בן ישי פרחיה נ' אברהם ואח'

פסק דין

השופט ד"ר קובי ורדי:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופט חאג' יחיא) מיום 26.2.08 (ת.א 61077/04) אשר קבע כי קלנועית הינה "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), ועל כן דחה את התביעה נגד המשיבים.

הרקע והמחלוקת בין הצדדים

ביום 16.5.06 בעת שנסעה המערערת בקלנועית דגם VICTORY XL שהייתה נהוגה על-ידי בעלה, התנגש בהם רכב שהיה נהוג על-ידי המשיב 1 ומבוטח אצל המשיבה 2 בביטוח חובה (להלן: "המשיבים"). כתוצאה מהתנגשות זו נפצעה המערערת והגישה תביעה לפיצויים על-פי חוק הפלת"ד (למעשה, המערערת צירפה את המשיבים 1 ו-2 לכתב תביעה שהגישה כנגד המשיבים הפורמאליים בגין תאונה אחרת בה הייתה מעורבת קודם לכן ביום 26.8.03).בכתב תביעתה טענה המערערת כי התאונה הינה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד, וכי הקלנועית אינה בבחינת "רכב" על-פי חוק הפלת"ד ולפיכך, מעמדה כדין הולכת רגל. מנגד, טענו המשיבים בכתב הגנתם כי הקלנועית היא "רכב" ומשכך, אין למערערת עילת תביעה כנגדם אלא כנגד קרנית, שכן הקלנועית הייתה נהוגה על-ידי מי שאין בידו רישיון נהיגה תקף וכיסוי ביטוחי תקף.

פסק דינו של בית משפט קמא

תחילה, מביא בית משפט קמא את פרשנותו של המונח "רכב מנועי" בפסיקתו של בית המשפט העליון וכן את ההיסטוריה החקיקתית של מונח זה עד לתיקונו האחרון בתיקון מספר 4 בשנת 1983. בהמשך, ניתח בית משפט קמא באופן כללי את הגדרת המונח "רכב מנועי" על רכיביה השונים – ההגדרה הבסיסית, מצבי הריבוי ומצבי המיעוט, ויישם ניתוח זה על הקלנועית, לאור המפרט הטכני שלה.כך, קבע בית משפט קמא כי הקלנועית עונה להגדרת המושג "רכב", שכן מדובר בכלי בעל גלגלים המסיעים אותו ממקום למקום. כן קבע בית משפט קמא כי הקלנועית "נעה בכוח מיכני", שכן על-פי המפרט הטכני של הקלנועית היא נוסעת באמצעות מנוע המניע ישירות את הגלגלים ללא שרשרת ומשכך, מדובר ברכב שלא נע בכוח פיסי אלא בכוח מכני. הוסיף בית משפט קמא וקבע כי הקלנועית נעה "על פני הקרקע", שכן היא כלי הנע על גבי היבשה ולא בים או באוויר. כן קבע בית משפט קמא כי עיקר יעודה של הקלנועית לשמש לתחבורה יבשתית, שכן הקלנועית נועדה להוביל אנשים או מטען ממקום יבשתי אחד למקום יבשתי אחר. בהתאם לאמור לעיל, קבע בית משפט קמא כי הקלנועית עונה להגדרה הבסיסית של "רכב מנועי". למעלה מן הצורך, הוסיף בית משפט קמא ובחן האם הקלנועית עומדת גם במצבי הריבוי שבהגדרת "רכב מנועי" דהיינו, "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש", אך לא הכריע בשאלה זו, שכן הכשירות הנורמטיבית של הקלנועית עמדה בספק לאור תקנה 39יא לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") האוסרת נהיגה בקלנועית בכביש אלא בנסיבות מסוימות.

