מבוא
:
1. בפניי תביעה כספית, לפיה מבקש תובע מס' 2 לחייב את הנתבעים בתשלום סך של 420,029 ש"ח ליום הגשת התביעה.
עובדות מוסכמות
:
2. ביום 2.4.96 התקשר נתבע מס' 1
(להלן: "הבנק") עם חב' נ.ע.א. גני טלאון (1995) בע"מ
(להלן: "הקבלן") בהסכם למתן אשראים והלוואות
(להלן: "הסכם המימון") למימון רכישת חלק מהזכויות במקרקעין הידועים כגוש 10035 חלקות 118 ו-429
(להלן: "המקרקעין").
3. ביום 14.6.96 נערך ונחתם בין הבנק לבין הקבלן הסכם ליווי פיננסי
(להלן: "הסכם הליווי") להקמת פרויקט הכולל 59 קוטג'ים על המקרקעין
(להלן: "הפרויקט"). בהתאם להסכם הליווי התחייב הקבלן להפקיד מלוא הכנסות הפרויקט, כולל התמורה בגין מכירת יחידות הדיור, לחשבון בנק מס' 600091 אשר נפתח על שם הקבלן בבנק דיסקונט (לשם הנוחות בלבד חשבון זה ייקרא להלן
"חשבון הליווי") והבנק התחייב להנפיק עבור רוכשי יחידות הדיור בפרויקט ערבויות בנקאיות בגין התמורה אשר תופקד בחשבון הליווי. כמו כן, בהתאם להסכם הליווי מונה מפקח מטעם הבנק על ביצוע הפרויקט
(להלן: "המפקח").
4. להבטחת התחייבויות הקבלן בהתאם להסכם המימון והסכם הליווי, נרשמה הערת אזהרה לטובת הבנק על זכויות הקבלן במקרקעין עד לרישומם על שמו ובהמשך שועבדו אותן זכויות לטובת הבנק. כמו כן, הבנק שיעבד לטובתו את התקבולים בחשבון הליווי.
5. ביום 11.7.99 נערך ונחתם הסכם לפיו רכש התובע מהקבלן יחידת דיור בפרויקט תמורת סך של 215,000 $ (דולר ארה"ב) אשר ישולם בהתאם להתקדמות העבודה
(להלן: "הסכם הרכישה"). סמוך לאחר חתימת הסכם הרכישה, נרשמה הערת אזהרה לטובת התובע.
מכוח הסכם הרכישה שילם התובע לקבלן שני תשלומים - הראשון בסך של 132,000 ש"ח מיום 12.7.99 והשני בסך של 224,782 ש"ח מיום 3.8.99. לבקשת הקבלן, הסכומים הנ"ל הופקדו בחשבון מס' 783064 אשר התנהל על שם הקבלן בבנק דיסקונט, סניף חדרה, ולא בחשבון הליווי. יודגש, בהסכם הרכישה לא צויין חשבון הליווי או כל חשבון אחר בו תופקד התמורה המוסכמת.
6. נתבע מס' 2, שהינו עו"ד במקצועו, ייצג את התובע במסגרת התקשרותו עם הקבלן.
7. בעקבות קשיים אליהם נקלע הקבלן, הוא פיגר בהחזר חובותיו לבנק והקמת הפרויקט, כולל יחידת הדיור אשר רכש התובע, לא הושלמה. בנסיבות העניין, נקט הבנק נגד הקבלן הליכי כינוס במסגרתם מונה בא-כוחו, עו"ד יוסף ברינט, ככונס נכסים זמני, ובהמשך ככונס נכסים קבוע, על נכסי הקבלן
(להלן: "הליכי הכינוס"). מכאן התביעה, לפיה מבקש התובע לחייב את הנתבעים בתשלום הכספים אשר שילם לקבלן.
טענות הצדדים בתמצית:
8. לטענת התובע, החשבון בו הופקדה התמורה בהתאם להסכם הרכישה הוא הוא חשבון הליווי, ואף כונס הנכסים מטעם הבנק אישר זאת במסגרת הדו''ח אשר הגיש לבית המשפט. מכל מקום, חשבון הליווי המצוין בהסכם הליווי היה חשבון סמוי ולראשונה דאג הבנק לציין את החובה להפקיד בו תמורת יחידות הדיור בהסכם אליו הגיע עם הקבלן במסגרת הליכי הכינוס.
הבנק הפר את חובת הזהירות המוגברת המוטלת עליו והדבר בא לידי ביטוי בהעדר פיקוח ראוי על הפרויקט, אי-רישום מספר חשבון הליווי בהסכם הרכישה ואי-קבלת העתק ההסכמים אשר נערכו בין הקבלן לרוכשי הדירות השונים, והתובע בכללם.
התובע מפנה לתלונת תובעת מס' 1 נגד הבנק הנתבע לבנק ישראל בה הועלו טענות דומות לטענותיו הוא והתלונה נמצאה מוצדקות וכן להודעת צד ג' אשר שלח הבנק-הנתבע נגד בנק דיסקונט (ההודעה סולקה מבלי שנדונה לגופא) בה הועלו נגד אותו צד טענות דומות לטענות התובע נגד הבנק. התובע טוען כי מאחר והבנק הוא חברה בת של צד ג', הרי הטענות נגדו תקפות גם כלפי הבנק.
נגד נתבע מס' 2 טען התובע כי הוא כשל בייעוץ אשר נתן משפנה אליו התובע בדרישה לקבלת ערבות בנקאית לכספים אשר שילם לקבלן, והנתבע השיב כי אין צורך בכך וכי הערת האזהרה אשר נרשמה לטובת התובע מבטיחה את כספו. כן נטען כי, הנתבע היה חסר ניסיון בעסקאות מסוג העסקה נשוא התביעה ועל אף כי חשד במצבו הכלכלי של הקבלן, הוא לא נקט באמצעי זהירות כלשהם.
9. לטענת הבנק, הוא מילא אחר התחייבויותיו כלפי הקבלן בהתאם להסכמי המימון והליווי והעמיד את האשראים להם התחייב, אולם, הקבלן הפר אותם הסכמים ולא דאג להפקדת התמורה אשר שילמו הרוכשים, והתובע בכללם, לחשבון הליווי. הסכם הרכישה בין התובע לקבלן לא הועבר לבנק, לא הוזכר בדו"חות המפקח והבנק לא ידע על קיומו ועל תשלום התמורה מכוחו. התובע ידע מנוסח הסכם הרכישה כי הפרויקט משועבד לטובת הבנק בדרגה ראשונה וניתנה לו האפשרות לקבל מכתב החרגה מותנה, אולם, הוא לא פנה לקבלתו. יתירה מכך, בניגוד להסכם הרכישה התובע שילם לקבלן תמורת יחידת הדיור אשר רכש בפרויקט מעבר להתקדמות בביצוע העבודה. כמו כן, בהסכם הרכישה צויין מפורשות כי טרם ניתן היתר בנייה לאותו חלק של הפרויקט, הבנייה היתה בשלב יציקת יסודות בלבד ועל אף זאת הקבלן התחייב למסור לתובע את יחידת הדיור כעבור שמונה חודשים וכל אלה לא הדליקו אצל התובע נורה אדומה שמא יעמוד הקבלן בהתחייבויותיו.
כן טען הבנק, כי ממילא התובע לא הסתמך על הליווי אשר העניק לפרויקט וכי רשלנותו ומחדליו של נתבע מס' 2 מהווים גורם זר מתערב המנתק את הקשר הסיבתי בין המעשים המיוחסים לבנק לנזקים אשר נגרמו לתובע.
לעניין דו"ח הכונס בו נרשם כי התמורה אשר שילם התובע לקבלן הופקדה בחשבון הליווי, טען הבנק כי כונס הנכסים הוטעה לעניין זה.
10. לטענת נתבע מס' 2 , התובע לא הסתמך על הידע והניסיון שלו בתחום, אלא שכר את שירותיו בשל ידיעתו השפה הרוסית, שהינה שפת אמו של התובע וכן של אביו אשר בהעדרו טיפל בשמו בעסקה עם הקבלן. כן נטען כי נתבע מס' 2 לא יכול היה לדעת מהו מספר חשבון הליווי וכי התובע ידע על פרטי הסכם ההתקשרות עם הקבלן.