בנק לאומי נ' דודסון ואח'

פסק דין (בעניין הנתבעת 2)

1.בפני תביעה כספית בסך 66,384 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעים בהליך של סדר דין מקוצר וזאת בגין יתרת חוב בחשבון העו"ש ובהלוואה.

רקע

2.הנתבעים היו במועדים הרלוונטיים זוג נשוי והחשבון הוא חשבונם המשותף.

3.הנתבע 1 לא ביקש רשות להתגונן מפני התביעה ומכאן שפסק דין זה מתייחס לנתבעת 2 בלבד.

4.הנתבעת 2 הגישה בקשה למתן רשות להתגונן ובהסכמת הצדדים ניתנה לה רשות להתגונן.

5.ביום 23.03.10, התקיים בפני דיון והעידו בפני, מטעם התובע, הגב' הדס אלקובי מנהלת חשבונות במגזר הפרטי בסניף ערד של התובע ומטעם הנתבעת, הנתבעת עצמה.

הצדדים סיכומו טענותיהם בכתב.

טענות הצדדים

6.הנתבעת אינה מכחישה את החוב ואולם טוענת טענות בדבר רשלנות הבנק והפרת חובות נאמנות בגינם נטען כי יש לדחות את התביעה.

7.טענתה הראשונה של התובעת היא כי הבנק אישר לנתבעים לקבל הלוואות בסך כולל של 30,000 ₪, למרות ידיעתו כי מדובר באשה מוכה הנסחטת על ידי בעל המצוי במעצר בית וחדל לעבוד וכי לא יהיה כיסוי להלוואות אותם לקח בכדי לממן ייצוג משפטי בתיק הפלילי שהתנהל נגדו.

הנתבעת טוענת כי הבנק ידע שהיא היתה במצב קשה מבחינת הקשר עם בעלה ופעלה מפחד והיא אף סיפרה זאת לפקידות הבנק טניה וטלי פולוסקוב. בנוסף נטען, כי הבנק לא מילא אחר חובת הנאמנות שלו, כאשר אישר הלוואות למרות שהיה ידוע לו שהנתבע 1 במעצר בית, לא עובד וכי הכנסות בני הזוג נמוכות ביותר.

הנתבעת טוענת כי היה על הבנק להביא לעדות את פקידות הבנק האמורות, אולם הוא לא עשה כן. בהתייחס להלוואה מ"לאומי קארד", נטען כי מדובר בחברה הקשורה לבנק וכי נוכח מצבם הכלכלי של הנתבעים לא היה מקום לאשר את ההלוואות.

כן נטען, כי הבנק חסם את החשבון זמן קצר לאחר אישור ההלוואה מיום 22.08.04.

8.התובע טוען לעניין זה כי הנתבעים פתחו חשבון עו"ש ביום 17.11.93 וחתמו על טופס הרשאה הדדית בחשבון. החשבון התנהל במשך שנים רבות ללא חריגה משמעותית והנתבעים נחשבו ללקוחות אמינים.

כל מסמכי ההלוואות ובקשות האשראי בחשבון חתומים על ידי הנתבעת 2 באופן אישי.

הנתבעת מעולם לא ביקשה מהתובע לבטל את ההרשאה ההדדית בחשבון וטענותיה כי כל פעולותיה נעשו תחת כפייה ואיומים של בעלה, אינן מוכרות לבנק. עוד נטען כי הנתבעת המשיכה למסור צ'קים רבים גם לאחר שחשבונה הוגבל וגם לאחר שלטענתה לא הופקדה יותר משכורת בחשבון.

כן נטען כי הבקשה להלוואה על סך 15,000 ₪ חתומה על ידי הנתבעת בלבד ובמועד מתן ההלוואה, ביום 22.08.04 עדיין הועברה משכורת לחשבון הנתבעים. ההגבלה הראשונה שנעשתה בחשבון היתה ביום 21.07.05 כשנה לאחר מתן ההלוואות.

בהתייחס להלוואה על סך 15,000 ₪ מ"לאומי קארד", נטען כי ההלוואה מתבצעת ישירות מ"לאומי קארד" ללא תיאום מראש עם הבנק והפנייה אינה עוברת לאישורו ולכן התובע לא היה מעורב במתן הלוואה זו.

9.טענתה השנייה של הנתבעת היא כי בתחילת חודש אוקטובר 2005, הגיע לנתבעת מכתב מקופת הפנסיה "מבטחים" המודיע שבעלה זכאי לקבל תוך כמה ימים סכום של 43,210 ₪. הנתבעת טוענת כי מיהרה לבנק ודיברה עם הפקידה טלי פלוסקוף וביקשה שיתפסו את הכסף לפני הברחתו. לאחר מכן, שוחחה עם מנהל הבנק שאמר לה שאין לו מה לעשות עם זה ומדובר בעלויות משפטיות מאוד גבוהות. הנתבעת גם הודיעה למנהל הבנק כי בעלה לשעבר אמור היה לקבל כספים בגין פיצוי עבור תאונת דרכים מחברת ביטוח.