לבסוף, בחן בית משפט קמא האם קלנועית היא בבחינת "כסא גלגלים" לגביו קבע המחוקק כי הוא אינו "רכב", וקבע כי קלנועית אינה כסא גלגלים, הן בהתבסס על האינטואיציה הפרשנית, והן לאור כללי הפרשנות, שכן בתקנות התעבורה בהתייחסו לקלנועית נקט מחוקק המשנה בלשון "ינהג" ולא בלשון "יסיע". בהתאם לכך, קבע בית משפט קמא כי קלנועית אינה כסא גלגלים אך כסא גלגלים נכלל בהגדרת קלנועית בתקנות התעבורה.

לאור האמור לעיל, ומשקבע בית משפט קמא כי קלנועית היא "רכב מנועי", דחה בית משפט קמא את התביעה כנגד המשיבים.

עיקר טענות בעלי הדין בערעור

לטענת המערערת, שגה בית משפט קמא בקביעתו לפיה קלנועית הינה "רכב" על-פי חוק הפלת"ד, שכן משקבע המחוקק בסעיף 1 בפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה") כי "רכב" לא כולל רכב לגביו נקבע פטור מחובת רישיון נהיגה, הרי שקלנועית אינה בבחינת "רכב", היות ותקנה 39ט לתקנות התעבורה קובעת פטור מחובת רישיון לקלנועית. לטענת המערערת, מההיסטוריה החקיקתית עולה כי מקום שכלי מסוים איבד את מעמדו כ"רכב מנועי" על-פי פקודת התעבורה, נדרשת הוראת חוק מיוחדת אשר תכניס את הכלי לגדרו של חוק הפלת"ד ומאחר ובענייננו, המחוקק לא ציין שקלנועית היא רכב, אין המדובר ברכב על-פי חוק הפלת"ד. כן טוענת המערערת כי סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד מחזק את פרשנותה, שכן לא סביר שהמחוקק ישלול פיצויים ממי שנהג ברכב ללא רישיון נהיגה, כאשר לא ניתן לקבל רישיון ולכן, העדר הצורך ברישיון נהיגה לקלנועית שולל את אופיה כ"רכב" על-פי חוק הפלת"ד.באשר לטענת המשיבים שנטענה בבית משפט קמא, לפיה הדרישה לרישיון אינה הכרחית להגדרת כלי כ"רכב", שכן מדרגות נעות הוצאו מההגדרה של "רכב" באופן מפורש על-אף שאין צורך ברישיון נהיגה כדי להפעיל אותם, טוענת המערערת כי ב"מדרגות נעות" התכוון המחוקק למדרגות נעות שמפעיל אותם "משתמש", ובכל מקרה אין להסיק מכך לעניין הכלל. מלבד ההיבט הלשוני של החוק טוענת המערערת כי גם על-פי הפרשנות התכליתית הקלנועית אינה "רכב", שכן הן פקודת התעבורה והן חוק הפלת"ד נועדו לתת מענה לסיכונים תחבורתיים ומשכך, יש לתת משמעות זהה להגדרות שבחוקים אלה. בהתאם לכך, טוענת המערערת כי משהוצאה הקלנועית מהגדרת המושג "רכב" בפקודת התעבורה, יש לעשות כן גם בחוק הפלת"ד. בנוסף טוענת המערערת כי מתן פרשנות שונה למושג "רכב" בחוק הפלת"ד ופקודת התעבורה תגרום לבלבול, שכן הדיוט יחשוב כי פטור מרישיון נהיגה הינו פטור מביטוח חובה. עוד טוענת המערערת כי הקלנועית אינה "מכונה ניידת", שכן נקבע ברע"א 3534/97 אטליס נ' ישראלי, פ"ד נג(4) 780 (1999) (להלן: "פס"ד אטליס") כי "מכונה ניידת" תתפרש על-פי הגדרתה בתקנות התעבורה, וכן מהטעם שלקלנועית אין כשירות נורמטיבית לנוע בכביש. לבסוף, טוענת המערערת כי הקלנועית היא "כסא גלגלים" היות וכלי זה נועד לשרת נכים, תשושים, חלשים וזקנים, וכי הטלת חובת ביטוח ביחס לקלנועית תפגע בציבור הנכים ובתכלית הסוציאלית של חוק הפלת"ד.

