בפ"מ 1805-12-15 יופן נ' מדינת ישראל, בפ"מ 1806-12-15 שגב נ' מדינת ישראל

בפני שתי בקשות, האחת לביטול צו פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה (תיק מספר 1805-12-15) והשנייה לביטול צו איסור שימוש ברכב (תיק מספר 1806-12-15).

כנגד מבקש 1, הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה בשכרות. נטען כי ביום 3.12.15 נהג המבקש 1 ברכב בכביש 465 ממערב למזרח וסרב, לפי דרישת שוטר, למסור דגימת דם או שתן. עבירה בניגוד לסעיפים 62(3), 64(ב) , 64(ד)א וסעיף 39 (א) לפקודת התעבורה.

הרכב בו נהג המבקש 1, בשימושו של מבקש 2.

ביום 3.12.15 לאחר שימוע, החליט קצין המשטרה פקד רלי אפו על השבתה מינהלית של הרכב ועל פסילת רישיון נהיגתו של מבקש 1 לתקופה של 30 יום.

המבקש 1 מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2009 ולחובתו הרשעה אחת.

הסנגור ציין בבקשה, כי המבקש 1 נעצר במחסום צבאי (רנתיס) כאשר היה בדרכו חזרה לביתו יחד עם חבריו בשובם מבילוי. חבריו של המבקש שתו לשוכרה אך המבקש 1 כלל לא נגע במשקה אלכוהולי.

לטענת הסנגור, בוצע חיפוש על גופם של הנוסעים ברכב (שכלל לא נהגו) בלא הסכמתם ומבלי שהודע להם על חשד כלשהו כלפיהם. כן, נערך חיפוש אחר סמים ברכב ללא הסכמה וללא כל חשד סביר.

החיפוש לא העלה דבר. לטענתו, לא התקיים החשד הסביר המקים את דרישת השוטרים כי המבקש 1 ימסור בדיקת שתן או דם לאיתור סמים.

נוסעי הרכב הורדו באישון לילה בשטח עוין והמבקש 1 הובא אל תחנת המשטרה.

לטענת הסנגור, השוטרים הורו למבקש 1 לסגור את מכשיר הטלפון הנייד שברשותו והוא לא הוזהר עובר לחקירתו במשטרה ולא נאמרו בפניו זכויותיו בדבר ייעוץ משפטי.

עוד טוען הסנגור כי הקצין הפוסל נימק החלטתו בנימוק לקוני אחד בלבד כאשר ציין כי מדובר בעבירה חמורה.

עוד מלין הסנגור כי המבקש 2 שהה באותה העת בחו"ל, והמבקש 1 ציין בפני המשיבה כי "מדובר ברכב חברה השייך לבעלה של אמא שלי".

בעניין הבקשה של מבקש 2, המבקש 1 ציין בתצהיר כי שאל מבעלה של אימו את הרכב נשוא הבקשה. כך הוא נוהג לעשות מזה שנים על בסיס קבוע וכמעט מידי יום. המבקש 2 נוהג להזהירו לשמור על כללי הנהיגה ולהישמר שלא לעבור עבירות תנועה לרבות שלא ינהג לאחר ששתה משקה אלכוהולי.