בפניי בקשה להורות על ביטול פסילה מנהלית, עליה הורה קצין משטרה, לאחר שהמבקש נתפס נוהג, במהירות של 139 קמ"ש, במקום בו מותרת מהירות מירבית של 90 קמ"ש.
ב"כ המבקש, טוען כי נפלה טעות ברישום הדוח, המהירות המיוחסת למבקש, אמורה להיות 132 קמ"ש, שכן, לפי גרסת השוטר, נמדד במהירות 142 קמ"ש, ולאחר ההפחתה, שיש לעשות לפי הוראות הדין, אמורה המהירות לעמוד על 137 קמ"ש, ולא 139 קמ"ש, כפי שנרשם בדוח. לגישתו, אם השוטר טעה, במהירות המיוחסת למבקש, אין שום ביטחון, כי הוא לא טעה בנתוני המדידה, ובפרטים אחרים שרשם בדוח. כמו כן, טוען הסניגור, כי המבקש לא היה בודד בנתיב נסיעתו, כפי שהשוטר ציין בדוח.
מחומר הראיות עולה, כי המבקש נתפס נוהג בכביש 70, בקילומטר 48, הוא עקף את השוטר, שהיה בניידת, אותה עת, השוטר מציין, כי המבקש היה בודד לחלוטין בכיוון נסיעתו, נמדד באמצעות מכשיר דבורה, במהירות של 142 קמ"ש, המכשיר ננעל לאחר כ-3 שניות, תוך שהשוטר מציין שהמכשיר משמיע צליל אחיד ורצוף, והוא שומר על קשר עין רצוף, עם רכב המבקש, עד לעצירתו. המבקש נעצר, הייתה אתו נוסעת נוספת, והוא נשלח לשימוע אצל קצין משטרה, נוכח החשד שיוחס לו.
בזיכרון הדברים, להפעלת מכשיר הדבורה, מציין השוטר, כי ביצע את בדיקות תקינות מכשיר הדבורה, בתחילת המשמרת, ובסיומה. הוא הפעיל את המכשיר במצב רדאר נייד, בכיוון תנועת רכב השיטור, והפעיל אנטנה קדמית. כמו כן, לפני ביצוע נעילה על המהירות שנמדדה, למבקש, הוא ווידא כי מהירות רכב השיטור, על פי מד האוץ, תאמה את המהירות המופיעה בחלון מהירות רכב השיטור, והמהירות שהופיעה בחלון רכב השיטור, הייתה מעל 65 קמ"ש. המהירות הנמדדת, אשר הופיעה בחלון מכשיר המדידה, הייתה יציבה, בתחום ה-3 קמ"ש. במהלך מדידת רכב המבקש, ועד לנעילת המהירות, נשמע צליל בודד ורצוף. עוד ווידא השוטר, בעת האירוע, כי בשדה הראייה, היה רכב המבקש בודד בכיוון נסיעתו, נשמר קשר עין רצוף, בין השוטר ועד עצירתו של רכב המבקש, בצומת זבולון. תוואי השטח בשדה הראייה, הסמוך לכביש, היה מישורי, ולא הייתה בו תנועה.
אשר לטענת הסניגור, בדבר טעות ברישום המהירות המופיעה בדוח שנרשם למבקש, מעיון בחומר הראיות, עולה כי תצוגות המהירות שהופיעו על צג מכשיר הדבורה, בעת המדידה, היו - 125 קמ"ש, ובעת נעילת המהירות על רכבו של המבקש - 144 קמ"ש (ראו סעיף 7 (ב) לדוח זיכרון הדברים).
במצב דברים זה, המהירות שנרשמה בדוח (139 קמ"ש), הינה נכונה לאחר הפחתה של 5 קמ"ש וכפי שנדרש עפ"י הוראות הדין. אולם, דוח נסיבות המקרה שגוי, מכיוון שהשוטר מציין שם, כי הרכב נקלט במהירות של - 142 קמ"ש.
נמצא אפוא, כי קיים קושי ראייתי מסוים בראיות, אך נוכח מכלול החומר הראייתי, המגובה בדוחות מפורטים אודות תהליך ביצוע מדידת המהירות, אינני סבור כי הוא עולה כדי כרסום של ממש בראיות, המקעקע את התשתית הראייתית עליה ניצב כתב האישום.
טענות הסניגור בדבר טעות אפשרית ביחס לנתונים עובדתיים אחרים שרשם השוטר הינן טענות טעונות ליבון ומקומן להישמע במסגרת התיק העיקרי. בשלב הזה, בית המשפט לא בוחן, ואף אינו יכול לבחון, את מהימנות החומר שבפניו. החומר הראייתי המצוי בתיק, כפי שהוא, די בו כדי להקים יסוד סביר להרשעה.
אשר לשאלת המסוכנות, הגם שהחריגה מהמהירות המותרת, אינה גבוהה במיוחד, מדובר במבקש הנוהג משנת 1980, אשר לחובתו 10 הרשעות קודמות, בעבירות של נהיגה במהירות מעל המותר בחוק. הרשעתו האחרונה היא מחודש יולי 2014. בנוסף, לחובתו הרשעות קודמות, בגין מגוון עבירות תעבורה, כגון, שימוש בטלפון נייד, במהלך הנהיגה, חגורת בטיחות, אי ציות לתמרורים, ועוד.