל היא 996 ₪ לחודש בעיגול. סה"כ 19,930 ₪ בעיגול.

13.כיוון שאין מחלוקת שהנתבע שילם על חשבון צריכת החשמל סך של 17,000 ₪ - נותרה יתרה לתשלום בסך 2,993 ₪.