בנק לאומי למשכנתאות בע"מ - סניף ראשי נ' טלקר ואח'

פסק דין

בפניי בקשה למתן רשות ערעור שהגיש המבקש – הזוכה, על החלטת כב' רשם ההוצל"פ עדי סומך מיום 14.10.10, בתיק הוצל"פ 01-10878-72-6, לפיה נקבע כי על המבקש להפחית מסכום החוב בספרי הבנק את גובה עמלת הפירעון המוקדם אשר הוספה על ידו לסכום החוב בתיק ההוצל"פ (נומרטור: 035096552ט).

כבר בראשית אציין כי החלטת הרשם כוללת קביעות בעניינים נוספים, אולם בקשת המבקש עניינה ברכיב זה של ההחלטה בלבד.

את החלטתו בעניין זה מנמק הרשם הנכבד כדלקמן:

"א. עמלת פרעון מוקדם – מסכים אני לדעת החייבים לעניין זה, בהתאם לסעיף 18 להסכם ההלוואה ותכליתה העקרונית של העמלה הנדונה עסקינן בגמול המשולם לזוכה כתוצאת פרעונה המוקדם והוולונטרי של ההלוואה על ידי החייב. עמלה זו אינה שמורה למקרים של מכר כפוי כבענייננו ועל כן לא היה מקום לה. הזוכה תדאג להפחית מסכום החוב בספריה גובה עמלה זו".

בהתאם להחלטתי מיום 8.11.10, הוגשה תגובת המשיבים – החייבים לבקשה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי, ובחנתי טענות הצדדים, לרבות הוראותיו של הסכם ההלוואה, מצאתי לדון בבקשה כבערעור עצמו, ולהורות על קבלת הערעור.

כפי שציין נכונה הרשם הנכבד בהחלטתו, גם אני כשלעצמי סבור כי הוראת סעיף 18 להסכם ההלוואה הינה ברורה ומפורשת ואינה זקוקה לפרשנות שהיא, באשר הינה מתייחסת לעמלה בגין פירעון מוקדם, מקום שהפירעון המוקדם מתבצע על פי בקשת הלווה וביוזמתו.

ואולם, במסגרת החלטתו, התעלם הרשם הנכבד כליל מהוראה אחרת בהסכם ההלוואה – היא הוראת סעיף 26, שכותרתה "העמדת ההלוואה לפרעון מיידי", ולשונה כדלקמן:

"מבלי לפגוע ובנוסף לאמור בחוזה זה ובכל חוזה אחר עליו חתמו הלווים, בכל אחד מהמקרים הבאים יהיה הבנק רשאי להעמיד לפרעון מיידי את כל יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת לרבות ההלוואה והסכומים שמועד פירעונם טרם הגיע, הריבית עליהם, הפרשי הצמדה וכל יתרת הסכומים שיגיעו לבנק על פי חוזה זה, כולל עמלת פרעון מוקדם, בשעורים ובתנאים בהתאם לקביעת בנק ישראל (או כל רשות מוסמכת אחרת)..................................................................

אם הלווה ו/או הערבים יפגרו למעלה מ-30 יום בפרעון תשלום כלשהו שעליהם לשלמו לבנק לפי חוזה זה.

...................................................................................................."

ענינו הרואות כי הסכם ההלוואה מתייחס לתשלום עמלת פירעון מוקדם גם במקרה בו רשאי הבנק להעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי מחמת פיגור בתשלומי ההלוואה וכן במצבים נוספים המפורטים במסגרת סעיף 26 הנ"ל.

כבר נפסק כי טענות העשויות לעמוד לחייב כנגד שטר המשכנתה אינן מתבררות בפני רשם ההוצאה לפועל, אלא בפני בית המשפט המוסמך. לפיכך, הטענות שהועלו על ידי המבקשים במסגרת כתב התגובה שבפניי, לרבות הטענות כי מדובר בחוזה אחיד וכן הטענות כי לא הוחתמו לצד סעיף 26 להסכם ההלוואה – הן טענות הנוגעות לתוקפו של ההסכם – טענות שרשם ההוצל"פ הינו נעדר סמכות עניינית לדון בהן ועל המבקשים להגיש בעניין זה תובענה לבית המשפט המוסמך. (ראה עוד בעניין זה בספרו של ד' בר אופיר, "הוצאה לפועל הליכים והלכות", מהדורה שביעית, חלק ב' בעמ' 717-718).

בשולי הדברים אציין כי במבוא לבקשה שהגיש הגדיר המבקש את השאלות המשפטיות נשוא הבקשה, כאשר השאלה הראשונה הינה האם מוסמך לדון רשם ההוצל"פ בזכאות המבקש לעמלת פירעון מוקדם על פי תנאי ההלוואה ותנאי השיעבוד – מצאתי לנכון לציין כי תשובתי לשאלה זו הינה בחיוב אם כי חיוב מסוייג, ואסביר.

סמכותו של רשם ההוצל"פ במסגרת ביצועו של שטר משכנתא, כוללת בחובה סמכות לדון בטענות המתייחסות לפירעון החוב ולגובהו. אלא מאי? המדובר בסמכות שהינה סמכות המוגבלת להוראות המפורשות העולות מהסכם ההלוואה ו/או שטר המשכנתא. ככל שהוראות ההסכמים "סובלות" יותר מפרשנות אחת או לחילופין מקום שבפי החייב טענות הקשורות עם תוקפן של איזה מהוראות ההסכם, כפי המקרה שבפניי, הרי שהדברים אינם בגדר סמכותו העניינית של רשם ההוצל"פ, וכפי שציינתי לעיל, על החייב לפנות בתובענה מתאימה לבית המשפט המוסמך.

כפי שציינתי לעיל, זכאותו של המבקש, במקרה שבפניי, לתשלום עמלת פירעון מוקדם מעוגנת באופן מפורש בהוראות הסכם ההלוואה ולפיכך לא היה מקום להורות על הפחתתה של זו מסך חובם של המבקשים.

אשר על כן, ובהתאם לכל האמור לעיל, הערעור מתקבל בזאת.

המשיבים יישאו בהוצאות המבקש בערעור בסך 2,500 ₪.