בנק הפועלים בע"מ-סניף ראשי נ' גולן ואח'

החלטה

הבקשה

בפני בקשה לעיכוב ביצוען של החלטותיי מיום 13.6.11 ומיום 15.6.11 (להלן- ההחלטות) .

ביום 13.06.11 קיבלתי באופן חלקי את בקשת המבקש להטלת עיקולים זמניים על זכויות המשיבים 1-2 בנכסים וכספים שבבעלותם כמפורט בבקשת המבקש, וקבע כי יוטל עיקול זמני על זכויותיו של המשיב מס' 1 בדירה שבבעלותו.

ביום 15.06.2011 דחיתי את בקשת המבקש להרחבת צו העיקול והותרת צו איסור הדיספוזיציה שניתן בתיק זה על כנו עד למתן החלטה בבקשה.

המבקש הגיש ערעור על ההחלטות . בינתיים, הגיש המבקש בקשה זו לעיכוב ביצוע ההחלטות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטות.

דיון

הכלל הוא כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ). על מנת להצדיק סטייה מכלל זה , על המערער לשכנע את בית המשפט בקיומם של שני תנאים מצטברים: ראשית, כי קיימים סיכויים טובים להצליח בערעור ; שנית, כי אם יזכה בערעור יהא זה מן הנמנע או קשה מאוד להחזיר את המצב לקדמותו או כי ביצועה המידי של ההחלטה יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון (ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ נ' ויטקו כימיקלים בע"מ , פ"ד מא(1) 713 , 715-716; בש"א 86/89 הרפז ואח' נ' אחיטוב ואח' , פ"ד מג(1) 334 , 335-336;בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג (2)172, 174 ; בש"א 5043/90 ביטון נ' ביטון ואח' , פ"ד מד(4) 873 , 876-877; בש"א 4523/91 ברקוביץ' ואח' נ' פקיד השומה חיפה , פ"ד מה(5) 508 , 509-510; בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403 , 404-405; ע"א 7221/01 י.ג רובינשטיין יצור וסחר נ' שובל (נ.י.ב) , פ"ד נו(4) 178 , 182-183;ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה ואח' , פ"ד נח(2) 301 , 303-304).

סיכויי הערעור

כאמור, על המבקש לשכנע את בית המשפט בכך שלכאורה יש לערעורו סיכויים טובים להתקבל.

במקרה דנן, לא השתכנעתי בכך. כאמור בהחלטותיי נשוא הערעור, סכום התביעה 174,951 ₪ ושווי הנכס שעוקל 1,500,000 ₪. זאת, על פי התצהיר שצורף לתגובת המצהירים. המבקש לא סתר טענה זו ולא הביא חוו"ד שמאי או כל ראיה אחרת כדין לסתירת טענה זו. כידוע, נטל השכנוע בעניין זה מוטל על המבקש (בש"א 4459/94 סלמונוב נ' שרבני, פ"ד מט(3) 479, 483-482; רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789, 799).

חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, הסב את תשומת-הלב גם לשיקולים שעל בית-המשפט לשקול בבואו לתת צו זמני. צו זה, שניתן מעצם טבעו, שלא על יסוד ראיות מלאות, עשוי לפגוע שלא כדין בקניינו של הנתבע, בעוד שהסעד הסופי ניתן לאחר בירור מלא של זכויות בעלי-הדין. גברה ההכרה שבתי-המשפט נדרשים ליתר זהירות מבעבר במתן צווים זמניים. על בתי-המשפט לערוך איזון בין האינטרס של התובע שהנתבע לא יכשיל בתקופת הביניים שעד למתן פסק-הדין את ביצועו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות קניינו לא תיפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה (רע"א 96 / 8420 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, נא (3) 789, 799).

תקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני והיקפו יביא בית המשפט בחשבון אם הסעד אינו פוגע במידה העולה על הנדרש. כמו כן, נקבע כי אין מקום לקבוע זכות גורפת לעיקול זמני שעה שבחלק מן המקרים ניתן להשתמש באמצעים פוגעניים פחות (רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC., תק-על 2007(1), 81 , 84 (2007)).

ההלכה שנקבעה ע"א 71 / 272 יהודה בן-דוד נ' החברה לתפעול וניהול הימורי ספורט בע"מ , עליה מסתמך המבקש ניתנה הרבה לפני שנחקק חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ותוקנו התקנות כאמור לעיל והיא התייחסה לבקשה להמרת עיקול ולא לבקשה להטלת עיקול, בה נטל השכנוע מוטל על המבקש.

לפיכך, לאור ההכרה בזכות הקניין כזכות חוקתית והחובה שלא להטיל עיקול זמני הפוגע במידה העולה על הנדרש בזכות הקניין של הנתבעים, אין להרחיב את העיקול גם כספי המשיב 2 בנוסף לעיקול שהוטל על נכס המקרקעין, שיש בו לכאורה כדי להבטיח את סכום התביעה.

המבקש טוען בערעורו כי התעלמתי מהעובדה כי על הנכס ששוויו 1,500,000 ₪ מוטלת משכנתא בסך 900,000 ₪ וכי המדובר בדירת מגורים שמחצית מהזכויות בה שייכות לבת זוגו של המשיב 1. טענות אלה לא נעלמו מעיני . אך, גם לאחר מימוש המשכנתא תיוותר בידי המשיב 1 יתרה הגבוהה לכאורה מסכום התביעה (סכום התביעה הוא - 174,951 ₪). כאמור, לא הובאה בפני כל ראיה כדין כדי להוכיח שאין די בעיקול זה כדי להבטיח את סכום התביעה.

המבקש טוען בערעורו כי לא היה מקום להבחין בין המשיב 1 , שבהיותו הלווה , הינו בגדר "חייב עיקרי" לבין המשיב 2 , שהינו ערב להלוואת המשיב 1. זאת, מאחר שהתביעה הוגשה נגדם "ביחד ולחוד". אך, אין להתעלם מהעובדה כי אם יזכה המבקש בתביעתו נגד המשיב 1 יוכל לבצע את פסק הדין על ידי מימוש נכס המקרקעין עליו הוטל העיקול. אך, אם תדחה תביעתו של המבקש נגד המשיב 1 (הלווה) תדחה התביעה גם נגד המשיב 2 (הערב). זאת, מאחר ש"אין הערב חב ביותר מחיובו של החייב ולא בחמור ממנו" (סעיף 4 (א) לחוק הערבות התשכ"ז – 1967),ו"כל טענה שיש לחייב כלפי הנושה בקשר לחיובו עומדת גם לערב"(סעיף 7 (א)לחוק הערבות התשכ"ז – 1967). לפיכך, קבעתי כי אין מקום לעקל את כספי המשיב 2 (הערב) מקום שניתן להסתפק בעיקול דירתו של המשיב 1 (הלווה).

בנוסף לדברים האלה, יש לזכור כי "הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, אלא במקרים חריגים בלבד" (רע"א 8843/09 סטרוד נ' עו"ד קובי אשכנזי, כונס הנכסים (לא פורסם , 2009).