החלטה
לאחר עיון בבקשה, תגובה והתשובה לה, אני מחליט לקבל את הבקשה להעברת הדיון בתיק לבית משפט השלום באשדוד.
ביום 29.10.2008 חתם המבקש על כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה שנערכה ונחתמה בסניף המשיב באשקלון. סעיף 44 לכתב ההתחייבות מסדיר את עניין הדין המהותי ומקום השיפוט ועל פיו
"44. א. כתב התחייבות וערבות זה יפורש על פי ובהתאם לדיני מדינת ישראל.
44. ב. מקום השיפוט היחודי לצורך כתב התחייבות וערבות זה לרבות ההלוואה
ו/או סכום הערבות ו/או סכום הערבות הכולל נקבע בזה כדלקמן:
בבית המשפט המוסמך במדינת ישראל הקרוב ביותר למקום סניף הבנק המצוין בכתב התחייבות זה או בבית המשפט המוסמך באחת מהערים הבאות: ירושלים, תל-אביב יפו, חיפה, באר שבע או נצרת".
בענייננו בחינת לשונה של תניית השיפוט מוביל למסקנה כי מדובר בתניית שיפוט ייחודית, הקובעת בראשיתה, שהסמכות תהיה נתונה לביהמ"ש המוסמך, הקרוב ביותר לסניף הבנק המצוין בכתב ההתחייבות, משכך מוציא חלק זה של תניית השיפוט, את סמכותם של בתי משפט מוסמכים אחרים, ואולם המשך התנייה, מעניק סמכות שיפוט מקבילה לבתי המשפט המוסמכים באחת מ-5 הערים המנויות בסייפת תניית השיפוט.
על פניו, מדובר בתניה בחוזה אחיד, הקובעת לעניין מקום שיפוט, ומשכך ולפי סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, חזקה שמקפחת, ויש לפרשה לפי סעיף 3 לאותו חוק, על פי מכלול תנאי החוזה. אני סבור כי בנסיבות המקרה, יש לקבוע כי מקום השיפוט יהיה על פי האפשרות הראשונה המופיעה בסעיף 44. ב. לכתב ההתחייבות, כלומר בבית המשפט המוסמך הקרוב ביותר לסניף הבנק המצוין בכתב ההתחייבות, ובהתאם לסעיף 3(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי. כלל הזיקות בתובענה, מקום מגוריו של המשיב ומקום יצירת ההתחייבות, מובילות למסקנה כי יש לבחור באפשרות הראשונה שנקבעה בכתב ההתחייבות, וכאמור בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי.
בפסק הדין בעניין ע"א 6916/04 בנק לאומי לישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, (פורסם בנבו), בו נדונה שאלת מקום שיפוט ועל פי תניה חוזית בהסכם ניהול חשבון, נדחתה עמדת היועמ"ש שמדובר בתנייה מקפחת, ונקבע כי תניית השיפוט איננה חד צדדית וחלה על הלקוח ועל הבנק כאחד. כמו כן, נקבע, כי קיימת זיקה הדוקה בין מקום השיפוט, בו רשאים לבחור שני הצדדים, לבין המקום בו מנהלים הבנק והלקוח את התקשרותם, נשוא החוזה, מקום סניף הבנק. עוד נקבע כי התנייה עולה בקנה אחד עם התכלית שביסוד בחירת מקום השיפוט לפי תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי ועם הוראת מקום השיפוט הספציפית שבתקנה 3(א1) לתקנות. כפי שניתן לראות, בעניין בנק לאומי, (שם), העניק בית המשפט משקל וחשיבות רבה למיקומו של סניף הבנק והתנהלות החשבון והונחה דעתו שבתניית השיפוט שנדונה שם, עניין זה בא על סיפוקו.
בשונה מתניית השיפוט בעניין בנק לאומי, (שם), תניית השיפוט בענייננו אומנם, איננה מגבילה בלשונה, באופן מפורש, את זכות הבחירה רק לאחד מן הצדדים, אך בפועל, תניית השיפוט גורמת לקיפוחו של המבקש, כאשר כלל הזיקות בנסיבות, תומכות במסקנה, כי יש לקיים את הדיון בבית משפט השלום שבאזור הסניף, כאמור לעיל, ולא באחד מ-5 בתי המשפט, המנויים בסופה של התנייה, וכל זאת בשל העדר זיקה הדוקה בין מקום השיפוט, בו רשאים לבחור שני הצדדים, לבין המקום בו מנהלים הבנק והלקוח את התקשרותם, נשוא החוזה, מקום סניף הבנק וכפי שנקבע בעניין בנק לאומי. משכך, בפנינו מצב בו לבנק המשיב-מנסח החוזה, אפשרות לבחור את מקום השיפוט, באופן היוצר חזקת קיפוח, וכאשר כתב ההתחייבות נחתם באשקלון, בסניפו של המשיב ובתביעה שעניינה חשבון זה.
בהתחשב במשקל שניתן בפסיקה למיקומו של סניף הבנק והתנהלות החשבון, וכאשר לשון התנייה מעניקה, בראשיתה, אפשרות המתחשבת גם במבקש, ולא ניתן טעם אחר ענייני לניהול ההליך כאן או קשר לסניף נוסף שבמחוז זה, למשל, במקרה בו מדובר בהלוואת משכנתא, שללא קשר למקום חתימת המסמכים, תיק ההלוואה מתנהל בסניף במחוז אחר, יש לקבוע כי דין הבקשה להתקבל.
אציין, כי ברי, שלא נס ליחן של פסיקות קודמות, שהפחיתו במידת מה, מחשיבות שאלת מקום הדיון, ונוכח אמצעי טכנולוגיה, ותחבורה משופרים וכיו"ב, ואולם כחלק מהאיזון שבית המשפט עורך כיום, לעניין זה, ובשקלול אותה פסיקה, ההוראה בתקנות בעניין תובע שלו סניפים, וכן תיקון חוק החוזים האחידים, לעניין התניה על מקום שיפוט, ונוכח התניה שבפניי, והנסיבות, דין הבקשה להתקבל.
נוכח האמור, אני מקבל את הבקשה להעברת הדיון בתיק, ומורה על העברת התיק, לבית משפט השלום באשדוד, שהוא המוסמך מבחינת המקום – לדון בעניין.
המזכירות תעביר את התיק בהתאם, וכן תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, ה' שבט תשע"ד, 06 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.