בקשה לעיון בגיליון מרשם פלילי של מתלונן, רשימת תיקים בהם התלוננה המתלוננת

טענות הצדדים:

ב"כ הקטין טען כי כנגד הקטין ואחר הוגש בתאריך 20.5.20 כתב אישום המייחס להם מספר אישומים  בגין עבירות שונות , חלקן עבירות איומים  כלפי המתלוננים, טען כי מחומר החקירה ומשיחות עם המבקש עולה כי המתלוננים הינם עוברי חוק  אשר מרבים בעצמם לבצע עבירות , גם עבירות  אשר יוחסו למשיב עצמו בתיק הפלילי עסקינן. לטענתו, הצגת עברם הפלילי של המתלוננים יהיו בו כדי לסייע באופן מובהק לקו ההגנה של המבקש. זאת ועוד טען כי המתלוננת הינה מתלוננת סדרתית וכי פעמים רבות התיקים בהם התלוננה נסגרו לאחר שהתלונות נמצאו בלתי מבוססות.

בנוסף, טען כי כתב האישום מציג את המתלוננים כ"עלה נידף ברוח" החוששים מאוד מהנאשם וכי ניתן יהיה להתרשם מהרישום הפלילי של המתלונן  כי לא כך הם פני הדברים.

ב"כ המאשימה התנגד לבקשה וטען כי אין המדובר בחומר חקירה ו/או בחומר חקירה הרלוונטי להגנת המבקש, טען כי העובדה שאדם עבר על החוק אינו מצביעה על העדר אמינותו ומהימנותו.  

זאת ועוד, טען כי ב"כ הקטין לא הצביע על כל רלוונטיות בין החומר המבוקש לבין כתב האישום, כגון, סכסוך בין הצדדים, קרבת שכנות בין הצדדים, אינטרס משותף בין הצדדים עליו הם רבים וכדומה, טען כי הגם ולמתלוננים יש הרשעה בעבירת איומים - אין לכך כל רלוונטיות לקו ההגנה של המבקש שכן  המתלונן איים על אדם אחר שאינו הנאשם ובנסיבות מקרה אחרות.

יתר על כן טען כי גם אם ב"כ הקטין מבקש להראות כי המתלוננים הפלילו את הקטין  - הרי שמדובר בעניינים פרטיים של המתלוננים וכי הם לא אלו שעומדים לדין.

דיון והכרעה

סעיף 74 לחוק  מצווה על התביעה להעביר לידי ההגנה כל מסמך הנכלל במסגרת המונח "חומר חקירה". בבסיסה של זכות העיון, העומדת לנאשם על-פי הוראת סעיף זה, עומדת, בין היתר,  זכות היסוד למשפט הוגן, המחייבת להעניק לנאשם הזדמנות מלאה להכין כראוי את הגנתו כנגד המיוחס לו, קידום ערך גילוי האמת וצמצום פערי הכוחות המובנים בין התביעה לבין ההגנה (עיינו: בש"פ 3099/08 אברהמי נ' מדינת ישראל ,פורסם בנבו, 23.02.2009); בש"פ 7585/14 שטרום נ' מדינת ישראל ,פורסם בנבו,18.11.2014).

על בסיס תכליותיו אלו של סעיף 74 לחוק, יש לבחון את הנגיעה של החומר לאישום ויש  להראות כי קיים יסוד ממשי "להשערה  או לתקווה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו" (ראו: בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 625, 632 (2000); בש"פ 7064/08 מדינת ישראל נ' ברקו, פורסם בנבו 13.08.2009). ודוק: כאשר מדובר בחומר הנוגע לצנעת הפרט – אל מול זכותו של נאשם להליך הוגן עומדת זכותם של עדים ומתלוננים להגנה על פרטיותם המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

השאלה האם יש לראות במרשם פלילי של עדים כ"חומר חקירה" לפי סעיף 74 לחוק  נדונה רבות על ידי בית המשפט העליון בפסיקותיו (ראו: בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124 (1985) (להלן: ענין אל הוזייל); בש"פ 4481/00 יחזקאלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(5) 245 (2000); בש"פ 4508/15 ‏ סבג נ' מדינת ישראל ,פורסם בנבו, ‏09.07.2015) (להלן: עניין סבג).

בבש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל, פ"ד סב(1) 684 (2007) (להלן: הלכת בניזרי), בגדרו נבחן האיזון הראוי בין הזכות למשפט הוגן – לבין הזכות לפרטיות של העדים, נקבע  כי על בית המשפט לבדוק את גיליונות המרשם שמדובר בהם ולהעמידם במבחן של רלוונטיות ותועלת פוטנציאלית להגנתו של הנאשם (עיינו גם: בש"פ 5535/13 מדינת ישראל נ' שימשילשווילי ,פורסם בנבו, פיסקה 10 (15.08.2013); בש"פ 600/15 הירשמן נ' מדינת ישראל ,פורסם בנבו, פיסקה 5 (‏01.02.2015) וההפניות שם (להלן: עניין הירשמן)).