החלטה
1. לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן נגד המבקש בהעדר הגנה ביום 14.10.13. על פי פסק הדין חויב המבקש לשלם למשיב סך של 154,464 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.
2. הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 18.12.13, כאשר לטענת המבקש – רק בסוף נובמבר 2013 קיבל המבקש את פסק הדין לידיו. המבקש מודע לכך, כי על פי אישור המסירה שבתיק ביהמ"ש, פסק הדין נמסר לידיו בסוף חודש אוקטובר, אך טוען, כי פסק הדין התקבל לידיו בפועל רק חודש לאחר מכן, באמצעות תיבת הדואר של אחיו, ולכן בקשתו – במועד. לחלופין, המבקש עותר להארכת המועד להגשת הבקשה, עד למועד בו הוגשה בפועל.
3. המבקש אינו מכחיש קבלת כתב התביעה לידיו, אלא שלטענתו, בעוד שבאישור המסירה צוין כי קיבל את כתב התביעה ביום 8.7.13, הרי שבפועל נמסר הכתב לידיו במהלך חודש אוגוסט. לטענת המבקש, הוא לא נתבקש לחתום ולא חתם על אישור מסירה, והחתימה המיוחסת לו על אישור המסירה, אשר על פיו ניתן פסק הדין – אינה חתימתו.
לטענת המבקש, עת קיבל את כתב התביעה פנה לעו"ד שעליו המליצו לו, וביום 7.9.13 נתן לו יפוי כוח, והמתין לעדכונים. עוה"ד אמר לו מפעם לפעם, שאין צורך לדאוג, כי בתקופת החגים לא יינתן נגדו פסק דין, ובינתיים הוא ינהל משא ומתן עם ב"כ המשיב. המבקש הבין כי למעשה עניינו הוזנח, כאשר קיבל לידיו את פסק הדין.
לגופו של עניין, לטענת המבקש, ניהל את חשבון הבנק העסקי שלו אצל המשיב, מאז 2001, וקיבל אשראי כנגד תכניות חסכון אשר המשיב דרש ממנו לנהל, תוך התניית שירות בשירות, שלא כדין.
לטענתו, הפסיק את פעילותו עם הבנק המשיב בשנת 2008, תוך איפוס החשבון, אך אז נעתר לשכנועי פקידי הבנק לחדש את הפעילות בחשבון. המבקש נדרש לפתוח תכניות חסכון כנגד אשראי שניתן לו בעיסקאות ניכיון בריבית גבוהה, כאשר מנגד הריבית על החסכונות הייתה אפסית.
בסוף 2011 נדרש המבקש לפרוע את החוב שנוצר, ומסר לצורך כך 60 שיקים בסכום כולל של כ-200,000 ₪, מחשבון בנק אחר. השיקים נפרעו תחילה, אך בהמשך לא נפרעו בשל עיקול שהוטל על החשבון האחר. המבקש רצה להפקיד את סכום השיקים שחזרו במזומן, אך נציגי הבנק לא איפשרו לו, לטענתו, מאחר שהחשבון עבר למסלול של תביעה.
לטענת המבקש, המשיב גרם לו נזק כלכלי עצום בכך שייעץ לו להתנהל במסגרת אשראי גדולה, בריבית גדולה, שכנגדה חסכונות בסכומים גדולים, שהריבית עליהם אפסית. הבנק חייב אותו בריביות גבוהות ממה שנהג לחייב לקוחות אחרים. כך, לטענת המבקש, לאורך השנים גרם המשיב לנזק כלכלי גדול, ובכוונת המבקש בהמשך ההליכים להוכיח זאת באמצעות חוות דעת של מומחה.
4. לטענת המשיב, כתב התביעה הומצא לידי המבקש כדין, בחודש יולי, ופסק הדין ניתן כדין לאחר שחלפו פגרות הקיץ והחגים. כן טוען המשיב, כי הבקשה לביטול הוגשה באיחור, לאחר שפסק הדין הומצא למבקש בדואר.
לטענת המשיב, אין לקבל את הטענה שהתרשלות עוה"ד היא שגרמה להעדר ההגנה, כאשר התקלה הנטענת לא פורטה כנדרש בתצהיר המבקש.
לגופו של עניין, לטענת המשיב, המבקש הודה בחובו בדצמבר 2011 ולכן נעשה הסכם להסדרת החוב תוך פריסתו לתשלומים, אך רק שיקים בודדים נפרעו. בנסיבות אלו, ביטול פסק הדין לא יביא אלא לניהול הליך סרק, ויגרום הוצאות מיותרות.
5. כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.
כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביה"ש לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).
ככל שלא נפל פגם במתן פסק הדין, אפשר שיבוטל פסק הדין על פי שיקול דעת ביהמ"ש, כאשר לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בעניין זה. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ושנית – אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין עשוי להניב למבקש תועלת.
אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, או אי ההתייצבות לדיון, נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זלזול מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש יטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, 438). מחדליו הדיוניים של המבקש יבואו על תיקונם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48).
אולם עיקר המשקל יינתן לשאלה השנייה, קרי – סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך המשפטי. מי שמבקש ביטולו של פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה אינו נדרש להוכיח את טענותיו בשלב זה, ודי אם יראה, כי יש בפיו הגנה אפשרית (ע"א 32/83 הנ"ל, 438).
6. אשר למועד בו הוגשה הבקשה, אני סבורה כי יש לקבל טענת המבקש, כי היא הוגשה במועד. אישור המסירה שבתיק ביהמ"ש מעיד על כך, שפסק הדין הומצא למבקש, באמצעות תיבת דואר, בסוף חודש אוקטובר 2013. נראה כי אישור המסירה אינו חתום על ידי המבקש, אלא על ידי פקיד הדואר בלבד. באופן זה לא ניתן לדעת מתי אכן הגיע דבר הדואר ליעדו.
המבקש ובעל תיבת הדואר (אחיו), הצהירו כי הדואר נאסף מהתא רק בנובמבר, לאחר שאחיו של המבקש שב מטיול בחו"ל, ובנסיבות אלו אני רואה לנכון לדון בבקשה כאילו הוגשה במועד, ולא באיחור.
7. אין עילה לביטול פסק הדין מתוך חובת הצדק.