החלטה
1.בפניי התנגדות לביצוע שטרות, במסגרתה טען המבקש כי השטרות נשוא תיק זה נמסרו על ידי המבקשת לצד ג', אדם בשם מר דאוד חורי (להלן: חורי), בתחילת שנת 2009, ביחד עם שטרות אחרים מעותדים של המבקשת ושל לקוחותיה, במסגרת עיסקאות ניכיון שבהן הייתה אמורה המבקשת לקבל תמורה מאת מר חורי.
לטענת המבקשת, מר חורי הודיע לה טרם מועד הפירעון של השטרות, כי השטרות נגנבו ממשרדו וביקש לבטל את השטרות.
המבקשת טוענת כי נוכח הודעת מר חורי, אשר נמסרה טרם שנתקבלה תמורה בעד השטרות מאותו צד ג', פעלה לביטול השטרות והודיעה ללקוחותיה, ששטרות שלהם נמסרו אף הם למר חורי, לפעול באותו אופן.
משנגנבו השטרות כאמור, טרם שניתנה תמורה במסגרת עיסקאות הניכיון, מבקשת המבקשת לטעון כי מדובר בכשלון תמורה מלא.
עוד טוענת המבקשת כי לא ידוע לה כיצד התגלגלו השטרות לידי המשיב, וליתר דיוק, לידי חברת "מ.מ. יבולי התבור (1995 ) בע"מ" מי שנחזית להיות הנפרעת על פי השטרות, והחתומה על גב השטרות כמסבה.
לטענת המבקשת, משניטלו השטרות לאחר הגניבה על ידי מאן דהוא, מבלי שבוצעה מסירה כדין של השטרות על ידי מי שהוא בעל זכות בהם, למעשה, לא ניתן לחייבה בגינם.
עוד טוענת המבקשת כי מבירור שערכה עולה שחברת "מ.מ יבולי התבור (1995) בע"מ" (להלן- החברה) מנהלת את חשבונה אצל המשיב , והשטרות נמסרו למשיב ככל הנראה במסגרת ניהול ענייניה החשבונאיים של החברה אצלו.
לטענת המבקשת, עוד עלה מהבירור שערכה כי החברה מצויה בקשיים רבים מזה זמן, וביום 9.6.2009 אף הגישה החברה בקשה להקפאת הליכים.
המבקשת טוענת כי יש בדברים אלו כדי ללמד שהמשיב ידע אודות מצבה הכלכלי הקשה של החברה, ואם קיבל לידיו שטרות משוכים לטובת החברה מבלי לברר הכיצד התגלגלו לידיה שטרות בסכומים כה גבוהים, והאם נדרשת ליתן תמורה כלשהי בעדם, ותוך שידוע לו היטב כי לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה לשם פירעון אותם שטרות, הרי שפעל בקבלת השטרות לידיו בחוסר תום לב, באופן המשמיט את הקרקע תחת האפשרות שייחשב כאוחז כשורה.
טענה נוספת שהעלתה המבקשת נוגעת לאי המצאת מסמכים לידיה, ובהקשר זה גרסה כי המשיב נמנע מלמסור לידיה מסמכים הנוגעים לעסקאות הקשורות בשטרות.
2.בעל המניות במבקשת נחקר על תצהירו, הבהיר כי היו מס' עסקאות עם מר חורי, וכי נתן הוראת ביטול לבנק טרם שנכנסה ההגבלה על החשבון לתוקף. המצהיר לא ידע לומר באילו מועדים נערכו העסקאות, מתי נגנבו השטרות, מתי קיבל הודעה בעניין ממר חורי ומתי הודיע לבנקים הנמשכים הודעת ביטול ביחס לשטרות.
3.המשיב טען כי יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן בטענה שעסקת היסוד, אשר ביחס אליה טענה המבקשת כי לא ניתנה כל תמורה, אינה מפורטת כנדרש, ומשלא פורטה, אין ליתן בגינה רשות להתגונן.
המשיב מבהיר כי טענתה של המבקשת ביחס לעסקת היסוד הינה כי בגין השטרות נשוא תיק זה בוצעה עסקת ניכיון ,לפיה אמורה הייתה להתקבל תמורה ולא התקבלה.
המבקשת לא הבהיר מהי התמורה שאמורה הייתה להתקבל, מה שיעור הריבית המוסכמת, מתי אמורה הייתה התמורה להתקבל, כמה עסקאות התבצעו בין הצדדים, וכיוצ"ב.
המשיב טוען כי חוסר הפירוט בולט במיוחד, שעה שבחר לחקור את העד וליתן לו את ההזדמנות להשלים פרטים וגם אז נותרו הדברים מעורפלים.
כך, ניתנה למצהיר הזדמנות להשלים פרטים לעניין מועד מסירת השיקים למר חורי, מס' העסקאות שבוצעו, מועד גניבתם מאותו צד ג', מועד מתן הוראת הביטול, וכיוצ"ב.
לשיטתו, התלונה שהוגשה למשטרת ישראל מעידה לכאורה על מסירת הודעה בדבר ביצוע הגניבה רק בחודש יולי 2009, שעה שבתצהיר מתייחס נציג המבקשת לעיסקה שבוצעה בתחילת שנת 2009, והשטרות נשוא תיק ההוצל"פ חוללו בציון אכ"מ או מוגבל ולא בציון כי ניתנה הוראת ביטול.
4.המבקשת ביקשה, טרם שתינתן החלטה, להמציא לעיוני החלטות שניתנו על ידי ערכאות שונות בסוגיה נשוא המחלוקת שבין הצדדים, והמשיב לא התנגד וביקש אף הוא להציג החלטה שניתנה על ידי בית משפט השלום בתל אביב, ביחס למסכת עובדתית דומה.
5.לאחרונה ריכז ביהמ"ש העליון את ההלכות הנוהגות בסוגית בקשות הרשות להגן, והבהיר כי מקום שמועלית הגנה ולו הדחוקה ביותר - יש ליתן רשות להגן, וזאת אף אם מדובר בטענה שסיכויה להתקבל נמוכים הם, וכך נקבע: