בנק הבינלאומי סניף חולון תעשיה נ' אדי רול בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד אשר עניינן אחריות בנק כלפי לקוח.

תחילתה של התביעה העיקרית בתובענה בסדר דין מקוצר אותה הגיש הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן – הבנק) נגד התובעים שכנגד על סך 15,325.53 ₪ בגין יתרת חוב בחשבון אותו ניהלה נתבעת 1, אדי רול בע"מ (להלן – החברה). נתבע 2, אילן דנון, בעלים ומנהל נתבעת 1, היה ערב ללא הגבלה בסכום להבטחת חובות החברה בחשבון (להלן – דנון).

הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן. על פי גרסת הנתבעים, במהלך פעילותה של החברה שילם הבנק שיקים ללא חתימה וחותמת של החברה או בחתימה מזויפת. שיקים אלו נלקחו במרמה מהחברה ובלא שחתימת המושך נבדקה.

במהלך שנת 2006 שכרה החברה שירותים מאת יועץ חיצוני, אמיר אפרתי (להלן – אפרתי), אשר בדיעבד התגלה כנוכל אשר הונה עשרות אנשים וביניהם את הנתבעים. במהלך עבודתו עבור החברה, גנב אפרתי שיקים של החברה, זייף שיקים של החברה וחילק אותם לגורמים שונים. לטענת הנתבעים, מדובר בסכום של כ- 140,000 ₪.

ביום 02.03.2009 ניתנה לנתבעים רשות להתגונן בטענה, שהבנק התרשל בכך שכיבד שיקים שלא נחתמו כדין על ידי מורשה חתימה בחשבון ובכך גרם לנזק אותו מבקשים התובעים לקזז.

החברה הגישה נגד הבנק תביעה שכנגד על סך של 273,864 ₪ בטענה, שהבנק התרשל כאשר שילם, בניגוד לתנאי החשבון ובניגוד למוסכם בין הצדדים באשר לחתימה הנדרשת, מספר רב של שיקים המנויים בסעיף 7 לכתב התביעה שכנגד.

עוד נטען בכתב התביעה שכנגד, שהבנק התרשל כלפי הנתבעים בעת שהפסיק לכבד שיקים שנמשכו מחשבון החברה וביניהם שיקים שנחתמו כדין. אי-כיבוד שיקים אלה גרם לחברה הן נזקים כספיים והן נזקים לא ממוניים, בכך שפעילות החברה והמוניטין שלה נפגעו. בהמשך הגביל הבנק את חשבון החברה.

לאחר הגבלת חשבון החברה החזיר הבנק שיקים של החברה וביניהם שיקים מזויפים. השיקים המזויפים הוחזרו לאו דווקא בשל החתימה המזויפת שנשאו, אלא דווקא בתואנה של שיקים ללא כיסוי. כמו כן החזיר הבנק שיקים אשר נחתמו כדין.

על פי גרסת הנתבעים/התובעת שכנגד, במהלך שנת 2006 שכרה החברה שירותים מאפרתי, אשר הציג את עצמו כרואה חשבון ובעל תואר שני במנהל עסקים והגדיר עצמו כבעל ידע וניסיון בהרחבת חברות ובהצמחתן. בדיעבד הסתבר, כי אפרתי הוא נוכל סדרתי, אשר הונה עשרות אנשים, התחזה לרואה חשבון, הורשע בעבר בעבירות שונות של מרמה ואף ריצה עונשי מאסר.

על פי טענת החברה, כתוצאה ממחדלי הבנק נגרמו לה נזקים לא ממוניים, שכן בעקבות תשלום כספים מחשבון החברה, כספים שכאמור לא היו אמורים, על פי תנאי החשבון, להיות משולמים, נוצר חוסר בחשבון אשר כתוצאה ממנו הוגבל החשבון על ידי הבנק. כתוצאה מכך, חדלו הספקים לעבוד עם החברה אשר לא הייתה יכולה להמשיך את מהלך העסקים הרגיל, דבר שפגע הן בהכנסותיה והן במוניטין אותו צברה לאורך שנות פעילותה.

התובעת שכנגד אומדת את הנזק הלא ממוני אשר נגרם לה בסכום של 50,000 ₪, שהינם ביטוי לנזק שנגרם לצמיחת החברה, הכולל גם מרכיב של לשון הרע ופגיעה במוניטין של החברה.

על פי טענת הבנק, מדובר בשיקים הנושאים את חותמת החברה וחתימות הנחזות להיות חתימותיו של מורשה החתימה בחשבון – דנון. לפיכך טוען הבנק, לא יכול היה לדעת כי מדובר בשיקים הנושאים חתימות מזויפות, ככל שהחתימות אכן זויפו. לטענת הבנק, החברה ודנון לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח, כי אכן מדובר בשיקים הנושאים חתימות מזויפות.

עוד טוען הבנק, כי אף אם ייקבע שמדובר בשיקים הנושאים חתימות מזויפות, הרי שפעל במקרה זה כשורה, שכן מדובר בשיקים אשר נראים תקינים ולא העלו חשד לזיוף ונמשכו מהחשבון במשך תקופה קצרה של כשלושה שבועות. לטענת הבנק, באין נתונים מחשידים ביחס לשיקים המוצגים לפירעון, די בבדיקה חזותית של השיקים ואין הבנק נדרש לבצע בדיקה ברמה של מומחה להשוואת כתבי יד.

עוד טוען הבנק, כי החברה ודנון מנועים מלכפור בחיוב החשבון בשיקים הואיל ומהעדויות עלה באופן ברור, כי דנון יכול היה למנוע את פירעון השיקים אשר זויפו לטענתו, למן השיק הראשון אשר לטענתו זויף ונפרע בחשבון, שכן דנון הודה בחקירתו הנגדית, כי נכנס באמצעות האינטרנט לחשבון ביום 31.05.2006, בדיוק באותו מועד בו נמשכו מהחשבון 2 השיקים הראשונים אשר לטענתו זויפו.

הבנק מוסיף וטוען, כי ישנו השתק פלוגתא ביחס לקביעות חד-משמעיות של השופט חגי ברנר בפסק דין אשר ניתן בתביעה אשר התנהלה בין בנק מזרחי-טפחות לבין החברה ודנון, במסגרתה הועלו טענות זהות לטענות בתיק דנן. שם נקבע, כי דנון התרשל בכך שנתן אמון מלא באדם זר שהכיר אך מקרוב, אפרתי, אשר לטענתו זייף את השיקים. כמו כן נקבע, כי דנון לא קיים כל מנגנון בקרה מינימלי על פעולותיו של אפרתי וכי למעשה מסר לאפרתי את מלוא המנגנונים שנועדו בנסיבות רגילות לאפשר את גילוי "המעילה" הנטענת על ידי דנון, מבעוד מועד. כמו כן קבע השופט ברנר, כי דנון יכול היה לגלות בנקל את דבר זיוף השיקים כבר מתחילת חודש יוני 2006 ולפיכך קבע, כי לגבי שיקים אלה חלה דוקטרינת המניעות וכי החברה ודנון מנועים מלכפור בחיובים בגין שיקים אלה.

דיון

השאלה הראשונה הדורשת הכרעה היא, האם אכן, כטענת הנתבעים והתובעת שכנגד, מדובר בחתימות מזויפות.

על פי טענת התובעת שכנגד-נתבעים הוכח באמצעות חוות דעת מטעמם, כי החתימות על גבי השיקים נשוא התובענה אכן זויפו. על פי טענת הנתבעים-תובעת שכנגד, אין להעניק משקל לחוות דעתה המומחית אשר מונתה על ידי בית המשפט, שכן זו לוקה בחסר, בהיותה לאקונית ללא פירוט כיצד הגיעה למסקנותיה, מה גם שלא כל השיקים נשוא התובענה נבדקו על ידי המומחית מטעם בית המשפט.

המומחית מטעם בית המשפט קיבלה לידיה 5 שיקים לבדיקה לאחר שהצדדים הסכימו, כי המומחית תבצע בדיקה מדגמית של 5 שיקים. ואלו הם ממצאי בדיקת המומחית מטעם בית המשפט: