בנק המזרחי המאוחד בע"מ,מזרחי טפחות נ' דדוש

החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים

בפני בקשתו של המבקש, מר דדוש אשר, כי אתיר לו להתגונן בפני תביעתו של המשיב, בנק המזרחי המאוחד בע"מ - מזרחי-טפחות, אשר הוגשה כנגדו בתיק שבכותרת, בסדר דין מקוצר, על הסך של 52,217 ₪.

תמצית הטענות בכתב התביעה

בכתב התביעה טען המשיב, כי הינו תאגיד בנקאי העוסק במתן הלוואות למימון רכישת מקרקעין ו/או זכויות במקרקעין ו/או מימון בניה, וכי ביום 28.6.96 נערך ונחתם הסכם הלוואה בין המבקש לבין המשיב, לפיו לווה המבקש סך של 150,000 ₪, אותם התחייב להחזיר למשיב באופן ובתנאים כמפורט בהסכם.

עוד נטען בכתב התביעה, כי למרות דרישות חוזרות ונשנות של הבנק-המשיב, לא עמד המבקש בהתחייבויותיו עפ"י ההסכם ופיגר בתשלומים השוטפים אותם התחייב לשלם למשיב.

על פי הנטען, החזר חובות המבקש בגין ההלוואה, הובטח במשכון על זכויותיו בנכס מקרקעין, והבנק-המשיב נקט בהליכים לביצוע משכון זה במסגרת תיק הוצל"פ מס' 14-01979-04-7 בלשכת ההוצל"פ בבאר-שבע.

לטענת המשיב, ביום 15.6.04 התמנה ב"כ הבנק-המשיב, ככונס נכסים על זכויות המבקש בנכס שברח' רינגלבלום 110/13, בבאר שבע, אשר נמכר בתמורה לסכום בשקלים חדשים השווה ערך לסך 35,700$, עפ'יי צו רשם ההוצל"פ. בכספי המכירה כוסו, לטענת המשיב, הוצאות ושכ"ט עו"ד, ויתרת התמורה בסך של 139,777 ש"ח הועברה לזכות חשבון ההלוואות.

המשיב ביקש להדגיש כי העברת הזכויות טרם הושלמה ולפיכך צפויות הוצאות כינוס נוספות שייתכן ויהיה בהן כדי להגדיל את החוב הנתבע.

גם לאחר העמדת הכספים אשר מקורם במימוש המשכון הנ"ל, לזכות ההלוואה, נותר חשבון

ההלוואה, נשוא כתב התביעה, ביתרת חובה בסך של 52,217 ₪.

לפיכך, ביקש המשיב לחייב את המבקש בתשלום סכום התביעה.

תמצית הטענות בבקשת הרשות להתגונן

המבקש טען בבקשתו למתן רשות להתגונן, כי בין סעיף 6 לכתב התביעה לבין הנספחים מסומנים ב' ו- ג' קיים פער תמוה, כלשונו.

בסעיף 6 לכתב התביעה, לטענתו, נכתב כי ביום 15/6/2004 מונה ב"כ הבנק ככונס נכסים ואילו בנספחים המצורפים התאריכים הנקובים הם משנת 2007 , דהיינו, לדידו של המבקש, קיים פער בלתי מוסבר של 3 שנים.

המבקש הוסיף וטען כי ב"כ המשיב לא שלח מעולם דו"ח מכירת הנכס, כמתבקש ע"פ החוק, ואין למבקש כל אינדיקציה אודות התנהלות המכירה ההצעות שהיוו את סכום המכירה, פירוט ההוצאות וכיוצא בזה.

המבקש הוסיף וטען כי המספרים המופיעים בסעיפים 6 ו-7 לכתב התביעה, וכן בנספחים ב', ג' ו-ד' "לא מסתדרים חשבונאית", כלשונו.

המבקש טען כי לא ברור מדוע המתין המשיב 3 שנים עד להגשת התביעה, וכי התביעה נגועה, לפיכך, בשיהוי.

עוד לטענתו, נראה שכונס הנכסים דאג ל"נפח" את הוצאות המכירה למימדים בלתי סבירים.

המבקש טען, לעניין ההוצאות, כי הוצאות השמאי שולמו פעמיים, הוצאות פרסום שולמו שלוש פעמים והחשבוניות שצורפו אינן תואמות את החיובים בפועל. עוד נטען על ידי המבקש, כי הוצאות הפינוי מופרזות ומופרכות בסך 5200 ₪, זאת כאשר בידי הכונס היו מפתחות