בן לולו נ' יצחק ועמוס בוקרה בע"מ

החלטה

בפני ערעור על החלטת כבוד הרשם יניב בוקר מיום 12.6.2008 לפיה דחה את בקשתו של המערער להארכת המועד להגשת ההתנגדות לביצוע השטר בתיק הוצאה לפועל מס' 18-10063-07-6 וקבע כי ההליכים בתיק זה ישופעלו.

רקע:

המשיב הגיש בשנת 1999 בקשה לביצוע שטר בתיק ההוצאה לפועל, בגין שטר על סך של 11,050 ₪ שמועד פירעונו ביום 31.1.1997.

ביום 19.11.2007 הגיש המערער התנגדות לביצוע שטר (בש"א 2434/07).

ביום 4.12.0207 הגיש המערער בקשה (בש"א 2467/07) לקבוע כי ההתנגדות שהוגשה בתיק הוגשה במועד ולחלופין להורות על הארכת מועד להגשת התנגדות.

ביום 5.12.2007 הגיש המערער בקשה (בש"א 2473/07) לדחיית התביעה על הסף בהיעדר עילה שטרית.

בדיון בפני כבוד הרשם נקבע כי הבקשה לדחיית התביעה על הסף תידון לאחר דיון בבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות.

בבקשתו להארכת המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר, טען המערער כי לא התגורר במען הרשום בהוצאה לפועל בשנת 1999, בו בוצעה לכאורה מסירת אזהרה בתיק ההוצאה לפועל ולא ידע כלל על פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדו ורק ביום 6.11.2007 נודע אודות קיומו, עת הגיעו מעקלי הוצאה לפועל לביתו.

ביום 16.6.2008 ניתנה החלטת כבוד הרשם בה נקבע כי המבקש (המערער בתיק שבפני) ידע על ההליכים בתיק ההוצאה לפועל עוד בשנת 2003 וכי אין טעם מיוחד ואף לא טעם סביר לסיבה בעטייה לא הגיש בקשה להארכת מועד בשנים הרבות שחלפו מאז ידיעתו על תיק ההוצאה לפועל ועל כן נדחתה בקשת המבקש להארכת המועד להגשת ההתנגדות לביצוע השטר ונקבע כי ההליכים בתיק ישופעלו.

על החלטה זו הגיש המערער את הערעור שבפני.

טענות המערער :

לטענת המערער, כבוד הרשם טעה עת קבע כי במקרה שבפניו יש צורך בטעמים מיוחדים שיירשמו, הואיל והמערער הוכיח כי כלל לא נמסרה לו אזהרה מאחר ובמועד זה לא התגורר בכתובת המצוינת במחשבי ההוצאה לפועל ואף לא הוכח בפני כבוד הרשם כי בוצעה מסירה כדין לידי המערער ומשכך לא נדרש כלל להגיש בקשה להארכת המועד להגשת התנגדותו.

כן טען המערער כי הפעם הראשונה בה נודע למערער אודות תיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגדו היה עת הגיעו מעקלים לבית המערער ועל כן במקרה זה, מאחר ולמערער הייתה ידיעה קלושה וחלקית באשר לפסק הדין ותוכנו, בניגוד למצב בו פסק הדין היה מצוי בשלמותו בידי בעל הדין, טעה הרשם בקביעתו שכלל הידיעה גובר בענייננו על כלל ההמצאה.

הוסיף וטען המערער כי טעה הרשם כאשר לא התייחס כלל לכך כי למערער טענות הגנה ממשיות הבאות לידי ביטוי בבקשת ביצוע שאינה מכילה עילה כנגד המערער, בטענות כגון כשלון תמורה מלא, ביטול הסכם המחייב השבה, היעדר הסבה לזוכה, הסבה שלא בעד ערך, היעדר אחיזה כשורה ופגמים בזכויות הקניין.

עוד לטענתו, טעה הרשם כאשר העדיף כללי פרוצדורה אל מול עשיית הצדק באופן הגורם עיוות דין למערער וכי היה עליו להתחשב בנסיבות המקרה ולשקול שיקולי מידתיות.

טענות המשיבה:

ב"כ המשיבה תומך בהחלטת כבוד הרשם ומבקש להתירה על כנה. לטענת המשיבה, המערער קיבל את האזהרה בתיק ההוצל"פ ביום 4.4.1999 במסירה שבוצעה ע"י רשות הדואר, אולם המערער סירב לקבלה.

טוען ב"כ המשיבה כי המערער לא צירף אישור כלשהו היכן התגורר ביום 4.4.1999, ביום המצאת אזהרה בתיק ההוצאה לפועל, ואף לא ציין מה היה מענו באותה עת.

כן לטענתו, עם מסירת האזהרה החלה המשיבה לנקוט בהליכים כנגד המערער כגון הטלת עיקול על חשבון המערער בבנק דיסקונט, עליו משוך השיק נשוא תיק ההוצל"פ עוד בשנת 2000.