החלטה
האם העובדה שהמבקש סבר, בטעות, כי נימוקי ההתנגדות אותם הוא שוטח בבקשתו מהווים עילה להגשת בקשה בטענת פרעתי, מצדיקים להאריך למבקש להגיש התנגדות לביצוע שטר. זוהי, בתמצית, השאלה בה יש להכריע.
אלה העובדות הצריכות לעניין:
המשיבה פתחה נגד המבקש בהליכי הוצאה לפועל לביצוע שטר. האזהרה בתיק ההוצאה לפועל הומצאה כדין למבקש ביום 28.12.10. כחודשיים לאחר מועד המצאת האזהרה הגיש המבקש בקשה בטענת פרעתי ובה טען כי אינו חייב לשלם למשיבה את סכום השטר הואיל והמקרר שלהבטחת השבתו נמסר השטר, הוחזר למשיבה בשנת 2000 או במועד סמוך ובאמצעות נציג המשיבה.
כחודש לאחר הגשת הבקשה בטענת פרעתי, מודיע ב"כ המשיבה לרשמת ההוצאה לפועל כי הצדדים הגיעו להסדר על תשלום החוב בתיק והבקשה בטענת פרעתי תידחה. לאחר מכן המבקש מתנער מן ההסכמה המוצהרת בטענות מטענות שונות וטוען כי הוא עומד על בקשתו בטענת פרעתי. ביום 15.9.11 הגישה המשיבה בקשה לדחיית בקשת המבקש ללא דיון בנימוק (משפטי) כי טענת פירעון שהתגבשה למבקש לפני המצאת האזהרה אינה יכולה להוות נושא לטענת "פרעתי". בחודש נובמבר 2011 הגיש המבקש התנגדות לביצוע שטר וכן בקשה זו להארכת המועד.
טענות הצדדים
המבקש טוען כי לא ידע שעליו להגיש התנגדות ולכן הגיש בקשה בטענת פרעתי. עוד נאמר על ידי המבקש כי רק לאחר שהובהר על ידי רשמת ההוצאה לפועל כי הוא נדרש להגיש התנגדות, פנה לבא כוחו המייצג אותו בעניין זה. לדבריו, הוא מבקש לראות בבקשתו בטענת פרעתי כהתנגדות המוגשת במועד שכן המבקש טוען כי פעל בתום-לב. עוד נאמר כי גבוהים סיכוייו של המבקש להצליח בהתנגדותו שכן ברצונו להזמין לעדות את גיסו – שהיה עד להחזרת המקרר – ואת סוכן המשיבה. עוד נאמר כי המשיבה השהתה את תביעתה נגד המבקש משך 10 שנים והסבה לו "נזק ראייתי" שכן המסמך עליו חתם המבקש בעת שהחזיר את המקרר לסוכן המשיבה לא נשמר על ידו. עוד טוען המבקש כי יש להעביר את הדיון בהתנגדות אל בימ"ש השלום בירושלים. זאת, הן בשל מקום מגוריו (היישוב "עלי") ומשום שהעסקה נעשתה בסביבות העיר ירושלים.
המשיבה טוענת כי בבקשה זו נהג המבקש בחוסר תום לב דיוני, גילה טפח והסתיר טפחיים מן ההתנהלות הדיונית הקודמת בין הצדדים בלשכת ההוצאה לפועל ואף לא טרח להבהיר את המועדים הרלוונטיים לבקשתו. עוד נאמר כי חרף עמדת המשיבה לפיה נימוקי הבקשה אותה הגיש המבקש אינם מעמידים לו עילה לזכות בדין בטענת "פרעתי" דבק המבקש בעמדתו המוטעית בפני רשמת ההוצאה לפועל עד שהובהר לו כי עליו להגיש התנגדות. נוכח כל האמור, ובעיקר נוכח חלוף כשנה מאז הומצאה למבקש האזהרה בתיק ההוצאה לפועל ובשים לב להליכים שננקטו במסגרת תיק ההוצאה לפועל, נטען כי יש ליתן משקל נכבד לא רק לזכויותיו של המבקש לקבל את יומו בבית המשפט אלא גם לאינטרס של המשיבה לסופיות ההתדיינות עם המבקש.
