החלטה
זו בקשת רשות להגן כנגד תביעה, שהוגשה בסדר דין מקוצר, ע"ס 57,759.88 ₪ ע"י המשיב ובגין יתרת חוב על פי ספריו.
לטענת המשיב (להלן:"הבנק") הנתבע 1, בעלה של המבקשת , פתח ח-ן וחתם על הסכם תנאי ניהול, על פיו רשאי הבנק לדרוש, בכל עת, את סילוק היתרה שתגיע לו אותה עת בח-ן. המבקשת חתמה על כתב ערבות ולפיו ערבה לסילוק חובות הנתבע 1 כלפי הבנק. נטען כי בחשבון יתרת חוב , הנתבעים נדרשו לשלם את החוב, אך לא עשו כן.
לטענת המבקשת הח-ן נפתח על מנת לקבל הלוואת "בלון", שנועדה למימון פעילותה או החזר חובותיה של חב' להיט צעצועים ומתנות בע"מ (להלן:"החברה") שהנתבע 1 מחזיק ב1/3 ממניותיה. החברה הייתה אמורה להחזיר את הלוואה אולם עקב קשיים לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי הבנק.
נטען כי נעשו ניסיונות להגיע להסדרים והנתבע 1 אף ניסה לשלם חלק מהתשלומים מחשבון אחר .
לטענתה הבנק דרש להחתימה כערבה לח-ן, וכאשר באותה עת עבדה בחברה שנקלעה לקשיים ולא קיבלה שכר וכאשר היה ידוע הן לנתבע 1 והן לפקידי הבנק שאין לה כל יכולת החזר, וכן היה ידוע להם , שאיננה קשורה לחברה, ושהחברה חדלת פירעון. לטענתה, הנתבע 1 לא הסביר לה את המהות המעשית והמשפטית של החתימה שלה כערבה, ופקידי הבנק לא אפשרו לה לקרוא ולקבל הסבר וניצלו את הלחץ שהופעל עליה ועל בעלה, כאשר כל "טקס" החתימה ארך 5 דקות ולא הבינה את המשמעות וההשלכות של חתימתה, וכשביקשה לקבל הסבר השיבו לה פקידי הבנק כי מדובר במסמכים מסניף אחר ואין זה מעניינם.
לדיון שהתקיים ביום 2.4.12, הגיע בעלה של המבקשת וטען כי המבקשת חולה ושלא תתייצב לדיון , כן הוצג אישור רפואי בעניין. ב"כ המשיב ביקשה לוותר על חקירת המבקשת, וטענה כי יש לדחות את הבקשה, באשר אין שום טענה של ממש בבר"ל, הטענה שלא ידעה על מה היא חותמת כאשר המסמכים ברורים וקריאים, מטרת לקיחת ההלוואה אינה רלוונטית ושהמבקשת לא מכחישה את ערבותה לחשבון הפרטי של בעלה , לטענתה התקיימה ישיבת מהו"ת שלא צלחה. ניתנה החלטה ולפיה המבקשת תגיב לטענות המשיב בדיון ותינתן החלטה סופית. המבקשת בתגובתה טוענת שהאמור בתצהירה לא נסתר, תוך חזרה על הטענות שצוינו.
לאחר עיון בחומר שבתיק אני מחליט לדחות את הבקשה.
הלכה ידועה היא, כי בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, די לו למבקש אם יראה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי (א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמוד 310 ). בשורה של פס"ד נפסק, כי בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראה: ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נט(3) 41, 46). רק אם התברר לביהמ"ש, עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו, כי הגנתו הינה "הגנת בדים", לא תינתן רשות להתגונן ( ראה: ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי [פורסם בנבו). הלכה זו סוכמה לאחרונה ע"י כב' השופט דנציגר בע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ [פורסם בנבו]
בענייננו, והגם שהמבקשת לא נחקרה על תצהירה, אני סבור כי טענות ההגנה של המבקשת אינן מספיקות ואינן מהוות הגנה, ולו לכאורה, התצהיר לא פורט באופן מספק, ולא הונחה בפני תשתית עובדתית מינימאלית וכנדרש בשלב דיוני זה, ולצורך מתן הרשות, הטענות כלליות ומנוגדות למסמכים עליהם חתומה המבקשת. יצוין כי סכום החוב וחתימות המבקשת לא הוכחשו.
על פי מסמכי התביעה , המבקשת חתמה על ערבות לא מוגבלת בסכום לחובות בעלה, הנתבע 1 , בסעיף 2 להודעה לערב- המבקשת, צוינה יתרת החובה לאותו מועד, ובשיעור דומה לנתבע כאן, בסעיף 5 סומן ב- X חלופות המבהירות מצב ח-ן החייב העיקרי, ולפיו בין השאר, אינו עומד בפרעון חובותיו לבנק והינו לקוח מוגבל, ובנוסף נחתם עם הבעל הסכם להסדר חוב שגם עליו המבקשת חתומה, ומופיעה בו יתרת החוב למועד הערבות.
אמנם ניתן לטעון בשלב זה טענות כנגד מסמך חתום , ואולם אין די בטענות כלליות הקשורות ליכולת או למידע שהמבקשת קיבלה מן הבעל.
מהפירוט הדל שיש בתצהיר ,סעיפים 13-15, לא ניתן לקבוע , ולו לכאורה, שקיימת הגנה אפשרית, שיש בה לבטל את החבות לפי הערבות החתומה.
לחתימה על מסמך יש תוצאות משפטיות, וראה בעניין זה : ע"א 2418/08 , מחוזי ת"א,הרכב כב' השופטת קובו , בטי סימון נ' בנק מזרחי – טפחות סניף ראשי ואח' , [פורסם בנבו]. ובמיוחד סעיפים 9 ו-11 לאותו פס"ד.
לאור האמור לעיל הבקשה נדחית. התובע זכאי לפסק-דין לפי התביעה, בצירוף האגרה ששולמה, צמוד ונושא ריבית כחוק מיום התשלום, שכ"ט בגין התביעה, לפי התעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עוה"ד, וכן שכ"ט בגין הדיון בבקשה בסך 1,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק.
התובע רשאי להגיש פסיקתא לחתימה.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים
ניתנה היום, ט"ז סיון תשע"ב, 6 יוני 2012, בהעדר הצדדים.