תא"ק
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
5853-07-10
30/01/2012
|
בפני השופט:
צבי כספי
|
| - נגד - |
התובע:
בנק מזרחי טפחות בע"מ
|
הנתבע:
1. פרג ארועים בע"מ
2. בני זהבי
3. אלי יוסף מורדי
4. אהוד גד כהן
|
|
החלטה
בתיק זה הוגשה תביעת הבנק התובע [ להלן: "הבנק" ] נגד חברה בע"מ, היא הנתבעת מס' 1 [ להלן: "החברה" ] ושלשה אנשים שערבו לחובות החברה בסכומים שונים.
התביעה הוגשה ב"סדר דין מקוצר" ועניינה של החלטה זו היא בבקשתו של הנתבע מס' 4 [ להלן: "הנתבע" ] למתן רשות להתגונן [ להלן: "הבקשה" ]; הנתבע היה היחיד אשר ביקש להתגונן כנגד התביעה.
אין הנתבע חולק על כך שביום 28.12.08 נחתמה על ידיו ערבות לטובת החברה "לאבטחת כל חוב" של החברה כלפי הבנק על סכום של -.570,000 ₪, כפי כתב הערבות שצורף לכתב התביעה כנספח מס' 16 [ ראה סעיף 10 לתצהירו של הנתבע התומך בבקשה; להלן: "כתב הערבות" ].
טענותיו של הנתבע באשר לתפקידו בחברה עובר לחתימת כתב הערבות [ סעיפים 4 עד 12 לתצהיר ] נסתרו בחקירתו הנגדית אולם אין צורך לעמוד על כך שכן הוא לא חזר עליהן בסיכומיו ובזאת ויתר עליהן וטוב שכך [ לעניין זניחת טענות שלא התייחסו אליהן בסיכומי הטענות: ע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול ורדים בע"מ נ. החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פד"י מה5 עמ' 729 ו ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ' WARNER HOME VIDEO (U.K.) LTD. ׂ פד"י מו2 עמ' 273 ע"א 447/92 הנרי רוט נ. אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישטן פד"י מט2 עמ' 102 ].
אודה שגם לא הבנתי את הצורך בטענות אלה לאחר שהנתבע לא טען, בתצהירו או בסיכומיו, למעמד של "ערב יחיד" או "ערב מוגן".
יתר טענות הנתבע הן טענות סרק במלוא מובנה המלא של המילה, לרבות, ככל הנראה, גם הטענה אשר בגינה תינתן לו רשות להתגונן מותנית, כפי שלהלן.
הנתבע מאשר בחקירתו הנגדית כי הוא היה מצוי בעסקי החברה שכן עבד בחברה והיה אמור לרכוש אותה ועל כן מונה גם כמנהל בחברה, אם כי לא באופן רשמי ועל כן גם צורף כבעל זכות חתימה בחברה במסמכי הבנק.
בנסיבות כאלה, טענות הנתבע בדבר כך שהבנק לא אמר לו דבר על מצבה הכספי של החברה או טענה שהבנק נתן אשראי לחברה בלי בטוחות מתאימות נשמעות אוויליות ובכייניות כמו הביטוי הצה"לי, המכונן לטענות כאלה: "אכלו לי, שתו לי, יש לי ערפל בקיטבג".
דומני שלשיא הבכיינות והאשמות שווא של הבנק מגיע הנתבע בעת שהוא מאשים את הבנק שהפסיק את האשראי לחברה ללא סיבה נאותה, רק בהסתמך על ידיעות בעיתונות בדבר חדלות הפירעון שלה [ סעיפים 31 עד 38 לתצהירו ] ובאותו תצהיר הוא בא בטענות כלפי הבנק על כך שהבנק לא עיקל את רכוש החברה בזמן אמת שעה שנושים אחרים עשו כן וכי הוא ביוזמתו התקשר לבנק להודיע לו על עיקולים המבוצעים בחברה בעת שאמצעי התקשורת הודיעו על קשייה [ סעיף 39 לתצהיר ].
עוד נטען על ידי הנתבע כי הבנק לא הביא בחשבון סכומים כאלו או אחרים בגדר התביעה לזכות החברה אולם בטענות אלה אין ככל הנראה ממש לאור דפי החשבון של הבנק; אני מסייג דברים אלה, לפחות פורמאלית, שכן דפי החשבון לא הוצגו והאמור כאן נסמך על סיכומי טענות הבנק [ סעיפים 26 עד 28 לסיכומיי טענות הבנק ] כך שלעניין זה יהיה הנתבע זכאי למתן רשות להתגונן אם כי באופן מותנה, לאור כך שככל הנראה, אין בטענות אלה כלום.
טענה נוספת שבגינה זכאי הנתבע למתן רשות להתגונן, ודינה כדין הקודמת לעניין קלישותה, היא בכך שלמרות הכתוב בכתב הערבות על כל תנאיו, טוען הנתבע כי נאמר לו שערבותו היא סולידרית עם הערבים האחרים וכי הבנק יתבע אותו רק לאחר הערבים האחרים שערבו בסכום של 1.5 מיליון ₪ כ"א [ סעיפים 15 עד 17 ו 19 לתצהיר הנתבע ].
ברור על פני הדברים שאין בהם ממש; אולם כידוע, דין הוא, שבכל הכבוד הבעתי לא פעם ספקות באשר להגיונו, כי בשלב זה אין חוסר האמון שבית המשפט נותן בדברי הנתבע כדי לפגוע בבקשתו למתן רשות להתגונן ועל בית המשפט לעצום את עיניו ולהתייחס לדברי ההבאי כאילו היו הגיונות צרופים [ ע"א 469/87 יוסף בורלא ואח' נ. טפחות בנק למשכנתאות בישראל בע"מ, פד"י מג3 עמ' 113); ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ ואח' נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י נט3 עמ' 41 (להלן: "פסק אלפי") ; ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר ואח' נ. ג'ימס אטלי ואח' "פדאור" (לא פורסם) 08 (36) 301 ].
מסיבה זו, אין לי אלא לאפשר לנתבע להתגונן גם בטענה זו.
עוד הוסיף וטען הנתבע שהבנק שיחרר מערבותו את אחר הערבים לחשבון מר דרור ורדי [ להלן: "דרור" ] ובכך פגע בזכויות הנתבע [ סעיפים 26 עד 30 לתצהיר הנתבע ];
גם בעניין זה נראה שהנתבע מעלים עובדות ואולי אף מנסה להוליך שולל את בית המשפט.
בחקירתו הנגדית התברר כי שחרורו של דרור מהחשבון והערבות, היה בצוותא חדה אם "כניסתו" של הנתבע, כאשר זה בא במקום זה והכל בידיעתו של הנתבע, אם לא בעת האירוע ממש [ אם כי לדעתי סביר להניח שכן היה זה בעת האירוע ] הרי בתוך יומיים לאחר מכן, ולא באה כל טרוניה, מחאה, או הוראת ביטול מצידו בזמן אמת.
סוף דבר הוא שאני דוחה את טענות הנתבע, למעט שתי הטענות הנ"ל שהוזכרו לעיל ולעניינן בלבד ישמש התצהיר כתב הגנה.
הואיל וטענות אלה נחזות כחסרות ממש וסיכוייהן מועטים ביותר נראה לי לנכון להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת כספים על ידי הנתבע [ ראה: "פסק אלפי" הנ"ל ].
הגנת הנתבע מותנית איפא בהפקדה של סך -.250,000 ₪ בקופת בית המשפט בתוך 45 יום מעת מסירת החלטה זו לידי באי כוחו.