החלטה
התובע, הוא המשיב בבקשה זו (להלן: "הבנק"), הגיש תביעה בסדר דין מקוצר על סך של 63,895 ₪, אשר מורכבים מיתרת חובה בחשבון העו"ש, יתרת חובה בגין אי פרעון מלא של הלוואה בסך 20,000 ₪, ויתרת חובה בגין אי פרעון מוחלט של הלוואה בסך 60,000 ₪.
הנתבעת, היא המבקשת בבקשה זו (להלן: "אלירז"), הגישה בקשת רשות להתגונן. הבקשה שהוגשה ללא ייצוג משפטי איננה מנוסחת בלשון משפטית, אולם ניתן לראות כי אלירז טוענת למעשה בבקשתה לארבע טענות המקנות לה לטעמה את הרשות להתגונן:
נטען לפרעון חלקי של ההלוואה, ע"י הפקדת ארבעה תשלומים של 4,000 ₪ כל אחד, הכל ע"פ הסכם אליו הגיעה לטענתה עם הבנק. לפי הטענה, כספים אלה לא נגרעו מיתרת ההלוואה.
נטען כי הבנק כיסה חוב בחשבון העו"ש, ע"י פקדון בסך 20,000 ₪ שנועד להבטחת התשלומים לפרעון ההלוואה, בניגוד להסכמים בין הצדדים ותוך הפרת הכלל בדבר התניית שירות בשירות.
נטען כי הבנק סירב למסור לתובעת מסמכים בנקאיים הנדרשים להוכחת הגנתה ודי בכך כדי להביא למתן רשות להתגונן.
נטען לשינוי מדיניות פתאומי בהתנהלות הבנק כלפי חשבון העו"ש, בכך שנמנעו ממנה חריגות ביתרת החובה, זאת בניגוד להתנהלות הבנק בעבר.
בדיון ביום 19.2.13 נחקרה אלירז על תצהיר הבקשה. בתום הדיון ביקשו הצדדים שלא תנתן החלטה בבקשה לאלתר, על מנת לאפשר להם לנהל משא ומתן.
ביום 24.3.13 הודיע המשיב התובע כי הצדדים לא הגיעו להסכמה ואין מנוס ממתן החלטה בבקשת הרשות.
בחקירתה חזרה אלירז על עיקר טענותיה שפורטו לעיל. היא שבה וציינה כי אף שמסגרת חשבון העו"ש עמדה על 5,000 ₪, איפשר לה הבנק חריגות זמניות עד לסך של 20-25,000 ₪. היא שבה וטענה כי הפקדון בסך 20,000 ₪ היה משועבד להבטחת תשלומי ההלוואה של ה- 60,000 ₪, ולא נועד לכיסוי יתרות חובה בחשבון העו"ש, ולכן השימוש שעשה הבנק בפקדון איננו ראוי. עוד הודגש על ידי אלירז, כי היא ניסתה לנהל מו"מ ולקבל מסמכים בנקאיים, אולם נדחתה בלך ושוב בין גורמים שונים המטפלים בעניינה.
ההלכה הפסוקה קובעת, כי לשם מתן רשות להתגונן, די בהגנה לכאורה ברמה מינימאלית להצדקת הבירור המשפטי. הנתבע איננו נדרש להוכיח את הגנתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. למעט במקרים חריגים, אין בית המשפט נכנס לעובי הקורה בסוגיות של מהימנות המבקש, ואם על פניו עולה הגנה אפשרית, תינתן הרשות (ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (1993)).
בענייננו, לא ניתן לאמר כי ההגנה קרסה בחקירה הנגדית. אלירז חזרה על כל ארבע טענותיה בבקשת הרשות, ואף אם לא יכולה היתה להציג מסמכים לאימות הטענות, הרי שלטענתה הבנק מנע ממנה את קבלת המסמכים.
אכן, בעניין ארבע ההפקדות של 4,000 ₪ לא הוצגו אישורים מלאים, ובעניין פרעון הפקדון לטובת כיסוי יתרת החובה, קשה להבין כיצד הדבר יסייע לאלירז, משום שבמקרה שהפקדון היה נפרע לטובת ההלוואה, היה החוב בעו"ש גדל.
ואולם, לצורך השלב המקדמי בו אנו מצויים, ולנוכח ההלכה המרחיבה, יש בדברים משום בסיס, גם אם רעוע, להגנה חלקית, ודי בכך כדי להיענות לבקשה. בנסיבות אלה, ולנוכח הפסיקה המרחיבה, אני נותן רשות להתגונן מפני התביעה.
יחד עם זאת, גם לפי גרסת אלירז, ואפילו כל טענותיה תתבררנה כנכונות, הרי שנותרה לה יתרת חובה בגין ההלוואה של ה- 60,000 ₪ לפחות של 24,000 ₪ נומינאלית (לטענתה, היא שילמה 16,000 ₪ וכן נמצא הפקדון של 20,000 ₪, שלטענתה אמור היה להפרע לטובת ההלוואה).
יתרה מכך, כמפורט לעיל, גם לגבי יתרת טענותיה של אלירז, ההגנה היא חלשה למדי, שהרי אין מחלוקת כי החוב לא שולם במועד, וצבר ריבית והצמדה, לא הוצגו מסמכים לגבי הטענות, העברת הפקדון לכיסוי חוב העו"ש משמעה חוב גדול יותר עבור ההלוואה כך שהדבר מעלה סימן שאלה גדול לגבי משקלה של ההגנה האפשרית.
כאמור בתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד -1984, רשאי בית המשפט להתנות מתן רשות להתגונן בתנאים מסוימים לרבות בהפקדות כספיות.
בית המשפט העליון קבע, כי האפשרות להתנות רשות להתגונן בהפקדה כספית, ראויה במקרים בהם "כמעט" אין למבקש הגנה (ע"א 462/88 בן צבי נ' בל"ל, פ"ד מד (1) 128 (1989) ; ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בל"ל, פ"ד נט' (3) 41 (2004)).
כך למשל, במקרה בו נקבע כי למבקש עומדת, לכל היותר, טענת הגנה לעניין שליש מסכום התביעה, אושרה החלטה להתנות את מתן הרשות בהפקדה בגובה לגביו נקבע שאין למבקש הגנה. עוד נקבע כי לבית המשפט נתונה הסמכות להורות על מתן ערובה, לפי שיקול דעתו, ואין הוא נזקק לבקשת אחד הצדדים או לדיון בפניהם. מדובר בסמכות נרחבת לקביעת התנאים למתן הרשות להתגונן, על מנת להתאימם לסיכויי ההגנה, ורשאי בית המשפט להביע את עמדתו באמצעות התניית תנאים שיחזקו את יכולתו של התובע לממש את תביעתו, אם יזכה בה (רע"א 2075/05 שחר יוסף נ' הבנק הבי"ל הראשון, (2005)).
כיוון שלטענת אלירז עצמה, חובה לבנק עומד נומינאלית לפחות עד 24,000 ₪, לנוכח הפסיקה המתוארת לעיל, נראה לי נכון להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת הסכום האמור שאינו שנוי במחלוקת בקופת בית המשפט.