בנק לאומי סניף גדרה נ' בעלי כנף באר טוביה בע"מ ואח'

החלטה

בטרם פתיחה של החלטה זו ברצוני להעיר ולהאיר דבר מה באשר לבקשה נשוא החלטה זו, וסיכומי טענות הצדדים.

בד"כ איני חסיד, בלשון המעטה, של הארכת דברים ואני רואה בקיצורם מעלה רבה.

אחת הסיבות לכך היא שרוב מלל מביא ברוב המקרים, וזו גם מטרתו, לערפול של מסכת העובדות והטיעון שצמוד להן.

מאידך, תפקידו של הקיצור הוא להביא לבהירות וחידוד הדברים והוא אינו ממלא אחר תפקידו אם בנוסף להיות הדברים קצרים, אין הם מנוסחים באופן שניתן יהיה להבין מהם מה רוצה צד זה או אחר.

לצערי, מצב דברים אחרון הוא מצב הדברים בתיק זה, והוא המביא לכך שאין מנוס אלא לתת לנתבעים רשות להתגונן, שאיני בטוח כי יש בה ממש.

עניינה של התביעה, שהוגשה ב"סדר דין מקוצר" הוא בחוב של החברה הנתבעת מס' 1 [ להלן: "החברה" ] לבנק התובע [ להלן: "הבנק" ] אשר העמיד את כל מסגרות האשראי שנתן לה לפירעון מידי לאחר, שלטענת הבנק, חרגה החברה ממסגרות האשראי.

הנתבעים האחרים הם בעלי מניותיה ומנהליה של החברה בעת כריתת ההסכמים שבין החברה לבנק והם ערבו לחובותיה של החברה לבנק, כפי נספחי כתב התביעה.

טענה אחת בפי הנתבעים כולם [ למעט נתבע 2 שיוצג בנפרד, אך זכאי יהיה להתגונן גם בטענה זו ], והיא שהבנק העמיד את האשראי לפירעון מידי שלא כדין, שכן החברה לא חרגה ממסגרות האשראי שניתנו לה.

איני יכול לומר שבתצהירו של הנתבע מס' 4, מר יורם שוחט [ להלן: "שוחט" ] עולים הדברים בבירור רב; אולם גם בחקירתו הנגדית וגם בסיכומי טענות הבנק, לא מצאתי משום הפרכה של ממש של טענה זו, אשר ככל שאינה מפורטת, בכל זאת קיימת, בצורה זו אחרת [ לא הצלחתי להבין מסיכומי הנתבעים את החשבונאות לעניין קיומה/אי קיומה של החריגה ]; מכל מקום, נראה כי עשוי הוא שאותה חריגה הייתה קטנה ביחס ולא הצדיקה את העמדת האשראי כולו לפירעון מידי מלא.

גם לא ברור באופן מלא אם בקשתו של שוחט למתן רשות להתגונן כוללת את כלל הנתבעים, למעט נתבע מס' 2, או רק אותו עצמו ובשלב זה, כל עוד לא הוברר אחרת, אני מזכה את כלל הנתבעים ברשות להתגונן בטענה זו בלבד,לאמור: בעת העמדת האשראי לפירעון מידי, לא הייתה זכות ו/או סיבה לבנק לעשות כן ו/או פעולתו בעניין זה נגועה בחוסר תום לב.

הנתבע מס' 2 טען רק כי פרש מחברותו בחברה שלשה חודשים לאחר פתיחת חשבון החברה בבנק [ ראה מוצג במ/3 ] ונאמר לו על ידי פקידה בשם סטלה, שאין הוא ערב עוד לבנק, למרות חתימתו הקודמת על כתב ערבות.

זו טענה הראויה להישמע, גם אם נראית בעייתית כלשהו.

מכל מקום, הטענה לא הופרכה, בשלב זה, ובהתחשב בכך שעומדת לנתבע מס' 2 האפשרות להתגונן בטענות ה"כלליות" הנ"ל, איני רואה מניעה למנוע ממנו גם הגנה אפשרית זו.

קדם משפט ביום 18.1.11 שעה 12.30.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"א, 07 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.