דיון והכרעה
כעולה מטיעון המשיבה, החלטת רשמת ההוצאה לפועל במסגרתה נקבע כי המבקש לא התייחס לטיעון המשיבה לפיה בקשתו אינה מתאימה להתברר כטענת "פרעתי", ניתנה ביום 26.9.11. גם אם נניח לצורך הדיון כי הייתה סיבה טובה למבקש שלא לפעול בהתאם לדין ולהגיש התנגדות לביצוע שטר עד אותו יום, הרי שלא הונחה בבקשת המבקש כל תשתית ולא ניתן כל הסבר לכך שהחלטת רשמת ההוצאה לפועל ניתנה ביום 26.9.11 ואילו ההתנגדות בצירוף בקשה זו הוגשו רק ביום 10.11.11. אילו היה המבקש מבקש להגיש התנגדות חדשה ניתן היה להניח, אולי, כי פרק הזמן שחלף בין החלטת הרשמת שהביאה להגשת התנגדות מטעם המבקש לבין מועד הגשת ההתנגדות עצמה נוצל לצרכי הכנת הבקשה. דא עקא, שבמקרה הנדון לא ניתן להניח הנחה כזו שכן המבקש טוען כי ברצונו לראות בבקשתו בטענת פרעתי; בקשה שהוגשה חודשים רבים קודם לכן, כהתנגדות לביצוע שטר. מהי, אם כן, הסיבה בעטייה איחר המבקש בהגשת התנגדותו, גם אם נניח לטובתו כי יש למנות את מועד תחילת מרוץ הזמן להגשת התנגדות ממועד החלטת רשמת ההוצאה לפועל? תשובה לשאלה זו אין.
לא למותר להזכיר כי על פי הדין, נדרש המבקש להגיש התנגדות לביצוע שטר תוך 20 יום ממועד המצאת האזהרה. במקרה הנדון חלפה כשנה ממועד המצאת האזהרה ועד להגשת ההתנגדות אולם גם אם נלך כברת דרך לקראת המבקש ונראה במועד הקובע לא כמועד המצאת האזהרה למבקש אלא כמועד בו ניתנה החלטת רשמת ההוצאה לפועל המתווה את המסלול המשפטי בו על המבקש לפעול, עדיין אין כל הסבר מדוע חלפו להם למעלה מ-20 יום ממועד ההחלטה ועד למועד בו הוגשה ההתנגדות.
על האמור לעיל יש להוסיף, כי המבקש קיבל הזדמנות למצות את טענותיו באפיק הנכון כבר עם המצאת האזהרה. הוא בחר על דעת עצמו לפנות בהליך שגוי בטענת פרעתי. יתר על כן, המבקש העיד על עצמו כי הייתה לו אפשרות להיוועץ – והוא אכן נועץ - במכרים הבקיאים בהליכי הוצאה לפועל והחליט לדבוק בבקשתו בטענת פרעתי ["פניתי למכרי המבינים בהליכי ההוצל"פ ועל פי עצתם החלטתי לדבוק בטענת פרעתי אותה הגשתי לרשמת" (סעיף 5 למכתב המבקש לרשמת ההוצאה לפועל מיום 27.3.11; הדגשה הוספה). משבחר המבקש להסתמך על עצות שגויות בניהול ענייניו, פשיטא שאין לו להלין אלא על עצמו ועל יועציו ובוודאי שאין בדבר עילה להעדיף את אינטרס המבקש לבצע מקצה שיפורים כאשר מנגד נמצאת המשיבה הממתינה כשנה תמימה לסיום ההליך המשפטי שנקט המבקש לצורך גביית חובה.
סיכומם של דברים: המבקש לא נתן צידוק או תשתית עובדתית לקיומו של צידוק בהתייחס לתקופה שממועד החלטתה האחרונה של רשמת ההוצאה לפועל בטענת פרעתי ועד למועד בו הוגשה ההתנגדות בצירוף בקשה זו. בנוסף, נראה כי במאזן האינטרסים הכולל יש להעדיף את אינטרס המשיבה לסופיות ההליכים בהם בחר המבקש לנקוט על פני אינטרס המבקש למצות את טענותיו וזאת לאחר שלמבקש ניתנה זכות למצות טענותיו אך הוא בחר, לאחר קבלת ייעוץ, למצותן באפיק שגוי משפטית.
מנגד, אין להתעלם מטענת המבקש, המגובה במסמך, לפיה מסר את המקרר לסוכן המשיבה כך שאין לחייבו בסכום השטר. לפיכך, ועל מנת לאזן בין זכויות הצדדים, אני קובע כי המועד להגשת ההתנגדות יוארך עד להגשתה בפועל בכפוף להפקדת מלוא סכום שטר החוב (קרן) בקופת בית המשפט וזאת עד ליום 28.3.12. לא יופקד הסכום במלואו או במועדו – יראו בקשה זו כבקשה שנדחתה.
בשולי הדברים אתייחס בקצרה לטענת חוסר הסמכות המקומית שטען המבקש. דין טענה זו להידחות ללא צורך בתגובה. על גבי שטר החוב שהוגש נכתב כי מקום תשלום השטר הוא משרדי שטראוס ברחוב הירדן קרית שדה התעופה, לוד". המקום שנועד לתשלום מצוי ללא ספק בתחום שיפוטו של בית משפט זה. לפיכך, אין בעובדה שקיימות זיקות אחרות, כמפורט בבקשת המבקש, המצביעות על בימ"ש אחר שגם לו סמכות מקומית במקביל, כדי להעלות או להוריד. הטענה נדחית אפוא.
ניתנה היום, ל' כסלו תשע"ב, 26 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.