החלטה
1.בפני בקשת רשות להתגונן בפני תביעה בסך 63,837 ש"ח, שהוגשה לפי סדר דין מקוצר על ידי המשיב, בנק אגוד לישראל בע"מ, נגד המבקשת, הגב' צביה רוטמן. על פי כתב התביעה, ניהלה המבקשת חשבון אצל המשיב, ביחד עם מר רפי רוטמן, ונותרה בו יתרת חובה. נגד מר רוטמן לא הוגשה תביעה, עקב היותו תחת צו כינוס.
2.על פי הבקשה, הגיעה המבקשת עם המשיב להסדר, לפיו תסלק רק מחצית מהחוב שבחשבון, וזאת באמצעות פתיחת חשבון בבנק אחר, והעברת תשלומים חודשיים על פי ההסדר לחשבון נשוא התביעה. המבקשת אכן פתחה חשבון כזה בבנק לאומי, חתמה על הרשאה למשיב לחייב את חשבונה בבנק לאומי, ושלחה את ההרשאה בפקס למשיב, אולם המשיב לא עשה בהרשאה זו כל שימוש, הגם שהמבקשת טרחה והפקידה בחשבונה בבנק לאומי, מדי חודש, די כסף לכיסוי החיוב החודשי הצפוי.
3.בדיון שהתקיים בפני, נשאלה המבקשת שאלה אחת בלבד בחקירה נגדית, והיא אשרה את חתימתה על הסכם מיום 31.7.09, שהעתקו צורף ע"י המשיב במסגרת הליך ביניים אחר בתיק זה.
יודגש, כי בהסכם זה אין זכר להסכמה בדבר פרעון מחצית החוב, בלבד, ואין זכר לעניין פרעון החוב באמצעות חיוב חשבון אחר. כל שנקבע בו, לעניין זה, הוא כי תועמד הלוואה על מלוא החוב בחשבון, וזו תסולק ב-43 תשלומים חודשיים שווים ורצופים.
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, והמבקשת טענה, כי ההבנה בעל פה, ששימשה בסיס להסכם, היתה שלאחר שובו של מר רוטמן ארצה, יפעל המשיב לגבות מחצית מהחוב ממנו; עוד טענה, כי חדלה בשלב מסוים להפקיד כסף בחשבונה בבנק לאומי, וכי המשיב הוא שגרם להפרת ההסכם על ידה.
המשיב, מצדו, התנגד להרחבת חזית עובדתית בסיכומים, וטען כי אין בהגנה דבר, וכי למעשה המבקשת הודתה, כי אי עמידתה בתשלומים היה מסיבות אישיות, וכי בהסכם היא הודתה בעצם החוב, וכי לפיכך אין לה הגנה כלשהי.
4.הדין הוא עם המשיב.
בית המשפט העליון, בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ. Warner Home Video, פד"י מ"ו (2) 273, בעמ' 277-278, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום:
"אכן, הדין הוא כי בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה...
"בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר. אולם אם תצהירו של הנתבע אינו מצליח לעמוד אפילו במבחן זה, אין להגנתו כל יסוד, ובכגון דא אין נותנים רשות להתגונן... גם הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור את המצהיר על תצהירו אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין בו מעיקרו. ...בעוד שיש בחקירה על התצהיר כדי להוסיף או להבהיר פרטים לטובתו של צד זה או אחר, הרי באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה.
"...אמנם ההלכה היא, כי בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן ניתן להעלות טענות בעל-פה נגד מסמך בכתב, שכן אין למנוע בשלב זה העלאתה של טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד, ואין בודקים כיצד יוכיח הנתבע את הגנתו... אולם, אין הנתבע יוצא ידי חובתו בהעלאת טענות סתמיות בתצהיר, אלא עליו לטעון את העובדות המבססות את הגנתו. עובדות אלה, אם עברו את מכשול החקירה הנגדית, מוחזקות כנכונות, ובית המשפט בוחן על יסוד הנחה זו, אם קיימת אפשרות שהנתבע יזכה במשפט, אם יתברר המשפט בסדר דין רגיל. יפים לכאן דברי בית המשפט בע"א 469/87, אשר בהתייחס להלכה הנ"ל אמר, בעמ' 121:
'אך יש להוסיף ולהדגיש, כי באומרנו "בהנחה שהעובדות נכונות" אין כוונתנו להנחה בעלמא. כך, למשל, יכול שההנחה העובדתית שטוענים לה תקרוס לחלוטין בעת החקירה הנגדית של המצהיר... כך גם יכול שההנחה העובדתית הנטענת תקרוס אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת כאשר בחינתו של החומר אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות, וכאשר אין אנו נדרשים להכריע בין גירסאות נוגדות, אלא עניין לנו בגירסה אחת, המופרכת מעצמה'."
5.דברים אלה, כאילו נכתבו עבור תביעה זו שבפני. גרסתה העובדתית של המבקשת קרסה מיניה וביה אל מול ההסכם עליו חתמה, ואפילו הייתי יכול לשקול לבחון את גרסתה באספקלריא של טענה בעל פה נגד טענת בכתב, שוב איני יכול לעשות כן, שכן אין בתצהיר ולו בדל של התייחסות לתוכנו האמיתי של ההסכם, אגב הסתייגות מהכתוב בו. גרסתה היא כי על פי ההסכם אין היא חייבת אלא המחצית – וגרסה זו התמוססה כליל; כך גם נסיונה להסיט אל כתפי המשיב את האחריות למחדליה באי תשלום ההחזר החודשי על חשבון ההלוואה שהועמדה בחשבונה נשוא התביעה.
6.אין ממש בהגנה, איפוא, ועל כן אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן. המבקשת תישא בהוצאות המשיב עבור הבקשה והדיון בסך כולל של 1,800 ש"ח בצירוף מע"מ.
7.ניתן בזה פסק-דין על פי כתב התביעה. התובע רשאי להגיש פסיקתה לחתימתי.
ניתן היום, י"ד כסלו תש"ע, 01 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.