מנגד, טוענים המשיבים כי פסק דינו של בית משפט קמא מוצדק ואין מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא לפיה קלנועית היא "רכב מנועי" על-פי חוק הפלת"ד.

לטענת המשיבים, המחוקק קבע בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: "פקודת הביטוח") כי המושג "רכב מנועי" יוגדר כמשמעותו בחוק הפלת"ד ולא הגדיר את המושג "רכב מנועי" כרכב הטעון רישיון רישום ורישוי ומשכך, אין לקרוא תנאי זה לפקודת הביטוח או לחוק הפלת"ד כפי שמבקשת המערערת לטעון.

כן טוענים המשיבים כי הגדרת הקלנועית כ"רכב מנועי" בתקנות התעבורה מלמדת כי מחוקק המשנה ראה בכלי זה כ"רכב מנועי" כמשמעותו בפקודת התעבורה, פקודת הביטוח וחוק הפלת"ד. כמו כן, הפטור מחובת הרישום והרישוי לקלנועית מלמד שהמחוקק ראה בכלי זה "רכב מנועי", שאם לא כן לא היה צריך לתת את הפטור.

מוסיפים המשיבים וטוענים כי מתיקון 4 לחוק הפלת"ד עולה שהמחוקק ביקש לקבוע הגדרה נפרדת למונח "רכב מנועי" מפקודת התעבורה ומשכך, אין לקבל את טענת המערערת לפיה על מנת שרכב יחשב "רכב מנועי", למרות היותו פטור מרישום ורישוי, על החוק לקבוע זאת במפורש. בהתאם לכך, טוענים המשיבים כי יש לפרש את חוק הפלת"ד מתוכו ולפי מטרתו החקיקתית ולא לפנות לדיני התעבורה שמטרתם החקיקתית שונה. עוד טוענים המשיבים כי רישום ורישיון לא מהווים תנאי להיות רכב "רכב מנועי".

לטענת המשיבים, העובדה לפיה לא נדרש רישיון נהיגה לקלנועית, אינה שוללת את תוקפו של ביטוח החובה ואינה שוללת את זכאותו של הנהג בהתאם לס' 7(3) לחוק הפלת"ד. כמו כן, טוענים המשיבים כי השימוש בקלנועית כרוך בסיכון תעבורתי והראיה לכך היא התנאים המגבילים שהטיל המחוקק על השימוש בקלנועית.

מוסיפים המשיבים וטוענים כי העובדה שהמחוקק הגביל את נסיעתה של הקלנועית בכביש לא מלמדת על העדר כשירות נורמטיבית, שכן בד בבד הוכרו מצבים רבים בהם הקלנועית רשאית לנסוע על הכביש (מושבים, קיבוצים, מדרכות צרות ועוד).

כן טוענים המשיבים כי מלבד היותה של הקלנועית "רכב מנועי" היא אף עונה על ההגדרה של "מכונה ניידת".

לבסוף, טוענים המשיבים כי הקלנועית אינה "כסא גלגלים", היות ובתקנות התעבורה, הקלנועית מוגדרת כ"רכב מנועי" ולא כ"כסא". כמו כן, טוענים המשיבים כי העובדה שהמחוקק אסר בתקנות התעבורה על כסא גלגלים לעשות שימוש בכביש בעוד על הקלנועית אין איסור גורף מלמדת על השוני וההבדל בין שני כלים אלה, וכי העובדה שבתקנות התעבורה כסא הגלגלים הושווה ל"עגלת יד" מלמדת כי מחוקק המשנה ראה במנוע עזר חשמלי, תוספת שולית שאין בה כדי לשנות מאופיו הבסיסי של כסא הגלגלים. כך גם טוענים המשיבים כי בהתייחסו לכסא גלגלים נקט המחוקק בלשון "יסיע" בעוד בהתייחסו לקלנועית נקט בלשון "ינהג".